עתירת "גוש שלום" לבג"ץ בעניין ועדת-טרקל זכתה היום (12.7.10) בהישג כפול.

בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל החליט בג"ץ שהוא יכול להתערב במינוי ממשלתי של ועידת-חקירה. בכל ההזדמנויות הקודמות סירב בג"ץ להתערב.

חוץ מזה החליט בג"ץ למעשה שאפשר לכפות על קציני צה"ל למסור עדות בוועדת-חקירה, אם הוועדה תרצה בכך, בניגוד גמור לעמדת אהוד ברק וגבי אשכנזי.

כזכור, מיד עם מינוי ועדת-טרקל הגיש הגוש עתירה לבג"ץ, שבה תבע לפרק את הוועדה ולמנות במקומה ועדת-חקירה ממלכתית אמיתית. ערב הדיון בבקשה זו נכנעה ממשלת-נתניהו-ברק חלקית והסכימה להפוך את ועדת-טרקל לוועדת-חקירה ממשלתית, על פי חוק, דבר שנתן לה סמכויות הרבה יותר רחבות. אולם הממשלה עמדה על כך שהוועדה לא תוכל לזמן "חיילים" (הכוונה, כמובן, לקצינים בכירים).

הגוש לא ויתר על עתירתו. עורכת-הדין גבי לסקי הגישה בשמו טיעון נוסף, שבו קבעה שעל פי חוק יכולה ועדת-חקירה ממשלתית להזמין כל אדם שתמצא לנכון, ואין לממשלה סמכות להוציא אנשי-צבא מהכלל.

בית-המשפט קיבל למעשה את הטיעון זה, והציע לשני הצדדים "פשרה": להקפיא לפי שעה את העתירה, אך אם ועדת-טרקל תדרוש לחקור אנשי-צבא והממשלה תסרב – בית-המשפט ידון בעניין מחדש. בשפת בית-המשפט העליון זהו רמז ברור: מוטב לממשלה במקרה זה לקבל את הדרישה, אחרת בית-המשפט יכפה זאת עליה.

מתעוררת, כמובן, השאלה: מדוע הממשלה מתנגדת כל-כך להזמנת אנשי-הצבא להעיד? ממה היא פוחדת?

ההמשך תלוי בחברי ועדת-טרקל: עליהם להחליט אם לזמן את אנשי-הצבא או לא. כפי שטענה עורכת-הדין לסקי, הוועדה כלל לא תהיה מסוגלת למלא את התפקיד שהוטל עליה: לחקור את חוקיות ההתקפה על המשט – מבלי לחקור את אנשי-הצבא לגבי תכנון הפעולה, האלטרנטיבות שהיו, המודיעין שעמד לרשותה ואופן הביצוע. האלוף איילנד, שניהל תחקיר פנימי ("הצבא חוקר את עצמו") כלל לא עסק בזה.

נציגי הגוש קיבלו את ההצעה מיד, אך נציגי הממשלה התלבטו קשות. ברור שהתייעצו עם הדרגים הבכירים ביותר – ראש-הממשלה, שר-הביטחון והרמטכ"ל. אחרי כמה שעות, הסכימו גם הם להצעה.

אחרי דיון זה ביקרה משלחת של "גוש שלום" בבית-המשפט השלום, שבו התנהל הדיון בהארכת מעצרו של מוחמד אבו-טר "אדום הזקן", חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס, שהממשלה מנסה לגרשו מירושלים המזרחית, יחד עם שלושת עמיתיו.

פעילי הגוש אורי אבנרי ויהושע רוזין הצליחו להיכנס לאולם הקטן שבו התנהל הדיון, במחווה של סולידריות עם אבו-טר נגד הגירוש. הקשר הראשון נוצר איתו לפני ארבע שנים, כאשר משלחת הגוש ניהלה איתו שיחות פוליטיות אחרי היבחרו. לאחר מכן נאסרו אבו-טר וחבריו ונדונו לארבע שנות מאסר. אם שחרורם נקבע שהם הפכו "שוהים בלתי-חוקיים".

בצאתו מהאולם אמר אבנרי: "יש כאן עיוות מפלצתי של החוק. שוהה בלתי-חוקי הוא אזרח זר, שנכנס לישראל בניגוד לחוק, ולכן אפשר לגרשו. אולם אבו-טר וחבריו נולדו בירושלים המזרחית, משפחותיהם גרו שם דורות רבים, אין להם מגורים אחרים או תעודות-זהות אחרות. הם לא באו לישראל, אלא ישראל באה אליהם."