פעילות ודיווחים 

יש פצעים שלא מגלידים: מיצג מחאה נגד אלימות משטרה

הקיץ האחרון היה רווי הפגנות ואלימות מצד המשטרה. הגיע הזמן לדרוש שינוי!

למה מח”ש סוגרת 95% מהתיקים על אלימות שוטרים ללא הגשת כתב אישום? למה במרבית המקרים של שימוש בכוח בכלל לא נפתחת חקירה? מי יהיה הנפגע הבא מאלימות המשטרה?

בחמישי 22.8 מגיעות ומגיעים לרחבת הבימה לאירוע מחאה - נגד אלימות השוטרים. נגד דיכוי אלים של הפגנות. נגד שימוש לא חוקי באמצעים שנועדו לפיזור הפגנות.

החל משעה 19:30 יקריאו נפגעי אלימות עדויות על הפגיעות בהם וביקיריהם.

באירוע תוצג התערוכה "פצעים פתוחים", הכוללת פורטרטים של נפגעים מנשק לפיזור הפגנות מהארץ והעולם, ויוקרנו על קיר התיאטרון סרטוני וידיאו עם עדויותיהם.

בין המצולמים:

  • הצלם הישראלי חיים שוורצנברג, שנפצע מפגיעה ישירה של רימון הלם בעת שתיעד את הפגנת יוצאי אתיופיה בכיכר רבין במאי 2015
  • תייסיר סנדוקה משועפט, שהתעוור מפגיעת כדור ספוג בזמן שחלף בסמוך לצעדת ההלוויה של הנער מוחמד אבו־חדיר ביולי 2014
  • האב פוגין, כומר שחסם בגופו כניסת משטרה לכנסיה ביוהנסבורג
  • נדיה טולוקוניקובה מלהקת פוסי ריוט שהותקפה על ידי כוחות שיטור בהופעת מחאה בסוצ’י
  • מאלק מוסטפא, אקטיביסט שהפגין כחלק ממחאת תחריר בקהיר

לצד התערוכה, תתקיים גם תצוגה של כלי נשק ואמצעים לפיזור הפגנות בהם משתמשת משטרת ישראל בהפגנות אזרחיות.

הפרויקט הופק על ידי האגודה לזכויות האזרח בשיתוף עם הרשת הבינלאומית של ארגוני זכויות אזרחיות INCLO

https://www.inclo.net/projects/unhealed-wounds/ https://www.facebook.com/events/1442095052600390/


הפגנה: די להריסות הבתים! - הערב (חמישי) בית ראש הממשלה

הפגנה: די להריסות הבתים! - הערב (חמישי) 25.7 בשעה 8 בערב, מול בית ראש הממשלה‎ בירושלים

مظاهرة: كفى لهدم البيوت

עומדים ביחד نقف معًا‎

הם רצו להישאר בירושלים ובנו את הבתים כחוק. ואז הצבא הרס אותם.‬

"[...] עשרות שוטרים פרצו פנימה. הייתי שם. ראיתי את הזעם וההשפלה שמילאו את העיניים שלו ושל ילדיו, כשהם נהדפו אחורה על-ידי המשטרה והביטו בביתם מרחוק, בידיעה שהוא עומד להיחרב. הילדים צעקו מכאב. הגוף שלי הצטמרר, העיניים שלהם אדמו מהגז המדמיע, אסמעיל רעד בכל הגוף, הוא בכה, הוא חיבק אותם ובכה, אין לו כסף, אין לו איך לבנות עוד בית, את כל החסכונות הוא השקיע. השמש החלה לעלות והשוטרים צעקו עלינו לעוף אחורה." - (מתוך פוסט של יובל אברהם)

החיים של יהודים ופלסטינים בירושלים, אלו לצד אלו, הם עניין של מציאות יומיומית אלא שלא פעם המציאות של צד אחד היא מציאות של הרת אסון שהצד השני כמעט ולא רואה או שומע עליה. את מסך ההפרדה הזה הצליח לחצות השבוע סיפורם של 10 בניינים, ובהם 72 יחידות דיור, שהצבא הרס אתמול בבוקר בואדי חומוס שבפאתי השכונה המזרח-ירושלמית צור באהר.

אם צור באהר שכונה מזרח ירושלמית מדוע הצבא הרס שם?

למעשה, ואדי חומוס נמצא בגדה המערבית. חלקים ממנו הם שטחי A ו- B שבהם, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו, נושאי תכנון ובנייה נתונים בידי הרשות הפלסטינית. באזור זה חומת ההפרדה לא נבנתה על קו הגבול המוניציפלי, אלא חרגה אל תוך הגדה המערבית ולמעשה "בלעה" את ואדי חומוס שנותר מחובר למזרח ירושלים בצד הישראלי של הגדר.

בירושלים עצמה כמעט בלתי אפשרי לפלסטינים לקבל היתרים לבנייה והמחסור בדירות למגורים הוא עצום. זו תוצאה של מדיניות ישראלית של חנק תכנוני אשר כמעט ואינה מאשרת תכניות מתאר משמעותיות בשכונות הפלסטיניות של העיר. תושבים פלסטינים מצור באהר שבמזרח ירושלים, שלא רצו לבנות ללא היתר, מצאו פתרון יצירתי: הם עברו לגור בשטחי A ו- B שבואדי חומוס הסמוכה, שם הגורם המוסמך לתת היתרי בניה הוא הרשות הפלסטינית. עבורם, זה היה הפתרון היחיד שאפשר מגורים בכבוד בבתים שנבנו בהיתר, ובאופן שמאפשר להם להישאר בפועל בשכונתם ולחיות בה.

ב-2011 , שנים אחרי שגדר ההפרדה כבר נבנתה, הוציא צה"ל צו האוסר על בנייה במרחק של 250 מטר מחומת ההפרדה, בנימוקים שהוגדרו כביטחוניים. מאותו רגע, ובמחי החלטה ישראלית חד צדדית, הפך שטח עצום לאסור בבניה. ממשלת ישראל לא היססה להפר את הסכמי אוסלו על מנת למנוע מתושבי מזרח ירושלים אפשרות קטנה לקורת גג בטוחה. גם לאחר הוצאת הצו המשיכו להיבנות בתים באזור: יכול להיות שבעלי הקרקע לא ידעו על הוצאת הצו הישראלי ויכול להיות שהם פשוט קיוו לטוב - אחרי הכל, הבניינים קיבלו את כל ההיתרים הנחוצים מידי הרשות הפלסטינית שבסמכותה מצויים שטחים אלה.

עלייה תלולה בהיקף ההריסות

בתקופה האחרונה, הממשלה החריפה את פעילות הריסת הבתים שלה בירושלים. עוד לפני הרס 72 הדירות בואדי חומוס, מעקב עיר עמים מצא כי מתחילת 2019, הרשויות הרסו 141 מבנים בירושלים, מהם 63 בתי מגורים ו-78 מבנים לשימושים אחרים (דוגמת חנויות או אורוות) - עלייה תלולה בהשוואה לנתוני 2018.

כל הריסה שכזו ממיטה חורבן. טראומה נפשית, שיבוש מוחלט של שגרת החיים ופגיעה בתחושת הביטחון הבסיסית ביותר של ילדים והוריהם, שלא לדבר על הנזק הכלכלי - אובדן של מאות אלפי שקלים שנחסכו בדוחק על ידי אוכלוסייה ש- 80% ממנה מתחת לקו העוני. בחלק מהמקרים, הבתים נהרסים על תכולתם. במקרים אחרים, מדובר במבנים שהם בתי עסק כמו חנויות, דירי כבשים או מוסכים ובמקרים אלו המשפחה שהרסו לה את המבנה איבדה את מקור פרנסתה.

שורש העניין הוא הסירוב לאשר תכניות מתאר משמעותיות בשכונות הפלסטיניות של העיר, וכשמדיניות התכנון חונקת בשיטתיות כל ניסיון של פלסטינים לבנות בירושלים, הדיבור על בנייה "חוקית" או "בלתי חוקית" הוא לא רק לא רלוונטי אלא גם לעג לרש.

האפליה בתכנון בשכונות הפלסטיניות היא מהנושאים המרכזיים בהם אנו בעיר עמים - בעשור האחרון פעלנו יחד עם תושבים כדי לקדם תכנון הוגן ולמנוע הריסת בתים שרירותית, אולם בשנים האחרונות המצב מחמיר. מצד אחד, הממשלה מסכלת שוב ושוב תכניות מתאר בשכונות הפלסטיניות ומצד השני היא מחמירה באכיפה ומגבירה את קצב הריסת הבתים.

מה אפשר לעשות עם זה?

המדיניות הזו מתאפשרת, בין היתר, כאשר אין מי שיוצא נגדה, כשהיא עוברת בשתיקה. כישראלים מחובתנו לדאוג שהאפליה כנגד פלסטינים בתכנון הבנייה וההריסה במזרח ירושלים לא תעבור בשתיקה. העלאה של הנושא לסדר היום איפשרה שיח ציבורי ביקורתי על מדיניות תכנון הבנייה הישראלית והריסות הבתים במזרח ירושלים ואיפשרה לישראלים וישראליות שהצדק חשוב להם להיחשף, להעמיק ולהביע את קולם בנושא ולהפוך אותו לדיון ציבורי. האמירה שיש ציבור שאכפת לו ומוכן להתייצב לצד זכותם של הפלסטינים לחיות בעיר בשוויון ליהודים היא אמירה חשובה כשלעצמה בשיח הציבורי.

חשוב שיהיו מי שיספרו את הסיפור האנושי ויוציאו קול צעקה אל מול עוולות כאלו - במיוחד כאשר הן מתרחשות מתחת לאף שלנו. אם אתן רוצות גם לקחת חלק ולארגן מפגש למידה, חוג בית או כל צורה אחרת של אירוע למידה על סוגיות התכנון במזרח ירושלים, כתבו לנו.

אביב מ״עיר עמים״

https://m.facebook.com/events/2495812663794988?acontext=%7B%22ref%22%3A%223%22%2C%22action_history%22%3A%22null%22%7D&aref=3&ref=content_filter

https://www.standing-together.org


הרס המוני במזרח ירושלים - הבטחון כתירוץ

ההריסות בוואדי אל-חומוס: התירוץ – ביטחון, האסטרטגיה – עליונות דמוגרפית יהודית.

הבוקר, יום שני, 22.7.19, החלו הרשויות הישראליות להרוס מבנים בשכונת ואדי אל-חומוס, השלוחה המזרחית של צור באהר במזרח ירושלים. זאת לאחר שבג"ץ דחה את עתירת התושבים וקבע כי אין כל מניעה חוקית להריסתם. סך הכל מתכוונת ישראל להרוס 13 מבנים, בהם לפחות 44 דירות, רובן הגדול בשלבי בנייה שונים. במבנים גרו עד הבוקר שתי משפחות המונות 17 בני אדם, מתוכם 11 קטינים וחלקם נבנו בשטחי A, עם היתרי בניה שהנפיקה עבורם הרשות הפלסטינית, המחזיקה בסמכויות התכנון בשטחים אלה. שכונת ואדי אל-חומוס שוכנת מחוץ לגבולה המוניציפלי של ירושלים ומהווה את העתודה הקרקעית העיקרית לפיתוח צור באהר. לפי הערכת ועד צור באהר גרים כיום בשכונה זו כ-6,000 איש –כרבע מאוכלוסיית צור באהר כולה.

בשנת 2003 עתר ועד צור באהר לבג"ץ נגד תוואי גדר ההפרדה שנקבע חד צדדית על ידי ישראל כדי לשרת את האינטרסים שלה. התוואי אמור היה לעבור בסמוך לגבול המוניציפאלי של ירושלים ובכך לנתק את כל בתי שכונת ואדי אל-חומוס מצור באהר, אך בעקבות העתירה הסכימה המדינה להסיט את תוואי הגדר כמה מאות מטרים מזרחה לתוך שטחי הגדה המערבית. בשנים 2004 ו-2005 הוקמה גדר ההפרדה באזור זה, במתכונת מצומצמת יחסית. במקום חומת בטון, כמו ברוב תוואי הגדר במזרח ירושלים, הקימה ישראל כביש פטרול דו-מסלולי עם שוליים רחבים וגדר נוספת. הגדר מקיפה את שכונת ואדי אל-חומוס, שאמנם לא נותקה מצור באהר אך כן נותקה משאר שטח הגדה המערבית בשל הקמת הגדר, על אף שהשטח עליו היא נמצאת לא סופח לשטחה המוניציפאלי של העיר.

שטחה של שכונת ואדי אל-חומוס אינו נחשב לחלק מירושלים, ולכן עיריית ירושלים אינה מספקת לשכונה שירותים, למעט פינוי אשפה. לרשות הפלסטינית אין גישה לשכונה ולכן אינה יכולה לספק בה שירותים כלשהם, למעט שירותי תכנון ורישוי. תושבי השכונה הקימו בעצמם את התשתיות בה – כולל דרכים וקווי מים המסופקים מצור באהר ומבית סאחור. בשוליה הדרום-מזרחיים של המובלעת, שהוגדרו בהסכמי אוסלו כשטחי A ו-B, יש לרשות סמכויות תכנון ובנייה. אולם, רוב שטחה מוגדר כשטח C, בו המנהל האזרחי אחראי על התכנון והבנייה וכמו בשאר הגדה המערבית הוא נמנע מהכנת תכניות מתאר שיאפשרו לתושבים לבנות כחוק. מדיניות ישראלית זו, המגבילה לחלוטין בנייה פלסטינית במזרח ירושלים גורמת למצוקת דיור חמורה בקרב תושבי העיר הפלסטינים, שבלית ברירה נאלצים לבנות ללא היתרים.

בדצמבר 2011, כשש שנים לאחר הקמת גדר ההפרדה באזור, הוציא הצבא צו האוסר על בנייה ברצועה שרוחבה נע בין מאה ל-300 מטרים משני צדיה של הגדר. לטענת הצבא, צו זה נדרש כדי ליצור "מרחב חיץ פתוח" הנחוץ לפעולתו, שכן אזור ואדי אל-חומוס מהווה "נקודת תורפה למעבר בלתי חוקי" משטחי הגדה אל ירושלים. על פי נתוני הצבא, בעת הוצאת הצו כבר ניצבו בשטח שסומן כאסור בבנייה 134 מבנים. מאז נבנו עשרות מבנים נוספים, ונכון למחצית 2019 היו בו כבר 231 מבנים ובהם רבי קומות שהוקמו במרחק של עשרות מטרים מהגדר, ומפוזרים בין שטחים המוגדרים כ-A, B ו-C.

בנובמבר 2015, הודיע הצבא כי בכוונתו להרוס 15 מבנים בשכונת וואדי אל-חומוס. כשנה לאחר מכן, בדצמבר 2016, הצבא הרס שלושה מבנים אחרים בשכונה. ב-2017 עתרו לבג"ץ הבעלים והדיירים של 15 המבנים הנמצאים בסכנת הריסה, באמצעות אגודת סנט איב. בעתירה נטען, בין השאר, כי רוב המבנים נבנו לאחר שקיבלו היתרי בנייה מהרשות הפלסטינית ושהבעלים והדיירים כלל לא היו מודעים לצו ולאיסור הבנייה.

במהלך הדיונים בעתירה, הסכים הצבא לבטל את צווי ההריסה של שניים מהמבנים. לגבי ה-13 האחרים, הודיע הצבא כי בארבעה מבנים ההריסה תהיה חלקית. ב-11.6.19 קיבל בג"ץ את עמדת המדינה וקבע שאין כל מניעה להרוס את המבנים. פסק הדין של בג"ץ, שנכתב על ידי השופט מני מזוז, קיבל במלואו את מסגור הנושא על-ידי המדינה כעניין ביטחוני בלבד. זאת, תוך התעלמות מוחלטת ממדיניותה של ישראל המגבילה בנייה פלסטינית במזרח ירושלים ומהכאוס התכנוני במובלעת ואדי אל-חומוס שאפשר את הבנייה המסיבית באזור – שרשויות המדינה היו מודעות לה היטב. כמו במקרים רבים בעבר, השופטים לא דנו בפסק הדין במדיניות הישראלית המונעת כמעט לחלוטין בנייה פלסטינית במזרח ירושלים, במטרה לכפות עליונות דמוגרפית יהודית בעיר – מדיניות הכופה על התושבים לבנות ללא היתרים. מצוקת הבנייה החריפה במזרח ירושלים, ובכלל זה בצור באהר, היא שעמדה בבסיס דרישת הכפר להסיט את תוואי גדר ההפרדה מזרחה. במקום זאת, קבעו השופטים כי הריסת הבתים נדרשת משיקולי ביטחון, שכן בנייה בסמוך לגדר "עלולה להוות גם מסתור למפגעים או לשוהים בלתי חוקיים" ולאפשר "הברחות אמל"ח".

פסק הדין גם מבהיר עד כמה "העברת הסמכויות" לרשות הפלסטינית בשטחי A ו-B במסגרת הסכמי הביניים היא חסרת משמעות מעשית – מלבד לצורך קידום תעמולה ישראלית. כשנוח לה, נתלית ישראל ב"העברת סמכויות" זו כדי לטפח את האשליה שרוב תושבי הגדה כלל אינם חיים תחת כיבוש ושלמעשה, הכיבוש כמעט הסתיים. ואילו כשלא נוח לה – כמו במקרה הנוכחי – מניחה המדינה בצד את מראית העין של "ממשל עצמי", מעלה "נימוקים ביטחוניים" ומממשת את שליטתה המלאה בכל השטח ובכל תושביו.

השופטים דחו כמעט בזלזול את טענות העותרים כי לא ידעו על קיומו של הצו האוסר עליהם לבנות וכי הם בנו לאחר שהסתמכו על היתרים שקיבלו מהרשות הפלסטינית וקבעו כי התושבים עשו "דין לעצמם". לטענת בית המשפט, על התושבים היה לדעת על הצו. השופטים נתלו לשם כך בהוראות הצו המחייבות להביא את תוכנו "ככל הניתן", לידיעת התושבים, בין השאר באמצעות תלייתו בצירוף מפות קשות להבנה ברזולוציה נמוכה במשרדי המת"ק, ובטענות של נציגי המדינה בפניהם. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות הרלבנטיות: מכך שהצבא לא נקט בכל פעולה כדי להביא את הצו לידיעת התושבים לפני נובמבר 2015, מכך שהצו הוצא שנים לאחר בניית הגדר ובניית המבנים, ואפילו אז – לא נעשה בשנים הראשונות דבר כדי לאכפו, ומכך שלא נעשה כל מאמץ אמיתי לוודא שהתושבים יודעים על קיומו של הצו – אפילו לא פעולה מתבקשת ופשוטה כמו הדבקתו על בתי התושבים.

לפסיקה זו של בית המשפט עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת. במקומות שונים במזרח ירושלים (כמו דחיית אל-בריד, כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט) ובאזורים אחרים בגדה המערבית (כמו א-ראם, קלקיליה וטול כרם וקלנדיה אל-בלד), בהם נבנו מבני מגורים רבים בסמוך לגדר ההפרדה. בנוסף, כתוצאה ממדיניות התכנון הישראלית שמונעת מפלסטינים לקבל היתרי בנייה, נבנו מבנים נוספים רבים ללא היתרים, בהעדר כל ברירה אחרת. פסק הדין האחרון נתן לישראל גושפנקה חוקית להריסתם של כל אלה, תוך שהוא מאפשר לישראל להסתתר מאחורי "טיעונים ביטחוניים" כדי לממש את מדיניותה הבלתי חוקית.

מאת רועי ילין - בצלם

https://www.youtube.com/watch?v=sJpHWv9SmD0&feature=youtu.be&utm_source=B%27Tselem+Email+List&utm_campaign=754580d71b-EMAIL_CAMPAIGN_2019_07_18_10_40_COPY_01&utm_medium=email&utm_term=0_19d0d9bede-754580d71b-121638969


הקורבן האחרון של מדיניות הפתיחה באש המופקרת הוא ילד בן 9‬

בניגוד להודעת הצבא: עבד א-רחמאן א-שתיווי בן התשע נורה בראשו באש חיה.

בצלם מפרסם היום תחקיר המוכיח כי חייל ירה אש חיה ופגע בראשו של עבד א-רחמאן א-שתיווי בן התשע, כששיחק בכניסה לאחד מבתי הכפר קדום במהלך ההפגנה השבועית בכפר בשבוע שעבר. א-שתיווי הוא הקורבן האחרון של מדיניות הפתיחה באש המופקרת, במסגרתה חיילים יורים אש חיה גם במצבים בהם לא נשקפת להם או לאף אדם אחר כל סכנה.

ביום שישי, ה-12.7.19, בסביבות השעה 13:30, התקיימה בכפר קדום ההפגנה השבועית הקבועה נגד חסימת דרך הגישה המרכזית מהכפר לעיר המחוז שכם על-ידי הצבא מאז תחילת שנות האלפיים. הכביש נחסם בעקבות הרחבת ההתנחלות הסמוכה קדומים, ומאז נאלצים התושבים להשתמש בדרך עוקפת שמאריכה את הנסיעה בכחצי שעה.

במהלך ההפגנה יידו כמה עשרות צעירים אבנים לעבר מספר חיילים שהתפרסו על הרכס שבפאתי הכפר, במרחק של כמה עשרות מטרים מהמפגינים. החיילים ירו כדורי מתכת מצופים גומי לעבר המפגינים אך בנוסף, ובשונה מהתנהלות הצבא בהפגנות קודמות בקדום, הם ירו גם ירי מאסיבי של אש חיה באוויר.

כעשרה מפגינים נוספים, שעמדו במרחק של כ-200 מטרים מערבית להפגנה העיקרית, יידו אבנים לעבר ארבעה חיילים שניצבו על גבעה אחרת באותו רכס, במרחק כמה עשרות מטרים מהם. במרחק של כ-100 מטרים מהצעירים, במורד הכביש, ישב תושב קדום עם שני ילדיו בני העשר מתחת לעץ זית. מולם, במרחק של כעשרה מטרים מהם, ישב עבד א-רחמאן א-שתיווי בן ה-9, בכניסה לאחד הבתים שבפאתי הכפר ושיחק בפיסת עץ.

בסביבות השעה 14:20, כשההפגנה העיקרית שהייתה במרחק של כ-200 מטרים מעבד א-רחמאן א-שתיווי החלה להתפזר, חייל ירה כדור חי ופגע בראשו והוא נפל מיד לאדמה. התושב שישב בקרבתו וצעיר נוסף שהיה במקום פינו אותו לאמבולנס שהמתין במרחק של כ-50 מטרים במורד הכביש. עבד א-רחמאן פונה לבית החולים רפידיא בשכם כשהוא מחוסר הכרה, שם נותח בראשו. יומיים אחר כך, ב-14.7.19, הוא הועבר כשהוא מורדם ומונשם לטיפול נמרץ בבית החולים שיבא בתל השומר.

הצבא הכחיש בהודעותיו לתקשורת שהחיילים ירו אש חיה ואף התנער מכל אחריות לאירוע. בתגובה שפרסם הצבא נטען כי החיילים השתמשו "באמצעים שונים לפיזור הפגנות" וכי "התקבל דיווח על פצוע כבן עשר". ואולם, הפגיעה בא-שתיווי בן התשע היא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שמיישם הצבא בשטחים ואשר מתירה ירי חי בפלסטינים שאינם מסכנים איש, ללא כל הצדקה ובניגוד לחוק. מדיניות זו נותרה על כנה גם לאחר שכתוצאה מיישומה נהרגו מאות פלסטינים ונפצעו אלפים.

הצבא מתהדר אמנם בהוראות פתיחה באש המגבילות את המקרים שבהם מותר לירות אש חיה, ובמקביל מנפנף במערכת אכיפת חוק האמורה לנקוט צעדים נגד חיילים שפעלו בניגוד להן. ואולם אלה הצהרות חלולות וריקות: הוראות הפתיחה באש הן במקרים רבים בגדר אות מתה, ומערכת אכיפת החוק אינה אלא מערכת טיוח, שנועדה ליצור מראית עין של חקירות. לעת עתה, א-שיתווי הוא הקורבן האחרון של מדיניות זו. ואולם כל עוד היא לא תשתנה, הקורבן הבא הוא רק עניין של זמן.

לפרטים נוספים: עמית גילוץ, 054-6841126, amit@btselem.org

בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים

ת.ד. 53132, ירושלים 9153002. טלפון: 02-6735599


לבטל את האיסור הגזעני בפארק בעפולה!

היום (א' 14.7) בבית המשפט המחוזי בנצרת, ארגון עדאלה ידרוש לבטל את איסור הכניסה בפארק בעפולה.

אנו יודעים שהמדיניות הזו מכוונת למנוע כניסת תושבים מיישובים ערביים הסמוכים לעיר, משום שעיריית עפולה אינה מסתירה את מניעיה הגזעניים.

ביום תחילת החופש הגדול, בו האיסור נכנס לתוקף, הגיעה עו״ד נארימאן שחאדה זועבי ממרכז עדאלה יחד עם בנה הפעוט אל הפארק שהיא רגילה לפקוד אותו. את פניהם קידם שלט חדש שעליו נכתב ״הפארק פתוח…לתושבי עפולה בלבד״.

משלמד כי נארימאן ובנה הם תושבים של העיר השכנה נצרת, אסר עליהם השומר בשער מלהיכנס לפארק.

״לא יכולתי להתעלם מתחושת ההשפלה שנוצרה״, מספרת עו״ד שחאדה זועבי, חלפו על פניי תושבים יהודים, שנכנסו בחופשיות לפארק רחב הידיים הזה שאני מכירה היטב, בעוד אני נאלצת לחזור על צעדיי ולשוב אל המכונית כלעומת שבאתי."

בתחקירי טלויזיה של שני ערוצי חדשות שונים, נראו בתיעוד של מצלמה נסתרת, יהודים שאינם תושבי עפולה נכנסים לפארק למרות שהעידו בעצמם על כך בפני המאבטחים.

האיסור שהוטל, מגיע אחרי הבטחת בחירות מפורשת של ראש העיר אבי אלקבץ, לפעול כנגד מה שכינה ״כיבוש הפארק״, שכוונתו הברורה היתה לתושבים הערבים מהישובים הסמוכים, שכן גם הוסיף ופירט שיש "להניף בגאווה את דגלי ישראל בכל הפארק ולהשמיע מוזיקה בעברית".

החלטת עיריית עפולה נודעה ימים ספורים לאחר שהשתתף ראש העיר אלקבץ עצמו בהפגנה נגד מכירת בית בעיר לערבים, ולאחר שחברי מועצת העיר הושבעו לשמור על צביונה היהודי של העיר. נראה כי המצע הגזעני שהוצג לפני הבחירות מיושם כעת כמדיניות.

אבל עפולה אינה לבד. עוד יישובים בישראל מקדמים אפליה גזענית דומה. בחודש מרץ בשנה שעברה, מועצת כפר ורדים ביטלה מכרזים למכירת קרקעות לבנייה ביישוב, לאחר שהתברר כי כ–50% מהרוכשים שזכו בהם היו אזרחים ערבים.

בתוך כך, מאות יישובים קהילתיים בישראל מפעילים גם וועדות קבלה. זאת, על פי חוק המאפשר ליישובים שגודלם אינו עולה על 400 בתי אב, לדחות פונים המבקשים להתגורר בהם על בסיס ״אי התאמה חברתית״. בכך למעשה החוק מכשיר סגרגציה חברתית ואתנית, ומאפשר גם למנוע מפלסטינים אזרחי ישראל לרכוש בתים ביישובים אלה. לאחרונה נודע גם, כי בעשרות יישובים פועלות וועדות כאלה בניגוד לחוק, משום שמספר המשפחות המתגוררות בהם עולה על המותר.

פרקטיקות מפלות אלה זכו לתנופה מואצת מחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, שעבר בכנסת לפני שנה ושעתרנו לבג״ץ נגדו. סעיף 7 בחוק הלאום, קובע כי ״המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" - ובכך הוא מעניק הכשר חוקתי להפלייה גזעית בכל התחומים לרבות מדיניות הקרקע והבנייה של ישראל.

מרכז עדאלה מנהל מאבקים משפטיים נגד חוק יסוד הלאום וכנגד כל החוקים וקווי המדיניות הללו, וממשיך להיאבק בכל צורות ההפליה, העקירה והסגרגציה בישראל, והוא פועל למימוש זכויות הקרקע והדיור של פלסטינים אזרחי המדינה.


גאים לעמוד בסולידריות עם הקהילה האתיופית

תגובת תנועת עומדים ביחד לגלעד ארדן: שר ההסתה גזעני ומזלזל - גאים לעמוד בסולידריות עם הקהילה האתיופית, נגד הגזענות ונגד היד הקלה של המשטרה על ההדק כלפי קבוצות מיעוט בישראל

חברות וחברי תנועת ״עומדים ביחד״, יהודים וערבים מכל הארץ, מסרו בעקבות מחאת קהילת יוצאי אתיופיה נגד הגזענות והאלימות המשטרתית:

"בגאווה רבה התגייסנו אתמול למחאה שהובילו בני הקהילה האתיופית בתגובה להריגתו של סלומון טקה, ולגזענות שהיא מייצגת. אבל שר השיסוי וההסתה, גלעד ארדן, עובר ביממה האחרונה בין תחנת רדיו אחת לשנייה ומאשים את תנועת עומדים ביחד בארגון ״הפגנות אלימות״ - מנסה להשתמש בסולידריות שלנו נגד המחאה, תוך רמיזות גזעניות שיוצאי אתיופיה לא מסוגלים להתארגן למחאה על דעת עצמם.

ההאשמות של ארדן מלאות התנשאות וגזענות כלפי יוצאי אתיופיה ומאבקם הצודק, ומקטינות את הסיבה האמיתית שבגללה הם החליטו לצאת כעת לרחובות ולצמתים - הגזענות שהם חווים ברמה יומיומית, גם מצד המשטרה ומוסדות ממשלתיים, וגם מצד אזרחים אחרים. מול המציאות המעוותת הזו, אנו גאות וגאים לעמוד בסולידריות עם מחאתם של יוצאי אתיופיה, בדיוק כפי שעמדנו עם תושבי אום אלחיראן נוכח ההרג וההרס."

״ארדן אולי מנסה לגרום לכולנו לשכוח שזו לא הפעם הראשונה שאזרח נהרג מאש כוחות המשטרה במשמרת שלו, אבל אנחנו לא ניתן לו לעשות זאת. לא נשב בצד, בזמן שהשקרן הסדרתי הזה, שעדיין לא התנצל או התפטר על הרג המפגינים והאזרחים במשמרת שלו, ממשיך להסית ולשסות קבוצות אוכלוסייה אלה באלה.

היד של המשטרה קלה על ההדק, במיוחד כשמהצד השני של האקדח עומדות ועומדים יוצאי אתיופיה, אזרחים ערבים, מבקשי מקלט או מפגינים פלסטינים, ואת זה כולנו חייבות וחייבים לעצור. נמשיך לעמוד ביחד בסולידריות בלתי מתפשרת עם הקהילה האתיופית בהפגנות השונות ברחבי הארץ, נגד אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת.

עומדים ביחד היא תנועה של מאבק ושל תקווה הנאבקת למען עתיד של שוויון, של שלום ושל צדק חברתי - תנועה משותפת ליהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, נשים וגברים, מהמרכז ומהפריפריה. במרכז הפעילות של התנועה ניצבים מאבקים נגד הגזענות וההסתה ובעד שוויון ודמוקרטיה, נגד קפיטליזם חזירי ובעד צדק חברתי אמיתי, נגד הכיבוש ובעד שלום ישראלי-פלסטיני - כל אלה מתוך התפיסה העמוקה כי המאבק לשלום, לשוויון ולצדק חברתי, אחד הוא, וכי בכוחם של האזרחים להביא לשינוי.

לפרטים ותיאום ראיונות: הילה, 054-2457680


סלומון טקה, צעיר אתיופי בן 19, נורה שלשום למוות על ידי קצין משטרה בחיפה רק בשל צבע עורו. לפני חצי שנה יהודה ביאדגה, צעיר אתיופי פגוע נפש, נורה ע״י שוטר מטווח קצר, ב- 2014 זה היה יוסף סלמסה - והרשימה של בני הקהילה האתיופיות ששילמו בחייהם רק בשל צבע עורם עוד ארוכה. אסור לנו לעמוד מנגד.

אבי יאלו, פעיל מוביל במאבקי הקהילה האתיופית ולוחם צדק חברתי, פתח באתר שלנו קמפיין שקורא לשר לביטחון פניםלהקים ועדת חקירה שתבחן את תופעת האלימות המשטרתית כלפי צעירים אתיופים ושחורים. צבע עור אינו אמור להוות איום,והמאבק לחברה שוויונית ונגד גזענות הוא של כולנו - הצטרפו עכשיו לקריאה של אבי:

לעצור את האלימות המשטרתית https://my.zazim.org.il/petitions/dy-llymvt-ngd-hqhylh-htyvpyt?akid=4080.8418.mrgiU4&rd=1&t=3

המשטרה מנסה להתנער מאחריות וטוענת שהצעירים סיכנו את השוטר - עוד לפני שהושלמה החקירה. בחדשות כבר מדברים על חשש ממחאה אלימה, ורק אתמול ירו השוטרים רימוני הלם על מפגינים שיצאו להביע כאב וזעם על גזענות, אפליה, ואלימות.

שחורים ולבנים, ברגעים כאלה יש לקהילה שלנו תפקיד מכריע: לעמוד נגד הגזענות והאלימות, ולצד מי שנפגע מהן. הפעם זאת הקהילה האתיופית, והמאבק הוא של כולנו. הצטרפו עכשיו לקריאה של אבי יאלו לשר לבטחון פנים גלעד ארדן להקיםועדת חקירה עצמאית שתבחן את המקרים של אלימות משטרתית כלפי צעירים אתיופים ושחורים:

לעצור את האלימות המשטרתית בנחישות,

צוות זזים


מצב חמור במזרח ירושלים: אלימות משטרתית בעיסאוויה / פינויים בסילוואן

אתמול פנתה עיר עמים במכתב למ״מ מפכ״ל משטרת ישראל ולראש עיריית ירושלים בדרישה לחדול מהענישה הקולקטיבית של תושבי עיסאוויה.

מזה 20 יום נתונה השכונה תחת מתקפה חסרת תקדים. בכניסה לשכונה מוצבים מחסומים משטרתיים וכוחות משטרה והרשויות פושטים שוב ושוב על השכונה. עד כה נמנו למעלה מ-40 פשיטות שבמהלכן מפעילות הרשויות אמצעים בלתי דמוקרטיים של ענישה ואכיפה הכוללים כניסה לבתים והצבת מחסומים וביצוע עבודות ציבוריות תוך פגיעה חמורה בחופש התנועה של התושבים ותחת תחושת איום והפגנת כוח.

הפשיטות המשטרתיות החוזרות מסלימות במהרה לכדי אלימות קשה. למעלה מ- 50 תושבים נעצרו, למעלה מ- 100 נפצעו, וצעיר אחד, מוחמד עוביד, שילם בחייו כשנורה בחזהו על ידי שוטר, לאחר שעל פי הדיווחים כיוון כוורת זיקוקים לעבר שוטרים ותושבים שעמדו במרחק של כ- 10 מטרים ממנו.

עד עתה לא נמסרה מהמשטרה כל הודעה רשמית על הסיבה לפשיטות החוזרות ולענישה הקולקטיבית של 20,000 תושבים. תושבים שמעו מהשוטרים כי הפשיטות מתבצעות בהוראת מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, ויימשכו עד שתופסק זריקת האבנים מתוך השכונה. ככל הידוע עד כה לא היו לאחרונה אירועים חריגים בעיסאוויה. גם לו היו, על המשטרה לטפל נקודתית בהפרות סדר, ואין כל הצדקה לענישה קולקטיבית נמשכת של שכונה שלמה; להיפך, הדבר רק מעורר חיכוך נוסף.

סילואן: מחיקת המרחב הפלסטיני

גם תושבי סילואן נמצאים תחת מתקפה, שהולכת ומחמירה בשנה האחרונה. כ- 800 מתושבי שכונת בטן אל הווא שבסילואן מתמודדים עם תביעות פינוי מבתיהם שהוגשו על ידי עמותת "עטרת כהנים". עמותת המתנחלים קיבלה לידיה מידי המדינה את ניהול הקדש בנבנישתי שעל פי טענת המדינה היה בעל הקרקע לפני 1948. הטענה לבעלות מסתמכת על חוקים מפלים המתירים ליהודים לתבוע רכוש שהיה בבעלותם לפני 1948, אך לא מתירים זאת לפלסטינים.

בשבוע שעבר החליטה מועצת העירייה לתת לארבעה רחובות בשכונה שמות של רבנים, כחלק מניסיונות הייהוד של השכונה.

לא הרחק משם, בואדי חילווה (אזור אחר של סילואן), מצפה לתושבים מכה נוספת לאחר שבית המשפט אישר לעמותת אלע"ד לפנות מביתה את משפחתו של הפעיל החברתי ג'וואד סיאם, ממנהיגי השכונה.

אלע"ד נהנית מחיבוק ממסדי רב שנים. אתמול, גם הממשל האמריקאי ביטא את תמיכתו בה, כשנציגיו הבכירים השתתפו בטקס החניכה של מנהרה חדשה שנחפרה מתחת לבתי התושבים הפלסטינים, ללא ידיעתם וללא אישורם, תוך פגיעה בבתים רבים בשכונה.

מפעל ההתנחלויות במזרח ירושלים לא היה מתאפשר ללא התמיכה המאסיבית של הרשויות. החל מחקיקה מפלה, דרך מהלכים שלטוניים יזומים, עבור בחקיקה של הכנסת, פסיקה של בתי המשפט, אכיפה סלקטיבית של המשטרה, מדיניות העירייה, תקצוב נדיב של משרדי ממשלה, אפילו הביקורים המאורגנים של משרד החינוך - כולם מאפשרים את מפעל ההתנחלות בסילואן, אשר ממיט חורבן על חיי התושבים הפלסטינים.

בעקבות האירועים האחרונים: - ביום שישי הקרוב, ה-5.7 בשעה 14:00 תתקיים הפגנה נגד הפינויים בסילוואן - הסיור הפתוח של חודש אוגוסט יוקדש להתפתחויות האחרונות באזור סילואן. בשל תנאי השטח הייחודיים, מספר המקומות בסיור זה מוגבל מהרגיל.