פעילות ודיווחים 

בחג סוכות הזה כולנו עומדים עם הבדואים בח'אן אל-אחמר!

מסר מאת ארגון רבנים לזכויות האדם: גם אם ח'אן אל-אחמר ייהרס, תושביו יישארו סמוך אליו. הבדואים בעצם חיים כל השנה בסוכות. השנה אנו מקימים את הסוכה שלנו בח'אן אל-אחמר. בואו להקים את הסוכה שלכם איתנו. התושבים מחכים לכם. נביע סולידריות עם אחינו הבדואים. נזכור שאבותינו חיו כבדואים בני חורין, ארבעים שנה במדבר סיני. אנחנו נשב בסוכות במדבר יהודה, במשך שבעת ימי החג. נחיה חיי אמונה במגורינו הארעיים, יחד עם בני שבט הג'הלין, שחיים כבר שנים במצב הארעי ביותר… הביאו את הסוכה שלכם, או את האוהל. שק שינה. יש להביא מים, אוכל, ונייר טואלט. התקשרו לתאם עימנו, מירה במשרד 02-6482757 או יהודה 0526879461.

• מחר 21.09 י"ב תשרי מקימים את הסוכה • ערב סוכות יום אי 23.09 , מי שרוצה להצטרף • אירוע מרכזי יום ד' 26.4 י"ז תישרי - תפיחה, דבר תורה של הרב לוי • ניתן להצטרף אלינו בכל ימי החג , מהי 23.09 עד ה- 30.09.


מידעון על הכפר הבדואי-פלסטיני חאן אל אחמר בקצרה:

המידע הוא פרי תחקיר של עמותת רבנים למען זכויות האדם הפועלת במשך שנים ארוכות בכפר חאן אל אחמר ובן השאר סייעו מתנדבי העמותה לארגון איטלקי לבנות את בית הספר האקולוגי בכפר.

• הכפר הוקם מזרחית לירושלים טרם שליטת ישראל ביו"ש ב-67', כהתיישבות מסורתית של בדואים שגורשו מהנגב – גם אם לא התבסס בזמנו על בנייה מודרנית הוא עדיין היה בגדר יישוב ומקום מגורים לתושביו.

• ממשל חייב להכיר ביישוב הקיים עוד בטרם החלה תקופת משילותו. עם זאת הכפר מעולם לא הוכר על ידי הממשל הצבאי הישראלי.

• הכפר ממוקם על אדמות שבג"צ הגדיר כך: "ענייננו בהתיישבות פלסטינית על קרקע פרטית של פלסטינים (הגם שמדובר לכאורה בקרקע מופקעת)".

• צו ההפקעה לא מומש במשך עשורים, מה שמעיד כי הקרקע לא הייתה חיונית עבור המדינה וההפקעה לא ראויה. בכל מקרה, לא ידוע לנו על תכלית ציבורית רחבה לה מייעדים את הקרקע – הפקעה לצורך ציבורי לא יכולה להיות לטובת קבוצה אתנית אחת בלבד.

• כשכפר איננו מוכר על ידי הרשויות מלכתחילה הסיכוי שלו לקבל אישורי בנייה קלוש – מה שהופך את תושביו לעברייני בנייה בעל כורחם (היוצא מן הכלל הם מאחזים יהודיים שמוכשרים בדיעבד).

• סמוך לחאן אל אחמר ממוקמת ההתנחלות כפר אדומים שבה בנייה לא חוקית – בחלק מהמקרים על אדמה פרטית של אחרים (של פלסטינים) – אך לא מתבצעות הריסות במקרה זה.

• בנייה לא חוקית בהתנחלויות נהרסת רק בעת שהיא פולשת לקרקע פרטית של אחרים – וגם אז לא תמיד – אך אין פועלים נגדה כשאי-החוקיות שלה מתמצה בעבירות תכנון בלבד. חאן אל אחמר לא פולש לאדמות פרטיות של אחרים, אלא יושב כאמור על אדמות פרטיות של פלסטינים (בהסכמת הבעלים), ובכל זאת מתכננים להורסו.

• המדינה דוחה הצעות להכשרת הבנייה בכפר (שעוצבו בסיוע ארגון "במקום" – מתכננים למען זכויות תכנון) בטענה כי הבנייה סמוכה מדי לציר תנועה ראשי (כביש 1); מחוות הדעת שהגיש בתגובה לעתירה ארגון במקום באפריל 2018 ניתן ללמוד כי הוצעו למדינה חלופות תכנוניות מקצועיות להרחקת מבנים מהכביש הראשי (ובג"צ ציין כי ועדת התכנון הצבאית של המינהל האזרחי לא דנה בהם באופן ענייני לפני שדחתה אותם) וכי ממילא באותו אזור מתקיימת בשטחי ההתנחלויות בנייה הסמוכה לכבישים ראשיים באותה מידה אך לא נהרסת. אין אלא להבין כי מדובר באכיפה מפלה ולא במדיניות עניינית.

• החלופה שהציעה המדינה לכפר לא תאפשר לתושביו, המתפרנסים בעיקר מרעיית צאן, להתקיים, שכן "תנאי הכרחי לקיומם הוא גישה לאדמות מרעה ולמים כמו גם למרכזים עירוניים שם יוכלו למכור את מוצריהם", ואלו לא זמינים במיקום המוצע, בתוך הכרך של אבו-דיס – כך לפי חוות הדעת המקצועית של במקום.

• למרות הקשר זה של אפלייה, חוסר צדק והיעדר חלופה סבירה, החליט בג"צ לאשר את המעשה האנטי-יהודי של הריסת חאן אל אחמר; מעשה העומד בניגוד חריף לעיקרון האמור להנחות אותנו: מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם (ויקרא כד כב).


לילה בח'אן אל-אחמר

שלום רב,

מדי יום מגיעים לח'אן אל-אחמר עשרות ומאות מבקרים כדי להזדהות ולחזק את הקהילה במאבקה הצודק נגד הריסת הכפר ובית הספר האזורי, וגירוש תושביו. רוב הבאים הם פלסטינים מכל רחבי הגדה המערבית, אליהם מצטרפים ישראלים ובינלאומיים.

עשרות נשארים ללינת לילה כדי לקדם חלילה את פני הרעה.

מוזמנות/ים להגיע להזדהות ולהשתתף במאבק הצודק של התושבים.

הסרטון באדיבות נורית פופר ממחסום ווטש.

לפרטים והרשמה:

יעקב מנור 050-5733276, דוא"ל: manor12@zahav.net.il

לינק לסרטון בדף הפייסבוק

https://www.facebook.com/nurit.popper/videos/1842815765766628/


ארועים לזכרו של אורי אבנרי - צוותא, 21.9 / סינמטק ת"א, 3.10

נכון לרגע זה מתוכננים שני ארועים נפרדים לזכרו של אורי אבנרי, ויש הרבה בלבול - אז אנסה לעשות קצת סדר בענין. האירוע הראשון יתקיים במועדון צוותא בתל אביב ביום שישי השבוע (21.9) בשעה 11.00 בבוקר. השני יהיה בסינמטק תל אביב ביום רביעי 3.10 בשעה 7.30 בערב. חשוב להדגיש - גם האירוע הראשון וגם השני אינם בשום צורה ביוזמה של גוש שלום ואנחנו אפילו איננו מעורבים בארגון שלהם.

אורי אבנרי היה המייסד של גוש שלום, אבל היו לו גם הרבה מאד קשרים אחרים, פוליטיים וחברתיים ואישיים, ויש הרבה אנשים אחרים שגם הם רוצים לזכור אותו ולחלוק לו כבוד. יש כאלה בין השאר בצוותא תל אביב ובסינמטק תל אביב והם נקטו (כל אחד בנפרד) ביוזמות אשר הם ורק הם אחראים להן.

אז הנה המידע שברשותי:

האירוע בצוותא, שישי 21.9 ב-11.00 בבוקר. יש בעיה - הכרטיסים לאירוע הזה אזלו מזמן. גם בשבילי בעצמי אין כרטיס. איך זה קרה? ובכן, מה שקרה זה שהארוע תוכנן כאשר אורי עוד היה בחיים. זה היה צריך להיות ארוע משמח לציון יום הולדתו ה-95, כמובן בהשתתפותו של אורי כאורח הכבוד. צוותא הציע כרטיסים למכירה וכולם נמכרו כאשר אורי עוד היה בחיים. אחרי מותו צוותא החליטו לקיים את הארוע ולהסב אותו לארוע זכרון. כך נוצר מצב מקאברי שבו כל הכרטיסים לארוע זכרון של אדם נמכרו בעוד הוא עדיין בחיים.

מה לעשות עם כל האנשים שלא הספיקו לקנות כרטיס ובכל זאת רוצים להגיע לשם ולחלוק כבוד לזכרו של אורי? ביקשתי מצוותא שיציבו מסך בלובי שלהם עליו יוקרן האירוע לטובת מי שלא השיגו כרטיס. אני מחכה לתשובתם. אם יוצב מסך כזה, יהיה טעם לבוא לשם ולצפות באירוע מהלובי. אם לא, אז למי שאין בידו כרטיס אין טעם לבוא רק כדי לצפות באנשים אחרים נכנסים לאולם והדלת נסגרת מאחוריהם. אני מקווה לקבל בענין זה תשובה מצוותא מיד לאחר יום כיפור, ביום חמישי בבוקר, ואני כמובן אעדכן.

הארוע בסינמטק תל אביב ביום רביעי 3.10 שעה 7.30 בערב. אני הוזמנתי לדבר באירוע הזה, אני לא יודע את כל רשימת הדוברים. ברגע שאדע אני אעדכן.

גם לאירוע הזה צריך לקנות כרטיסים. לפי מה שמסרו לי מהסינמטק, אפשר יהיה לקנות כרטיסים החל מתחילת אוקטובר באתר הסינמטק ובערב האירוע בקופה. לאור הנסיון מצוותא, הייתי מציע למי שירצו להבטיח מקום באולם להשתמש באפשרות לקנות כרטיס מראש דרך האתר.

בברכה אדם קלר - דובר גוש שלום


הסכמי אוסלו לא נכשלו. הסכמי אוסלו פשוט לא בוצעו בפועל.

ביום השנה העשרים וחמישה של לחיצת היד ההיסטורית בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לבין יו"ר אש"ף יאסר ערפאת, חייבים לזכור ולהזכיר את האמת: הסכמי אוסלו לא נכשלו. הסכמי אוסלו פשוט לא בוצעו בפועל. אי ביצוע ההסכמים עלה כבר בחייהם של אלפי אנשים ועלול לעלות בעוד שפיכות דמים.

בהסכמי אוסלו נקבעה תקופת ביניים של חמש שנים שהחלה בחודש אפריל 1994. בחודש מאי 1999 אמור היה להסתיים המצב של שבו הרשות הפלסטינית מחזיקה רק באוסף של מובלעות מבודדות וגם בהן אין לה סמכויות שלטון ממשיות. חלוקת שטחי הגדה המערבית לאזורי אי. בי. וסי. נועדה להיות הסדר זמני למשך חמש השנים האלה בלבד, מ-1994 עד 1999. בקץ חמש השנים אמור היה המצב הזה להתבטל ובמקומו היה צריך לבוא הסדר הקבע.

הפלסטינים ציפו, כדבר מובן מאליו, שהסדר הקבע יכלול סיום שלטון הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית. הסיבה שבגללה חתם יאסר ערפאת על הסכם אוסלו היתה ההנחה והציפיה שבשנת 1999 תקום מדינה פלסטינית וצה"ל יצא מן השטחים הכבושים. יצחק רבין, האיש שהקדיש את מרבית חייו למלחמות, ידע ששלום עושים עם אויבים והתכוון בכל הרצינות לבצע את מה שחתם - להגיע לשלום מלא עם הפלסטינים.

אילו יכול היה ערפאת לדעת שבשנת 2018 עדיין ישב צה"ל בכל רחבי הגדה המערבית ויטיל מצור חונק על רצועת עזה, ושההתנחלויות הישראליות יגדלו ויתרחבו ויצמחו, ברור שהוא לא היה מעלה על דעתו לחתום על ההסכם. גם לא מחמוד עבאס ולא שום מנהיג פלסטיני אחר לא היה חותם על הסכמי אוסלו, לו ידע שזאת תהיה התוצאה.

המטרה לשמה חתמו הפלסטינים על ההסכם - סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית - לא התממשה. מדינת ישראל לא מלאה את חלקה בהסכם, ובאופן טבעי, גם מדינת ישראל ואזרחיה לא זכו לתמורה שציפו לה, כלומר סיום הסכסוך עם הפלסטינים ויצירת מצב של שלום ושכנות טובה. אילו מומשו ובוצעו הסכמי אוסלו ככתבם וכלשונם, על ידי ביצוע הסכמי הקבע בשנת 1999, כבר יכולנו להיכנס עכשיו לשנה העשרים של השלום בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין, והרוגי האינתיפאדה השניה והשנים שאחריה עוד היו עמנו, בריאים ושלמים.


שנה חדשה מתחילה בחורבן חאן אל אחמר. בצלם לאיחוד האירופי: הבהירו לישראל כי להריסת ח'אן אל-אחמר יהיה מחיר

בעקבות פסק הדין של בג"ץ, המתיר למדינה לממש בתוך שבוע את תוכניתה להרוס את קהילת ח'אן אל-אחמר, פנה אתמול מנכ"ל בצלם במכתב דחוף לשרת החוץ של האיחוד האירופי, בו הוא מתריע כי ישראל רומסת את הערכים המשותפים שבבסיס יחסיה עם האיחוד.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, פנה אתמול (שישי, 7.9.18) לשרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, במכתב הקורא לאיחוד האירופי לפעול בדחיפות על מנת למנוע את הרס קהילת ח'אן אל-אחמר, לאחר שבג"ץ התיר את החרבתה מוקדם יותר השבוע (5.9.18). על פי פסק הדין, המדינה רשאית להרוס את כלל מבני הקהילה, כולל בית הספר המשרת כ-180 תלמידים, כמחציתם מקהילות נוספות, החל מאמצע השבוע הבא, מייד לאחר ראש השנה.

במכתב מצטט אלעד את הודעתה של מוגריני עצמה, מה-18 ביולי, בה הזהירה את ישראל כי להרס הקהילה וגירוש תושביה יהיו השלכות חמורות, ומבהיר כי "הגענו לצומת בה נראה כי יש לנקוב מפורשות בהשלכות חמורות אלו, אם האיחוד מתכוון לקדם את מדיניותו באופן רציני".

לגבי פסק הדין של שופטי בג"ץ מבהיר אלעד כי "בהחלטתם תומכת הכיבוש, השופטים התעלמו מקיומה של מערכת תכנון חד-צדדית – בה בנייה "חוקית" היא אפשרות השמורה למתנחלים בלבד ונשללת מהאוכלוסייה המוגנת – וכן מהכוונות ארוכות הטווח של ישראל: למזער נוכחות פלסטינית בשטחי סי, לגרש קהילות מקומיות ולהרחיב התנחלויות".

"ברור כי לרשות האיחוד עומדים מנופי לחץ מספקים... אם הוא יבהיר לישראל כי להפרות זכויות אדם בלתי קבילות יהיו השלכות משמעותיות", כתב אלעד. "כל יום שעובר מבלי שמובהר לישראל מפורשות מה היא עלולה להפסיד אם לא תחדל להפר את זכויות האדם של מיליוני פלסטינים – כולל סיום הכיבוש – למעשה מאותת להנהגה הישראלית וכן לציבור הישראלי, שהאיחוד מקבל את המציאות כפי שהיא, ולמעשה עוזר לשמר אותה".

"הרס קהילה פלסטינית שלמה הוא הביטוי המובהק ביותר בתקופה האחרונה לזלזול העמוק של ישראל בערכים המשותפים לכאורה, שאמורים להוות את ליבת יחסיה עם האיחוד… אנחנו ניצבים בפני הרס פוטנציאלי של כפר פלסטיני שלם בעוד פחות משבוע. השתלשלות האירועים תכריע את גורלן של קהילות פלסטיניות נוספות בכל רחבי הגדה המערבית. אם לא תפעלו עכשיו, מתי כן?" נחתם המכתב.

תושבי קהילת ח'אן אל-אחמר הם חלק משבט הג'האלין. הם גורשו מאזור תל ערד שבנגב עוד בשנות החמישים והתיישבו במקום שבו שוכנת כיום ההתנחלות כפר אדומים. לאחר שגורשו גם משם, הם התיישבו במיקומם הנוכחי – כשני ק"מ דרומית להתנחלות. בקהילה גרות 32 משפחות, המונות 173 נפשות, בהן 92 קטינים. במקום יש גם מסגד ובית ספר המשמש למעלה מ-180 ילדים, כמחציתם מקהילות סמוכות.

ישראל פועלת כבר שנים ארוכות פועלת ישראל לגירוש הקהילה ממקומה, בין השאר במטרה להרחיב את ההתנחלויות הסמוכות, לספח דה-פקטו את האזור לישראל כשהוא ריק מפלסטינים ולבתר את הגדה המערבית לשניים. אם אכן תגורש הקהילה ממקום מושבה – או תאלץ לעזוב אותו בניגוד לרצונה עקב תנאי מחייה בלתי אפשריים שייצרו הרשויות – יהווה הדבר הפרה של האיסור הקבוע במשפט ההומניטארי נגד העברה בכפייה. הפרה כזו היא פשע מלחמה. באחריות האישית לביצועו פשע זה יישאו לא רק קובעי המדיניות – ובהם ראש הממשלה, שרים בכירים, הרמטכ"ל וראש המנהל האזרחי – אלא גם אלו שסללו עבורו את הנתיב המשפטי.

לפרטים נוספים: עמית גילוץ, 054-6841126, amit@btselem.org בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים ת.ד. 53132, ירושלים 9153002. טלפון: 02-6735599


כמה קילומטרים ממזרח לירושלים, כ-180 תלמידים הולכים – בינתיים – לבית ספר שכיתותיו בנויות מצמיגים ובוץ. שנת לימודים חדשה החלה בקהילת ח'אן אל-אחמר, אבל באישור בג"ץ מדינת ישראל מתכוונת להרוס בימים הקרובים ממש את בית הספר ואת כל המבנים בקהילה, ולגרש את התושבים.

כמה קילומטרים מדרום לירושלים, משפחת דענא מסכמת עוד ליל בלהות שגרתי. פעם נוספת חיילים נכנסו באמצע הלילה לביתה בחברון, הפעם במהלך חג הקורבן. הם עצרו את עודיי בן ה-17, לא לפני שאחד החיילים דאג להסביר לאבי המשפחה: "אנחנו מתנהגים טוב, אם נתנהג אחרת נקפל אותך וניקח אותך בכח".

כמה קילומטרים מצפון לירושלים תושבי הכפר עוריף מתעוררים לעוד יום של אלימות כיבוש: מיליציות המתנחלים בגיבוי ובשיתוף הצבא פורעות בתושבים, והכול כחלק ממהלך מחושב ומתמשך של העמקת השליטה והשתלטות על שטחים נוספים. "שלטון החוק" משמש קרדום לחפור בו, כש"החוק" הוא בעת ובעונה אחת הן האלימות והן הכסות לה.

ואילו כמה קילומטרים מערבה מכל זה, אנחנו חיים בישראל ומנהלים את חייהם של מיליוני הנתינים הפלסטינים בעזה וברחבי הגדה כולל מזרח ירושלים, ומכריעים יום יום, מעל לראשם ומתחת לרגליהם, כיצד יחיו את חייהם.

כך כבר למעלה מחצי מאה, מאז תשכ"ז: לנו הזכויות והפריבילגיות, להם הדיכוי והנישול. ולקראת ערב ראש השנה תשע"ט אף ביתר שאת, כאשר סגן יו"ר הכנסת מדבר על "דילול" תושבי עזה, ושר הביטחון ושרת המשפטים חוגגים את הכשרתו של עוד פיגול משפטי.

בעזרתכם, אנחנו נמשיך – גם בתשע"ט וככל שיידרש – לחשוף את העובדות, לתעד ולצלם, לספר לכם ולעולם על המתרחש, ולמלא את חלקנו במאבק. כשכולנו נהיה לראש ואף אחד לא יהיה לזנב, תהיה לנו שנת זכויות.

שנה טובה,

חגי אלעד מנכ"ל בצלם


אורי אבנרי, חוזה השלום - 1923-2018

ארונו של איש השלום אורי אבנרי יוצב מחר (רביעי) בין השעות 5-6- אחר הצהרים בבית סוקולוב (בית אגודת העיתונאים) ברחוב קפלן 4, תל אביב. זהו מקום מתאים וראוי למי שתרם תרומה נכבדה להתפתחות העיתונות הישראלית. מוקירי זכרו מוזמנים מקרב לב לבוא למקום. על פי בקשתו של אבנרי, גופתו תישרף. לא תתאפשר נוכחות הציבור בזמן פעולת השריפה עצמה.

לפרטים: אדם קלר 054-2340749 ענת סרגוסטי 054-2151991


מתנגדיו הגדולים ביותר של אורי אבנרי יאלצו בסופו של דבר ללכת בעקבותיו

גוש שלום אבל ומרכין ראש על מותו של מייסד התנועה אורי אבנרי. עד הרגע האחרון הוא המשיך בדרך בה הלך כל חייו. בשבת לפני שבועיים התמוטט אבנרי בביתו כאשר עמד לצאת לכיכר רבין להפגנה נגד "חוק הלאום", מספר שעות לאחר שכתב מאמר חריף נגד החוק הזה, ומאז היה מחוסר הכרה.

אבנרי הקדיש את כל כולו למאבק למען השלום בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני במדינתו העצמאית ובין ישראל והעולם הערבי והמוסלמי. הוא לא זכה להגיע לסוף הדרך ולראות את השלום מתממש. אנו – חברי גוש שלום וגם אנשים רבים אחרים שהושפעו ממנו במישרין ובעקיפין – נמשיך בדרכו ונכבד את זכרו.

ביום פטירתו של אורי אבנרי עוסקת הממשלת הימנית ביותר בתולדות מדינת ישראל במשא ומתן עם ארגון החמאס. למרבה האירוניה, האשמות דמגוגיות המזכירות את אלה שהוטחו באבנרי כל חייו מושמעות היום דווקא נגד שר הביטחון אביגדור ליברמן.

בהיסטוריה של מדינת ישראל ירשם אורי אבנרי כחוזה שראה למרחק וצפה והצביע על הדרך שאחרים לא הבחינו בה. גורלה ועתידה של מדינת ישראל היא להגיע לשלום עם שכניה ולהשתלב במרחב הגיאוגרפי והפוליטי שבו היא ממוקמת. גם מתנגדיו הגדולים ביותר של אבנרי יאלצו בסופו של דבר ללכת בעקבותיו – כי אין למדינת ישראל ברירה אמיתית אחרת.

לפרטים: אדם קלר, דובר גוש שלום 054-2340749

https://www.haaretz.co.il/news/education/1.4366684