הודעות לעיתונות 
אירוע של שוברים שתיקה - עדויות של חיילים.ות

אירוע של שוברים שתיקה - עדויות של חיילים.ות


26.7 | שלישי (היום!) | 20:00 | בית של סולידריות - בית רומנו, דרך יפו 9, ת"א

אירוע של שוברים שתיקה - עדויות של חיילים.ות

הכיבוש הוא לא רק מחסומים, פלישות לבתים ומעצרים. הוא גם תשתית בירוקרטית מסועפת ומפלה, ששולטת ומנהלת את החיים האזרחיים הפלסטינים, ובלעדיה השליטה הצבאית שלנו בשטחים לא היתה יכולה להימשך כבר למעלה מ-55 שנים. את התשתית הזו מספקים המנהל האזרחי, מת"ק עזה ויחידת המתפ"ש. ביום שלישי הקרוב נערוך ב"ספריית סולידירות" בת"א פאנל שבו נשמע מחיילים וחיילות לשעבר ששירתו ביחידות אלו והכירו מקרוב את השליטה היומיומית הזאת, והעידו ל"שוברים שתיקה" על גלגלי השיניים שמרכיבים את המכונה שהיא הכיבוש: משטר ההיתרים, מעורבות השב"כ, איך מתקבלות החלטות על הריסות בתים פלסטינים ועוד.

אי אפשר להבין את הכיבוש הישראלי בלי להבין כיצד הוא שולח זרועות לכמעט כל תחום של החיים האזרחיים הפלסטינים, בגדה ובעזה. במהלך הערב יספרו חיילים לשעבר איך עושים כיבוש באמצעות בירוקרטיה וטפסים, מה הסיכוי של פלסטיני לקבל אישור בנייה, מי מעצב את הכלכלה הפלסטינית ועוד. במהלך הערב יוקראו גם עדויות של פלסטינים מעזה ומהגדה, שיתארו איך השליטה הזו נראית דרך העיניים שלהם.

הכניסה לאירוע אינה מותנית בתשלום, אבל מומלץ להירשם מראש.

26.7 | שלישי (היום!)| 20:00 | בית של סולידריות - בית רומנו, דרך יפו 9, ת"א


מתוך עדות של מי ששירתה כחיילת במנהל האזרחי

"הייתה שביתת אסירים [פלסטינים] באחד מבתי הכלא.

היה אירוע שזהו, כולם התחילו לעשות שביתה והם (מערכת הביטחון) רצו ללחוץ עליהם כדי שהם יפסיקו לעשות את השביתה הזאת - כי זה קיבל שם רע בכל העולם כי אנשים בחו"ל התחילו לדעת מה קורה בכלא.

בדרך כלל הסדר יום שלנו היה להתחיל בשמונה בבוקר ולסיים בחמש את העבודה, ובאותו יום הם (הקצינים) קראו את כולם למשרד אחרי שעה חמש והם ביקשו מאתנו לעבוד על איזה משהו.

הם הביאו לנו קובץ עם מלא מלא תעודות זהות והם חילקו את זה בין העמדות ואמרו לנו שזה היה תעודות זהות של אנשים שהיו בכלא ושהיו חלק מהשביתה הזאת.

והם ביקשו מאיתנו פשוט להיכנס אחד-אחד לתעודות זהות ולקרובי משפחה במערכת ופשוט למחוק כל [היתר שניתן ל] ביקור אסיר של קרובי המשפחה.

זאת אומרת שכל קרוב משפחה שרצה לבוא ולבקר את האסיר שהשתתף בשביתה או לא משנה מה, אז הם ביקשו מאתנו למחוק את ההיתר [שהיה לו]. פשוט לבטל שזה לא יקרה, שלא יוכלו ללכת לבקר אותם, כדי ללחוץ עליהם שיפסיקו לעשות שביתה.

זה מה שקרה ובאותו רגע לא חשבתי על מה אני עושה בעצם. הם פשוט אמרו לנו: אתם לא תצאו מהמשרד עד שתסיימו עם הקובץ הזה, עד שבוודאות לא יישאר שום קרוב משפחה. כאילו, שנבטל להם את ההיתר.

ואז התחלנו לריב בינינו כי הותיקים במשרד שיותר הבינו עניין אמרו: לא, אנחנו לא נעשה דבר כזה. אבל לא נראה לי שזה היה מבחינת מוסר אלא יותר מבחינת "אנחנו רוצים ללכת לישון, אנחנו לא רוצים אחרי שעות העבודה להישאר במשרד ולהתעסק עם ההיתרים האלה".

אז באמת חשבנו כולנו ביחד על דרכים לעשות את זה כמה שיותר מהר כדי לסיים עם זה וללכת לישון וזה היה באמת ככה אחד-אחד, בלי סוף, להיכנס, לבטל. להיכנס, לבטל. ואני פשוט רואה אמא, אבא, אחיות ובני דודים, ופשוט למחוק, למחוק, למחוק.

ואז כאילו רק כשהלכתי לישון, חשבתי רגע על מה עשיתי באותו רגע ומה זה אומר. אני חשבתי שאם החבר'ה האלה הגיעו עד להחלטה שהם רוצים לעשות שביתה בכלא, זה אומר משהו.

עדיין זה כלא, כן? אבל חשבתי שזה פשוט מבחינה מוסרית דבר נוראי לעשות, זה פשוט כדי לשבור אותם ונראה לי שזו הייתה המטרה, שפשוט יפסיקו לעשות את השביתה הזאת.

אני הייתי כלי של כל הסיפור הזה, אני לחצתי על הכפתורים ועזרתי לצבא לשבור את האנשים האלה מוראלית, פיזית.

ובגלל זה זה די שרט אותי כי הייתי בת 19 ומה אני מבינה מהסכסוך בכלל?

כשדיברתי על זה עם החיילים, על מה עשינו בעצם פה, אז הם אמרו לי שאין מה לעשות, זה צה"ל ובסופו של דבר הם אסירים, הם פושעים, ופקודה זו פקודה וצריך לעשות את זה ואין מה לחשוב מעבר."

זו העדות של סמ"לית במנהל האזרחי בצה"ל, באזור רמאללה ואל בירה.

השליטה הבירוקרטית בתושבים הפלסטינים פחות גלויה לעין - אבל היא הבסיס לכיבוש כולו. למשטר צבאי על עם אחר שאנחנו שולטים לחלוטין בחייו.

היום חיילים/ות ששירתו במנהל האזרחי ידברו באירוע של שוברים שתיקה על איך זה נראה.