אדם קלר בהדלקת המשואה:

שלשום קיבלתי מתנה נאה מבנק הפועלים, שכבר מזמן אין לו שום קשר לפועלים: שקית ניילון מלאה בדגלוני מדינת ישראל, Made in China . במכתב המצורף קרא לי בנק הפועלים להניף את הדגלונים בכדי "לסייע לצבוע את המדינה בכחול לבן". שלחתי את המתנה חזרה אל ההנהלה הראשית של בנק הפועלים (שד. רוטשילד 50, תל אביב), הודיתי להם אך ציינתי כי כל עוד מדינת ישראל ממשיכה להפעיל כוח ברוטאלי כדי לצבוע בכחול לבן שטחים שאינם שייכים לה, לא אוכל להשתתף בהנפת הדגל הזה.

בעוד חודש נחגוג יום הולדת לא שמח: ארבעים שנה לכיבוש. כבר ארבעים שנה, שני שלישים מכלל תקופת קיומה של מדינת ישראל, נמשך הכיבוש – גידול סרטני ממאיר, שנהיה גדול ומסוכן יותר עם כל שנה שעוברת, ועד עכשיו המדינה אינה רוצה או אינה מסוגלת לבצע את הניתוח ההכרחי. אני מקווה ומתפלל שעדיין לא מאוחר מדי, שעדיין אפשר להיפטר מהכיבוש ולהתרפא ממנו.

הרבה שנים דיברנו על התופעה שנקראה "יורים ובוכים": על האנשים שביצעו מעשים זוועתיים בשטחים הכבושים או בלבנון ומקומות אחרים, ואחר כך בכו ואמרו כמה הם מצטערים וכמה כואב להם מה שעשו – אבל זה לא הפריע להם לבצע אח"כ עוד זוועות ואז שוב לבכות ולהצטער. אנחנו תקפנו אותם ולעגנו להם ולצביעות שלהם, ולגמרי בצדק.

אבל בשנים האחרונות כבר כמעט אין "יורים ובוכים". יש תופעה שאני קורא לה "יורים וצוחקים". אנשים כנים, לגמרי לא צבועים. אנשים שמבצעים מעשים זוועתיים ושלמים איתם לחלוטין ולא מביעים מלה אחת של חרטה. ויש כאלה לא רק בשטחי הכיבוש. יש בחיים הציבוריים של מדינת ישראל מי שגונבים וצוחקים, ואונסים וצוחקים, ויורקים לנו בפרצוף וצוחקים.

דומגא מובהקת הוא הטייס המהולל שישן טוב בלילה אחרי שפצצה של טון נזרקה על עזה והרגה חמישה עשר אזרחים, ביניהם תשעה ילדים. רק מכה קלה בכנף הוא הרגיש. בעצם, היה דבר אחד שדווקא כן הטריד לו את המנוחה - כאשר תנועת גוש שלום שלחה מכתבים לקצינים בצה"ל והזהיר אותם שמעשיהם עשויים להיחשב כפשעי מלחמה. דן חלוץ קרא אז להוציא את גוש שלום מחוץ לחוק, ואני אישית קיבלתי קרוב לשלושים שיחות טלפון עם איומים ברצח. אבל לפחות, עכשיו הוא כבר לא רמטכ"ל ואנחנו עדיין כאן!

צריך אבל להזכיר שגם כאשר דן חלוץ עף בחרפה החוצה מהצבא, הנפילה שלו הייתה קלה ומרופדת, ישר אל קורס יוקרתי באוניברסיטת הרווארד שפותח פתח לעולם העסקים הבינלאומי. 56,000 דולר עולה ההשתתפות בקורס הזה. כמובן, זה שולם על ידי צה"ל מכספי המסים של כולנו. עכשיו מנהלי חברות גדולות עומדים בתור להציע לאדון חלוץ תפקידי ניהול בכירים. והוא גם מתכוון להיכנס לפוליטיקה תוך שנתיים או שלוש. ולא סתם לפוליטיקה. הוא לא רוצה להיות "סתם שר שמנדריק". רק שר הביטחון מתאים לו להיות. ובמדינה הנחמדה שלנו, בהחלט לא בלתי נמנע שהוא ישיג את המטרה הזאת. "הוא עוד ישוב" כמאמר השיר.

דיברתי הרבה על דן חלוץ, לאו דווקא כי האיש הזה בעצמו כל כך חשוב. הוא פשוט מייצג ומסמל בשלמות כל כך הרבה תופעות, הקשר בין כיבוש לשחיתות, ובין חוצפה לפשעי מלחמה, ובין הון לשלטון ובין צבא להון, ומה שהמלה "חלוץ" סימנה לפני שני דורות ומה היא אומרת היום...

הייתי רוצה לסיים בכמה איחולים. קודם כל, ואולי הכי חשוב, הייתי רוצה לאחל לכולנו כאן שלא נישבר ולא נתייאש גם כשהמצב נראה לפעמים מאד מייאש. ונזכור תמיד שאנחנו לא רק נאבקים לשחרר את הפלסטינים המדוכאים, שזאת מטרה חשובה וצודקת. אנחנו נלחמים על העתיד של עצמנו בארץ הזאת.

הייתי רוצה לאחל שלא יקום דור שלישי של סרבני כיבוש. דור שני של סרבנים כבר יש לנו. בהרבה משפחות האבא הלך לכלא לפני חמש עשרה או עשרים שנה, ועכשיו הבנים וגם הבנות הולכים לכלא. אני עצמי, במשך שנים רבות חשבתי על שנת 2002 בתור ענן קטן באופק שהולך וגדל ומתקרב, כי שנת 2002 הייתה הזמן שבו בני אורי יגיע לגיל שמונה עשרה. ואז שנת 2002 הגיעה ואורי ישב חצי שנה בכלא ואני מאד גאה בו.

לפחות לילדים שעכשיו נמצאים בכתה אלף, ובגן ילדים, ובעריסה, ושעדיין לא נולדו, אני מאחל שהם כבר לא יזכו להכיר מבפנים את כלא 4 וכלא 6, ועל כיבוש ודיכוי הם ידעו רק מספרי ההיסטוריה.

ולסיום עוד הייתי רוצה לאחל שיבוא יום עצמאות שבו הכיכר הזאת כאן תהיה ריקה. שמדינת ישראל תשתנה ואנחנו לא נרגיש מנוכרים לחגים הרשמיים ולטכסים הרשמיים, ולא נרגיש צורך לקיים טכס אלטרנטיבי כדי לא להיחנק לגמרי. ושלא יהיה צורך בתנועה בשם "יש גבול" כי כולם בארץ יבינו ויקבלו שיש למדינת ישראל גבול פיזי, גבול שלום מוכר על ידי השכנים ובחוק הבינלאומי, וגם גבול מוסרי שקובע מה מותר למדינה ולצבא שלה לעשות ומה אסור לחלוטין.

ועכשיו, אני מתכבד להדליק את האבוקה הזאת לתפארת מדינת ישראל ומדינת פלסטין, החיות זו לצד זו בשלום ושכנות טובה, בלי כיבוש, בלי דיכוי ובלי אפליה, ובונות יחד עתיד של שלום.

[דבריו של אדם קלר, בטכס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", 23 באפריל 2007, ככר אמיל גרינצוויג, ירושלים]

הטכס האלטרנטיבי - דיווח

לצילומים הקליקו כאן

דיווח מאת יש גבול