פעילות ודיווחים 

בג"צ דן ב"חוק החרם"

"האם יש כאן הצדקה לפגוע בחופש הביטוי?" שאלו שופטי בג"צ את הפרקליטות בדיון על חוק החרם.

באולם בית המשפט העליון התפתח הבוקר ויכוח נוקב כאשר התכנס הרכב מיוחד של תשעה שופטים לדון בשורת עתירות נגד "חוק החרם". נציגי המדינה ניסו להביא טיעונים המבחינים בין חרם צרכני כגון מחאת הקוטג' במחאה החברתית הגדולה לבין חרם על מוצרי ההתנחלויות. נציגי העותרים הדפו טענות אלה וטענו כי מסע חרם על כל סוגיו השונים הוא צורת פעולה ומחאה לגיטימית במשטר דמוקרטי.

"אומרים שלמתנחלים יש לגיטימיות כי הם קיבלו היתר מהממשלה לשבת בשטח כבוש ולעבוד שם – אך הממשלה גם מתירה לחברות גדולות לפעול לפי כללי השוק ולקבוע כראות עיניהן מחירים למוצריהן, וזה לא מונע מאנשים לקרוא לחרם על החברות האלה כדי להביא אותן להוזיל את מוצריהן" אמרה עו"ד גבי לסקי, שיצגה את תנועת גוש שלום. עו"ד עדי ברקאי הוסיף: "אכן, אנו מודים בפה מלא כי מסע חרם על חברות התנחלויותיות נועד לגרום להן לנזק כלכלי כדי להביא אותן לסיום פעילות ההתנחלות, שלדעת רבים מאיימת באיום חמור על עתידנו במדינת ישראל. המטרה היא ללחוץ עליהם ולגרום להם נזק, וזה לגיטימי כמו שלגיטימי לקיים שביתה. שביתה בעצם מהותה היא גרימת נזק למעביד כדי שישפר את המשכורת או תנאי העבודה של העובדים."

השוואה נוספת שעלתה בדיון היתה בין חרם על מוצרי ההתנחלויות לבין חרם גזעני על קבוצה אתנית. חסאן ג'ברין מארגון עדאלה דחה השוואה זאת מכל וכל. "כמובן שחרם גזעני, חרם על יהודים או על ערבים, הוא דבר פסול במהותו. חרם על ההתנחלויות שונה במהותו, הוא מכוון נגד מעשה פוליטי, מעשה של התנחלות בשטח כבוש, וזהו חרם לגיטימי נגד מפעל שהמחרימים מחשבים כבלתי לגיטימי." לדוגמא ציין עו"ד ג'בארין כי ישנן כמה חברות פלסטיניות שפתחו מפעלים באזורי תעשיה התנחלויותיים, ובשל כך הוחל עליהן החרם שמקיימת הרשות הפלסטינית על מוצרי ההתנחלויות – למרות שמדובר במפעלים בבעלות פלסטינית המעסיקים עובדים פלסטינים. "לא זה החשוב, מה שחשוב הוא שהמפעלים האלה הפכו את עצמם חלק מפעילות התנחלויותית שנועדה להנציח את הכיבוש".

השופטים הקשו בשאלות רבות על נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד גנסין, בנסיון לברר אם מודה היועץ המשפטי לממשלה כי "חוק החרם" מהווה פגיעה מהותית בחופש הביטוי. קיום פגיעה כזאת אינו בהכרח מונע את מימוש החוק, אולם רק בתנאי שהמדינה תוכיח כי הפגיעה היא מידתית ונעשתה למטרה ראויה. עו"ד גנסין התחמקה ממתן תשובה ברורה. נציג היועץ המשפטי לכנסת הודה כי בדיונים שהתקיימו בטרם נחקק החוק סבר היועץ כי יש בחוק בעיה חוקתית מהותית בשל העובדה שהוא מעניש לא רק חרם על ישראל בתור שכזאת אלא גם חרם על ההתנחלויות.

במהלך הדיון גילתה עו"ד גנסין כי למרות שעברו שנתיים וחצי מאז חקיקת החוק, לא התקין שר האוצר תקנות הדרושות למימוש כמה מסעיפיו. "האם פירוש הדבר שהממשלה מתיחסת לחוק כאל אות מתה שאינה מיועדת למימוש? ואם כן, האם לא מוטב לבטלו?" תהו כמה מנציגי העותרים. כמו כן טענה נציגת המדינה כי עד היום טרם הוגשה כל תביעה שהיא על פי חוק החרם, ועל כן העתירות "אינן בשלות" ויש לחכות על שיוגשו תביעות ולראות כיצד יפסקו בהן בתי משפט נמוכים יותר. "אי אפשר לחכות כי החוק כבר גרם וגורם פגיעה מהותית בחופש הביטוי. עד שנחקק החוק עסקה מרשתי, תנועת גוש שלום, בפרסום, הפצה ועדכון שוטף של רשימת מוצרי ההתנחלויות. זאת כשירות לציבור שאינו מוכן לצרוך מוצרים אלה והרוצה לדעת מה מוגש לו על המדף. זה היה חלק משמעותי מכלל פעילותה של גוש שלום – כיום, כשחרב החוק מונפת, נאלץ גוש שלום להפסיק את פרסום והפצת הרשימה ונגרם לו נזק נמשך של אי יכולת לבצע פעילות פוליטית לגיטימית החשובה מאד לחבריו".

בדיון עם נציגי העותרים הקשו עליהם השופטים שוב ושוב בשאלה האם התנגדותם היא לחוק כולו או רק לנושא איסור החרם על ההתנחלויות. למעשה, איסור זה נקבע באמצעות שלוש מלים בלבד בנוסח חוק החרם. החוק מאזכר כפילות שנפכה לעוולה "חרם על אדם או מוסד" בשל "קשריו עם מדינת ישראל או עם שטח בשליטתה" – כלומר, עם השטחים שנכבשו ב-1967 ושהם בשליטת ישראל אך אינם חלק ממנה. שוב שוב שאלו השופטים אם יסתפקו העותרים במחיקת מלים אלה מנוסח החוק, או יעמדו על ביטול החוק כולו. נציגי רוב העותרים אמרו כי הם מתנגדים לחוק בכלל אך במיוחד לחלק העוסק בהתנחלויות. "אם יקחו עפרון כחול וימחקו את המלים 'על שטח בשליטתה' זה לא יפתור את כל הבעיה. יש כאלה שרוצים להחרים את מי שיש לו קשרים עם ישראל, בדיוק בגלל שישראל שעמה יש לו קשרים היא ישראל שמחזיקה שטחים בשליטתה" אמר נציג האגודה לזכויות האזרח.

השופטים הוסיפו להקשות על נציגי העותרים והעלו מקרים היפוטטיים: "ומה אם ישראל תצא מהשטחים והחוק עדיין ישאר על כנו, האם גם אז תדרשו לבטל אותו?" וכן "אילו היה חוק כזה נחקק בשנות החמישים או שנות השישים המוקדמות ומכוון נגד אזרח ישראלי שהיה תומך אז בחרם הערבי נגד ישראל, האם גם הייתם מחשיבים אותו כחוק בלתי חוקתי הפוגע בחופש הביטוי?". על כך ענה עו"ד עוסאמה סעדי, שיצג את עתירת מפלגת תע"ל וראשה ח"כ אחמד טיבי: "בעובדה, בשנות החמישים והשישים היה חרם ערבי ומדינת ישראל הסתדרה אז בלי חוק כזה. למה שיהיה חוק כזה כיום כאשר אין חרם ערבי אלא יש יוזמת שלום ערבית ונכונות של כל מדינות ערב לעשות שלום עם ישראל?".

במהלך כל הדיון ישבו זה לצד בספסל הקדמי באולם ח"כ אחמד טיבי, ח"כ לשעבר אורי אבנרי וסגן שר החוץ זאב אלקין, שהיה מיוזמי חוק החרם. בסיום דיון ארוך וממצה עזבו תשעת השופטים את האולם בלי למסור החלטה או לקבוע דיון נוסף, וככל הנראה כוונתם למסור החלטה במועד כלשהו בזמן הקרוב.

[הודעה לעיתונות 16.2.2014]


הרכב מיוחד של תשעה שופטי בג"צ בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ידון בחוקיותו של "חוק החרם" ביום ראשון הקרוב, ה- 16.2.14, בשעה 9:00. הנשיא גרוניס העביר את העתירה לדיון בהרכב מורחב זה לאור הבעיות החוקתיות העקרוניות העולות מהחוק. "חוק החרם" קבע אפשרות חוקית להגשת תביעות נזיקין בסכומים גדולים נגד מי שקורא ל"חרם על ישראל" והגדיר כי גם קריאה לחרם על ההתנחלויות בשטחים הכבושים כמוה כקריאה לחרם על ישראל.

מדובר בעתירה אשר הוגשה לבג"צ כבר בבוקר למחרת אישור "חוק החרם" בדיון סוער בכנסת ביולי 2011, אז עתרו לבג"צ נגד החוק אורי אבנרי ותנועת גוש שלום, באמצעות עורכי הדין גבי לסקי ונרי רמתי. מאוחר יותר הצטרפו עותרים נוספים, ביניהם האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאלה, ח"כ אחמד טיבי, קואליצית נשים לשלום, התנועה ליהדות מתקדמת, ועדת המעקב הערבית וקבוצת אזרחים בראשות עו"ד עדי ברקאי.

כאמור, פרקליטות המדינה, אשר ביקשה מהשופטים לדחות את העתירות, הודתה למרות זאת במסמך שהגישה לבית המשפט בשנה שעברה כי בחוק שחוקקה הכנסת ישנן "בעיות חוקתיות". (לפני חקיקת החוק פנה היועץ המשפטי לכנסת אל יוזמיו וביקש לשווא שימשכו את הצעתם).

תנועת גוש שלום אשר קראה לחרם התנחלויות מאז הקמתה היא מהנפגעים הישירים מהחוק, ובמשך קרוב לשלוש שנים היא נאלצת לפעול כאשר מעל ראשה מרחף איום מתמיד של תביעות משפטיות כבדות. עתירת גוש שלום נטען כי "חוק החרם הינו חוק בלתי חוקתי ואנטי דמוקרטי, באשר הוא פוגע פגיעה קשה בזכות לחופש הביטוי, בזכות לשוויון ובזכות לחופש העיסוק שהן זכויות יסוד של אזרחי מדינת ישראל", כי הפגיעה בזכויות הללו איננה מידתית, וכי החרם הוא כלי לגיטימי בשיח הדמוקרטי, אשר אין להגבילו.

"חרם על ההתנחלויות ומוצריהן אינו רק נושא של יחסי החוץ של מדינת ישראל ומעמדה המתערער של ישראל בקהילה הבינלאומית. זהו גם ובמיוחד נושא ישראלי פנימי הנוגע לעתידה של מדינת ישראל ולויכוח הקורע את החברה הישראלית כבר 47 שנה," אומר ח"כ לשעבר אורי אבנרי. "ישנו מחנה גדול ורב המתנגד מכל וכל למפעל ההתנחלות ורואה בהן כתם מוסרי ואסון מדיני, המנציח את דיכוי הפלסטינים וחוסם בפני אזרחי ישראל את הדרך לשלום עם שכניהם. זכותם המלאה של מי שמתנגדים להתנחלויות להביע התנגדות זאת בכל הדרכים הדמוקרטיות, כולל ובמיוחד על ידי מסע חרם. זכותם של אזרחים המתנגדים להתנחלויות להימנע מלממן בכספם את מה שהם מתנגדים לו בתוקף.

בדיוק כמו שאזרחים דתיים זכאים לכך שיהיה 'כלב שמירה' שיתריע בפניהם אם מזון אינו עומד בדרישות הכשרות, כך זכאים אזרחים שוחרי שלום לכלב שמירה משלהם שיתריע בפניהם על כך שמקורו של מוצר הוא בהתנחלות בשטח כבוש, גם כשמנסים היצרנים להצניע ולהסתיר מהצרכנים את מקור המוצר. גוש שלום פעל ככלב שמירה כזה, במשך יותר מעשר שנים פרסמנו רשימות של מוצרים שמקורם בהתנחלויות ופעילינו חילקו אותן באירועים פומביים ובפתחי סופרמרקטים, עד אשר באו יוזמי 'חוק החרם' לסתום לנו את הפה.

'חוק החרם' יצר מצב של אפליה ברורה ובוטה – במדינת ישראל מותר לפרסם שמות של מסעדות וחנויות המוכרות מוצרים לא כשרים ולקרוא לקהל שלא להיכנס לשם. לא רק שזה מותר אלא החרם על מוצרים לא כשרים ממומן מכספי משלם המסים הישראלי הזורמים לרבנות הראשית ולרבנויות הערים. לעומת זאת, לפי חוק החרם מי שיקרא לציבור שלא לצרוך את מוצרי ההתנחלויות צפוי לתביעות נזיקין בסכומים אדירים."

בעתירת גוש שלום מוזכרות דוגמאות היסטוריות לחרמות שהובילו לשינוי פוליטי ותודעתי, כגון החרם הכלכלי שהטיל הקונגרס היהודי של ארה"ב על גרמניה הנאצית בשנת 1933; החרם אשר הטיל מהטמה גאנדי על מוצרים בריטים במסגרת המאבק לשחרור הודו מהשלטון הקולוניאלי, והחרמות להן קראה הקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב כנגד ההפרדה הגזעית.