לממשלת ישראל לא הייתה ברירה אלא להגיע ברגע האחרון להסכם עם האסירים הפלסטינים שובתי הרעב ולהיענות לחלק משמעותי מדרישותיהם. אילו הייתה שביתת הרעב נמשכת ומביאה למותם של חלק מהשובתים, הייתה נגרמת התלקחות כללית בשטחים הכבושים. אנשי הביטחון הבינו זאת היטב ולמרבה המזל הדרג המדיני קיבל את עצתם.

אולם ההסכם עם האסירים מעניק לא יותר מאשר דחייה זמנית ופסק זמן רגעי. הבעיה האמיתי נותרה בעינה: הכיבוש הרומס את העם הפלסטיני ובעוד מספר שבועות ימלאו לו ארבעים וחמש, וההתנחלויות הגדלות ומתרחבות ובולעות את אדמותיהם של הפלסטינים. ראש הממשלה נתניהו העניק לעצמו קואליציה רחבה היכולה לתת לו גיבוי לכל מדיניות שיבחר – אולם הוא בוחר להמשיך במלים ריקות מתוכן על נכונותו להיכנס למו"מ, בעודו מסרב לחדול מהרחבת התנחלויות ומהתחייבות כלשהיא לגבי הגבולות. במצב זה נמשכת הספירה לאחור, קטנים והולכים הסיכויים להגיע לפתרון של שלום, וגדלים הסיכויים לאסון שיפגע בישראלים ופלסטינים גם יחד.

לפרטים: אדם קלר, דובר גוש שלום 054-2340749