"הרוב הדומם מתעורר" הכריזו שלטים גדולים בראש הנהר האנושי שזרם מפתח גן מאיר, ומאוחר יותר יקרא ח"כ ניצן הורביץ מעל הבמה, אל הקהל שמילא עד אפס מקום את כיכר המוזיאון "הסתכלו סביבכם: אנחנו לא קטנים, ואנחנו לא חלשים, ואין לנו שום סיבה בעולם להתייאש!".

בשנים האחרונות, המחנה הזה אכן הרגיש לא פעם קטן ומבודד, ובהפגנות הייתה תחושה של קריאת תגר אמיצה של מי ששוחים בכל כוחם נגד הזרם הגואה. את השינוי באווירה חולל דווקא הביטוי המובהק ביותר של הכוחנות הלאומנית היהירה - ההחלטה לפתוח ב"חקירה" נגד ארגוני השלום זכויות האדם שאותו יזמו והעבירו ברוב גדול ורומסני ליברמן ושליחיו בכנסת, וזאת בהמשך ל"חוק הנאמנות" ו"חוק ועדות הקבלה" ויתר היוזמות הפרלמנטריות הידועות לשמצה שפשו ורבו בכנסת הנוכחית.

החוצפה והיהירות של מי שמרגישים שבידיהם הכח להכתים את ספרי החוקים של מדינת ישראל בעוד ועוד כתמים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים עוררה את האנשים שישבו בבית בשנים האחרונות, בתחושה של דחיפות, תחושה שאולי זה הרגע האחרון לבנות כח נגדי, לנסות לשנות את כיוון הזרם העכור. "להפגין, לצאת לרחובות, כל עוד עדיין אפשר!" נאמר בקריאה להפגנה שפרסם "המחנה הדמוקרטי" ואשר עברה והתפשטה במהירות ברחבי הרשתות בשבוע האחרון, עוד לפני שפורסמה במודעות בתשלום על דפי העיתונות.

"לא, לא, לא יעבור – הפאשיזם לא יעבור!" הדהדה הקריאה הישנה והמוכרת לאורך רחוב המלך ג'ורג' – ונענתה בקריאה חדשה ומפחידה יותר: "אנשים להתעורר – הפאשיזם כבר עובר!". "הדמוקרטיה זועקת: הצילו" קרא שלט גדול, ולידו "רצח הדמוקרטיה בישראל – פשע ידוע מראש!".

"גזענות? לא נרים ידיים!" נאמר בכרזות שהכין מרכז מוסאווה, אחד המאוימים העיקריים על ידי ועדת החקירה של ליברמן. מאוימת ותיקה אחרת, הקרן החדשה לישראל הכינה שלטים בהם נאמר "תחקרו גם אותי!" ו"לא נסתום את הפה!". אשה צעירה הניפה שלט עם המלים "שמאלנית על הכוונת" ולידן לוח מטרה בולט. "אתמול ישבתי שעה בבית עד שהכנתי אותו בדיוק כמו שרציתי, אני מעדיפה תמיד להכין שלט בעצמי ולא לקחת משהו מודפס".

"פטריוט שמאלני" נאמר במדבקה חדשה שהכינה שלום עכשיו לקראת ההפגנה הזאת. דגלי ישראל התנופפו בין הצועדים, וכן דגלי כחול לבן בהם הוחלף המגן דוד במלה הגדולה "שלום". מפגינים מכיוון פוליטי שונה הניפו את דגלי פלסטין, ואחד מהם התעכב להניף את הדגל בהפגנתיות מול פתח מטה הליכוד במצודה זאב. (מאוחר יותר נעצרו מניפםי הדגל הפלסטיני בידי שוטרים, שכנראה לא שמעו שמאז הסכמי אוסלו כבר אין זו עבירה בישראל – או אולי מצפים השוטרים להנחיות חדשות בקרוב?) והיו שם בצעדה השלטים של גוש שלום המראים את שני הדגלים יחד, הישראלי והפלסטיני, והדגלים האדומים של הקומוניסטים והירוקים של מרצ, ונשמעו קולות תיפוף של כמה מהמפגינים הקבועים בשייח ג'ראח, וגם בחצוצרה תקע מישהו. מאד בלטו בהעדרם מפגינים עם סימן זיהוי כלשהו של מפלגת העבודה– אם כי קרוב לודאי שבקהל הצועדים היו כמה וכמה מאלה שעוד הצביעו בעד העבודה בבחירות האחרונות.

"אני יונתן פולק" קראו שלטים גדולים וגם מדבקות שחורות שרבים ענדו על חולצותיהם. והקריאה לשחרורו של פולק – שנכנס לכלא בגלל רכיבה על אופניים במהלך הפגנה לפני שנתיים – נשמעה גם מפי רבים שמעולם לא יצאו להפגין נגד גדר ההפרדה בשדות הכפר בילעין יחד עם פולק וחבריו. תנועת התחברות-תראבוט הכינה שלטים בכותרת "ישוחררו האסירים הפוליטיים", בהם הוזכר יונתן פולק ביחד עם נורי אל-עוקבי, פעיל זכויות הבדואים שנשלח לכלא באשמת "ניהול עסק ללא רשיון" וכן ישראל בונדק הירושלמי, מותיקי "הפנתרים השחורים" - היחיד מבין מפעילים רבים של תחנות רדיו "פיראטיות" שזכה להישלח לכלא בגין פעילותו הרדיופונית.

"יהודים וערבים – מסרבים להיות אויבים" נכתב בשלטים רבים, והמלים גם נצעקו ברור ורם כאשר התפתלה הצעדה במעלה הקטע הישן של רחוב דיזנגוף. בליל המבטאים של הקולות הצועקים העיד כי אכן היו אלה יהודים וערבים שצעקו זאת יחד, שוב ושוב ושוב.

למי שצעדו בחלקים המאוחרים יותר של הצעדה ציפתה הפתעה לא נעימה בכיכר המוזיאון – אופנועים משטרתיים שהפכו למחסומים מאולתרים וסגרו לחלוטין את הכניסה למדרגות. "אסור להיכנס יותר לכיכר, היא מלאה. סכנה!" הכריז קצין משטרה חמור סבר.

רבים מהמפגינים לא השלימו עם רוע הגזרה, מצאו דרכי עקיפין וטפסו על גדרות הבטון ונדחקו אל בין ההמון שכבר היה שם. "אנחנו כבר חמישה עשר אלף איש בכיכר, אנו מבקשים מהמשטרה להפסיק לחסום את חברינו הרוצים להצטרף" נשמע הקול מן הרמקולים. אחרי כרבע שעה התקבלה ההכרזה "כבר עברנו את העשרים אלף" במחיאות כפיים.

ניכר היה שרשימת הנואמים הורכבה כדי להציג מגוון רחב של נואמים – יהודים וערבים, גברים ונשים, מתונים ורדיקלים, קומוניסטים וליברלים, ציונים ואנטי ציונים ובלתי ציונים. ליברמן, שר החוץ הדמגוג והגזען, "הקריקטורה של פוטין", זכה כמובן לשטף בלתי פוסק של גינויים, אך כמעט כל הנואמים דאגו לכוון את האש גם אל ראש הממשלה - "נתניהו, מי שמעודד את החוקים הגזעניים ומגבה את ליברמן ומשלם את משכורות הרבנים הכותבים מכתבי הסתה גזענית".

את קריאות הבוז הרמות והממושכות ביותר ספג שר הביטחון - "ברק וחבריך במפלגת העבודה, אתם יושבים בגזענית בממשלות ישראל ואתם שותפים לה ואתם אחראים לכל מעשיה הרעים, לחוקים הגזעניים ולכיבוש המשתולל ולהרס כל סיכוי שעוד נותר להגיע לשלום. ליברמן מקווה להרוויח ממעשיו בממשלה הזאת קולות בבחירות הבאות. מה אתם מנסים להרוויח – עוד כמה חודשים עלובים על הכסא?" ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ סיים בהצגת אני מאמין ציוני: "אני ציוני כי אני מאמין בערכי מגילת העצמאות: הציונות שלי היא השאיפה לישראל שפויה, ישראל דמוקרטית וצודקת, ישראל של שוויון אזרחי וזכויות אדם, ישראל ששקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע או מין. ובשפה דומה הצהיר יריב אופנהיימר משלום עכשיו על שאיפתו ותקוותו ליום בו אפשר יהיה להגיד בגאווה "אני ישראלי".

"אין קלישאה שחוקה יותר מאשר 'הכיבוש משחית', וגם אין אמת צרופה יותר" אמר ח"כ מוחמד ברקה מחד"ש. "טעות מרה טעו אלה שחשבו שהדיכוי והחנק של העם הפלסטיני יוכלו להעצר על הקו הירוק. עכשיו הדיכוי חודר גם לכאן, וכולם מרגישים את האיום המוחשי. לחלוטין לא בטוח שהפגנה כמו זאת עדיין תהיה אפשרית בעוד שנה מהיום. אולם אנו העומדים כאן בכיכר, ערבים ויהודים, יהודים וערבים יחד במאבק נגד הפשיציה הדוהרת, אנו העדות שאפשר לנצח במאבק הזה. כן, אפשר לנצח, כמו שהעם בטוניס ניצח אתמול במאבק גבורה נגד רודנות שחורה".

עורכת הדין באנה שגרי-בדארנה מן הועד נגד עינויים, שדיברה בשם כלל ארגוני זכויות האדם המאוימים, נזפה בעדינות באלה שלא חשו בסכנה האורבת כל עוד היו קרבנותיה בעיקר מבין הפלסטינים. "כבר לפני עשור ויותר, כאשר התחלתי להיות פעילה, אפשר היה לראות את כל התופעות של מעצרים פוליטיים, של הרג אזרחים, של הפקעת קרקעות, של דיכוי לכל צורותיו. אבל היו שחשבו שמכיוון שהם שייכים לקבוצה האתנית השלטת, עריצות הרוב לא תגיע אליהם. עכשיו ברור לעין שמדינה אשר אינה מגדירה עצמה כמדינת כל אזרחיה אינה יכולה לקיים משטר דמוקרטי אמיתי. אנו לא מפגינים כאן נגד ועדת חקירה קיקיונית שמנסה לגלות מקורות מימון שגלויים וידועים לעין למי שרק טורח לגלוש לאתרי האינטרנט של כל הארגונים. אנחנו מפגינים נגד הכיבוש והדיכוי והאפליה, למען סולידריות בסיסית של זכויות אדם וזכויות אזרח" (קריאות "זכויות אדם – לכולם!").

"לפני שבועיים זכו הנשים בישראל לניצחון גדול, והוכחה בבית המשפט צדקת קורבנותיו של האנס ומנצל הנשים משה קצב. אך המבנה השלטוני הפטריארכלי השולט כאן, הנוקט מדיניות הפרד ומשול המבחינה בין דיכוי לדיכוי, בחר עכשיו לפתוח במתקפה בכיוון אחר" אמרה הפעילה הפמיניסטית דורית אברמוביץ. "השלטון היהודי הגברי הלבן של יפי הבלורית הוקם כאן עשרות שנים לפני שהופיעו ליברמן או ביבי. כפמיניסטית אני מחויבת לחבר בין כל סוגי הדיכוי והאלימות השלטונית והכיבוש והדיכוי המיני שהוא חלק בלתי נפרד מכל אלה. ואני רוצה להגיד משהו שלא מוסכם כאן על כולם: לא תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית – שני הדברים סותרים זה את זה. הפלסטינים בישראל מעולם לא נהנו מזכויות דמוקרטיות. לא צריך לדבר על שיקום וחידוש של דמוקרטיה שהיתה, צריך לדבר על הקמת דמוקרטיה שמעולם עד היום לא הייתה קיימת".

מבחינת ההשפעה הפוליטית המיידית, הנואם המשמעותי והבלתי צפוי ביותר היה ח"כ מאיר שיטרית מקדימה – המפלגה אשר עד כה נקטה, בלשון המעטה, עמדה דו משמעית ביותר לגבי יוזמותיהם של ליברמן וחבריו. "ז'בוטינסקי מתהפך בקברו לנוכח תמיכתם של חברי הליכוד במעשה האיוולת האנטי-דמוקרטי הזה. ז'בוטינסקי תמיד התנגד לעריצות הרוב, תמיד הכריז שהיחיד המתייצב באומץ מול ההמון הוא מלך. מה השתגעו אנשי ליכוד להיגרר אחרי ליברמן אל הימין הקיצוני? לכנסת אין בכלל סמכות לקיים חקירה כזאת, אתם אנשי השמאל יכולים לצפצף עליה, לא להופיע, לא לענות לשום שאלה. אין להם שום סמכות לחקור אתכם! (מחיאות כפיים). נכון, היו כמה חברים בקדימה שגם הם הצביעו בעד. יותר קל להוציא אנשים מהליכוד מאשר להוציא את הליכוד מהאנשים. אני רוצה להודיע כאן שקדימה החליטה על משמעת סיעתית. בפעם הבאה שהנושא הזה יחזור לכנסת, אנחנו עומדים כולנו כאיש אחד נגד!" (מחיאות כפיים)

"הרבה שנים הייתי פעיל בשמאל בצרפת" אמר איש משופם ולבן שער שעמד בצד, "אצלנו בפריז היו אומרים: כשאתה רואה את האופורטוניסטים מצטרפים אליך פתאום, כנראה שכיוון הרוח משתנה".

סרטון וידאו מאת הטלויזיה החברתית