פעילות ודיווחים 

"ירושלים של זהב - ושל זכויות תושביה"

לא יכול היה להיות מקום סמלי יותר להפגנה: הרחבה הגדולה שלפני שער-יפו, בדיוק על הקו הירוק בין ירושלים המערבית וירושלים המזרחית.

שם התכנסו ביום החמישי (10.9.09) מאות ישראלים ופלסטינים, כדי למחות על המבצע המתגבר של הממשלה והעירייה לבצע טיהור אתני בירושלים על-ידי גירוש משפחות פלסטינים מבתיהם והשתלת מתנחלים בלב השכונות הערביות.

ההפגנה, שנקראה על-ידי "רבנים שומרי משפט", "גוש שלום" וארגוני-שלום נוספים (ראה בסוף) נערכה בערב, כאשר הסביבה המתה מאדם.

המפגינים נשאו שלטים שקראו: "תנו צ'אנס לשלום, לא להתנחלות במזרח ירושלים", "ירושלים עיר כל תושביה", "ירושלים של זהב ושל זכויות תושביה". בלט במקום סמל "גוש שלום", ובו דגלי ישראל ופלסטין. ההפגנה לוותה בשירי אהבה לירושלים וקבוצה של מתופפים, אשר בין נאום לנאום פתחו בתיפוף מלווה בקריאות "עיר לכו-לם! עיר לכו-לם!".

הרב אריק אשרמן, ראשון הנואמים, פתח בקריאה "לא יהיה לך בעירך איפה ואיפה", שינוי קטן לפסוק הספר דברים (כ"ה, 14): "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, גדולה וקטנה". הוא התריע על אי-הצדק המשווע כאשר מגרשים משפחות ערביות מבתיהן בירושלים המזרחית שהיו שייכים לפני 1967 ליהודים, אך לא מחזירים לבעלים הערביים את מאות הבתים בירושלים המערבית שהיו שייכים להם לפני 1967.

נציגי שתי המשפחות שגורשו לפני חודש מבתיהן בשכונות שייח' ג'ראח, והגרים מאז באוהלים ברחוב, קראו לציבור היהודי לפעול למען שלום צודק, שיביא להתפייסות בין שני העמים בירושלים ובארץ. "מן המדרכה עליה אנו נאלצים לציין את הרמאדן, ברצוני למסור ליהודים שבאו להשתתף במאבקנו את ברכתם של חמישים ושלושה פלסטינים מגורשים, ולאל לכם שנה טוב לרגל ראש המשנה המתקרב" אמר בעברית נאסר גאווי. "אני מאחל לכולנו חיים של שלום בירושלים בה יסתיים הכיבוש. הקו המפריד בין ירושלים הפלסטינית וירושלים הישראלית לא יהיה מקום של מתיחות ואלימות, לא תהיה כל סיבה לכך. זה יהיה מקום מפגש בין שכנים החיים בשלום וידידות."

קבוצה גדולה של אברכים מתומכי המתנחלים ניסתה להפריע להפגנה על-ידי שירה וריקודים במרכזה, אך החשש מפני מעשי-אלימות לא התממש. במשך כל זמן ההפגנה, עברו בה חרדים בדרכם לכותל המערבי, ושוטרים עמדו בפאתיה והרחיקו מתפרצים.

פרופסור אליס שלווי – פמיניסיטית דתית, המנהלת לשעבר של בית הספר לבנות "פלך" וזוכת פרס ישראל – נזכרה כי "ב-1967, ביום בו נפלטו החומות בין מערב ומזרח ירושלים, היה רגע אחד בו ישראלים ופלסטינים היו מוכנים לקבל אלה את אלה כשווים עם שווים בעיר מאוחדת באמת. אבל הרגע הזה הוחמץ לחלוטין. שלטון ישראל על הפלסטינים בירושלים הפך להיות מסכת של עוול, דיכוי ונישול, אשר עדיין נמשכים ומחריפים. אם לא יושם קץ למצב הזה, העיר ירושלים צועדת לקראת אסון".

"מדיווחי התקשורת על פעילות המתנחלים במזרח ירושלים עולה לפעמים הרושם שחבורות של דתיים-לאומנים פנאטיים משתוללים להם והרשויות משום מה אינן מסוגלות לבלום אותם. המציאות היא שונה" אמרה אורלי נוי מעמותת 'עיר עמים'. "הרשויות הממשלתיות והעירוניות, משרדי הממשלה, הפקידים, המשפטנים, המשטרה, האפוטרופוס על נכסי נפקדים – כולם מעורבים ישירות ובאופן פעיל במאבק בלתי פוסק להוציא כמה שיותר בתים וקרקעות מידי הפלסטינים, לאפשר למתנחלים להיכנס לשטח על פי כל מיני תרגילים משפטיים מפוקפקים, לסייע להם להתבסס תחת הגנה של המשטרה ושל צבא מאבטחים פרטי הממומן על ידי הממשלה, למסור לידם נכסים ציבוריים עצומים כמו מה שקרוי'הגן הלאומי עיר דוד' בכפר סילוואן. זאת אינה יוזמה פרטית, היא נמצאת בניהול אקטיבי של ממשלת ישראל".

"אני מודה לכם שבאתם להשתתף במסיבת יום-ההולדת ה-86 שלי," אמר אורי אבנרי לקול צחוק בקהל. "אינני יכול לתאר לעצמי מסיבת יום-הולדת מתאימה יותר." הוא הצהיר שניר ברקת הוא "ראש העיר של מערב ירושלים והמושל הצבאי של מזרח ירושלים, עריץ אכזרי ורודף הציבור הערבי".

אבנרי הזכיר שלפני 14 שנה נערכה באותו המקום הפגנה גדולה נגד ההתנחלות במזרח ירושלים, ובה אמר פייצל חוסייני המנוח, מנהיג הציבור הפלסטיני בעיר: "יבוא יום וכאשר ישראלי יגיד 'ירושלים שלנו' הוא יתכוון לישראלים ולפלסטינים, וכאשר פלסטיני יגיד 'ירושלים שלנו' הוא יתכוון לפלסטינים ולישראלים."

"בהשראת הדברים האלה חיברנו מנשר, שעליו חתמו קרוב לאלף אנשי-רוח," סיפר אבנרי וקרא את המסמך באוזני המפגינים:

ירושלים שלנו

ירושלים היא שלנו, הישראלים והפלסטינים, מוסלמים, נוצרים ויהודים.

ירושלים שלנו היא פסיפס מרהיב של כל התרבותיות, הדתות והתקופות שהעשירו את העיר מאז ימי קדם ועד עתה –

כנענים ויבוסים ובני-ישראל, יהודים ויוונים, נוצרים ומוסלמים, ערבים וממלוכים, עות'מאנים ובריטים, פלסטינים וישראלים.

להם, ולכל האחרים שתרמו את תרומתם לעיר, שמור מקום בנוף הרוחני והחומרי של ירושלים.

ירושלים שלנו צריכרה להיות מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה, בלי גבולות ובלי גדרי-תיל בליבה.

ירושלים שלנו צריכה להיות בירת שתי המדינות שתחיינה זו לצד זו בארץ הזאת – ירושלים המערבית בירתה של מדינת ישראל וירושלים המזרחית בירתה של מדינת פלסטין.

ירושלים שלנו צריכה להיות בירת השלום.

רשימת הארגונים המשתתפים: רבנים לזכויות אדם, גוש שלום, תעאיוש, בת שלום, יש גבול, קואליציית נשים לשלום, לוחמים על השלום, הוועד הישראלי נגד הריסות בתים