בשבת השלישית של המלחמה, בשעה שממשלת ישראל ישבה ודנה בהצעה להכריז על הפסקת-אש, ערכו כ-3000 ישראלים צעדת-מחאה נגד המלחמה.

ההפגנה צעדה ממוזיאון אצ"ל בחוף הים של תל-אביב לכיכר במרכז יפו. גשם קל, כוחות גדולים של המשטרה, הלמות-תופים עזה וקריאות במקהלה ליוו את ההפגנה לכל אורכה.

"ברק, ברק, שר-הביטחון / לא תקנה בדם את השלטון" ו"במלחמת הבחירות / מנצחים בתי-קברות", "די, די, זה נמאס / תדברו כבר עם חמאס" - קראו המפגינים, שדרשו הפסקה מיידית של המלחמה, הסרת המצור, פתיחת המעברים ודו-שיח עם חמאס.

"הפסקת-אש חד-צדדית היא רעיון מטומטם," אמר לעיתונאים אורי אבנרי, אחד המפגינים. "זוהי סתירה בפני עצמה. עצם מהותה של הפסקת-אש טמונה בהסכמה בין שני צדדים לוחמים. הפסקת-אש חד-צדדית היא המצאה של אולמרט, ברק ולבני, והיא מבטיחה שהמלחמה תתחדש בקרוב."

בעוד שבהפגנות הקודמות נגד המלחמה היו כמחצית המפגינים יהודים וכמחציתם ערבים, הפעם ניכר מספרים הגדול של מפגינים יהודים. גם הרכב הציבור היהודי היה שונה: בעוד שבהפגנות הקודמות בלטו הפעילים והפעילות של ארגוני השלום, הפעם בלטה דווקא השתתפותם של מפגינים בלתי-מאורגנים רבים, מהם שזו השתתפותם הראשונה, שבאו להפגנה באופן ספונטאני, מתוך זעזוע מול המראות מעזה.

בין השאר השתתפה בהפגנה קבוצה גדולה של תלמידי מדרשת ספיר, השוכנת ליד שדרות בתוך השטח החשוף לקסאמים, שסיסמתם הייתה "שלום לדרום". השתתפה גם קבוצה של תושבי באר-שבע, שכבר ערכה במהלך המלחמה כמה הפגנות בעירם מוכת-הטילים.

הרדיו הישראלי דיווח בהרחבה על הפגנה של "כמה עשרות אנשי ימין" והפגנת "כמה מאות אוהדי גלעד שליט", אך התעלמה לחלוטין מהפגנת 3000 שוחרי-השלום. "הארץ" דיווח בכמה שורות מוסתרות על הפגנה של "1000 עד 1500" אנשי-שלום.