"הפגנה בלי גז מדמיע ורימוני הלם זה לא הפגנה!" התלוצץ אחד המפגינים הישראליים.

ואכן, כבר מזמן לא הייתה הפגנה כל-כך רגועה בבילעין. אנשי משמר הגבול עמדו הכן לאורך הגדר. המפקד עמד על גג של ג'יפ משוריין, זרועותיו שלובות על חזהו, ולא זז במשך שעתיים - במרחק של מטר מהמפגינים, שנופפו מולו דגלים פלסטיניים.

הייתה להפגנה מטרה כפולה. בראש וראשונה הייתה זאת חגיגת ניצחון. המפגינים הוותיקים הרגישו ש-135 ההפגנות בכפר עשו את שלהן, והשפיעו על החלטת בית-המשפט להזיז את הגדר מערבה, כדי לשחרר חלק מאדמות הכפר השדודות. אך ההפגנה גם באה לבטא את הרצון הנחוש להמשיך במאבק, עד שהגדר תיעלם לגמרי, או תזוז אל הקו הירוק.

כ-250 מפגינים ישראליים באו מכל רחבי הארץ כדי לחגוג את הניצחון, והצטרפו למאות תושבי הכפר ופעילי הסולידריות הבינלאומית. בגמר תפילת יום שישי במסגד, יצאה ההפגנה לדרך לעבר הגדר, בשמש הקופחת, כשבראשה משמיעים רמקולים מחרישי-אוזניים, שהותקנו על מכונית, שירי מאבק ושימחה. ים של דגלים פלסטינים, וביניהם גם סמל שני-הדגלים של "גוש שלום", התנופפו מעל לראשי הצועדים, שביניהם צעד גם ראש-הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, יחד עם כמה משרי ממשלתו.

בהגיע התהלוכה אל הגדר, נחסמה דרכה על-ידי יחידה גדולה של משמר-הגבול, שהמתינה מאחורי טלטלית של תיל. היה ברור שהאנשים קיבלו הפעם פקודה חמורה להימנע מאלימות, ושמרו על קור-רוח גם כאשר המפגינים נופפו דגלים במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מהם. רק פעם אחת הייתה צפויה סכנה של תגובה אלימה, כאשר ילד אחד זרק אבן לעבר המג"בניקים. ראשי הכפר עצרו בעדו מיד, לפני שהשוטרים הספיקו לפתוח באש.

המפגינים בירכו איש את רעהו בברכת "מברוק", ולעיני השוטרים קפואי-ההבעה שילבו ידיים ויצאו בריקודים עליזים, כשהם נושאים על כתפיהם את מנהיגי המאבק. רבים מאנשי הכפר באו עם נשותיהם והביאו עימם להפגנה את ילדיהם בבגדי חג, שנופפו בדגליהם בהתלהבות.

הרבה חיוכים וחיבוקים נראו בקהל הגדול הזה בין ישראלים ופלסטינים, עמיתים למאבק.

הקליקו כאן לצפיה בוידאו מההפגנה