הודעות לעיתונות 
יום היסטורי – בא הקץ לתיווך האמריקאי במזרח התיכון

יום היסטורי – בא הקץ לתיווך האמריקאי במזרח התיכון


נאום טראמפ לא ישנה את המציאות של ירושלים. ירושלים המערבית תישאר עיר ישראלית, שבה ממוקמת ממשלת ישראל מאז 1949. ירושלים המזרחית תישאר עיר פלסטינית כבושה, שאינה חלק מישראל ואינה יכולה להיות חלק מישראל. המאמינים ביהדות, בנצרות ובאיסלאם ימשיכו להיאחז באתרים הקדושים להם בירושלים.

ועם זאת, זהו יום היסטורי. ארצות הברית, בדמותו של הנשיא דונלד טראמפ, ויתרה היום רשמית ובמפץ גדול על תפקידה כמתווכת בין ישראל לערבים.

במשך ארבעים שנה ויותר אחזה ארצות הברית בתיווך הזה. הנרי קיסינג'ר יצר אותו ב"מסעות הדילוגים" של שנות השבעים, וכל הנשיאים ומזכירי המדינה שהיו מאז התאמצו לשמור ולקיים אותו. כל הנשיאים ומזכירי המדינה עמדו בתוקף על המונופול האמריקאי בתפקיד התיווך במזרח התיכון, עד כדי השתלטות על כל משא ומתן שהחל בלעדיהם – כגון בין ישראל ומצרים ב-1978, ובין ישראל לפלסטינים ב-1993. כך - עד שדונלד טראמפ הגיע ובסגנונו המיוחד החליט להרוס ולהחריב את תפקיד התייוך האמריקאי הזה.

למעשה, תמיד היתה אנומליה מוזרה בהענקת תפקיד התיווך הזה לארצות הברית. בשום סכסוך מסחרי לא יעלה על הדעת למנות כבורר ומגשר את השותף העסקי של אחד הצדדים לסכסוך. אבל בדיפלומטיה של המזרח התיכון התקבל כמובן מאליו שהתפקיד של מתווך אוביקטיבי ללא משוא פנים יינתן לבעל הברית הקרוב ביותר של מדינת ישראל – בעל ברית אשר מספק לה מיליארדי דולרים של סיוע כספי, מערכות נשק מתקדמות וכן וטו כמעט אוטומטי במועצת הביטחון של האו"ם.

הנשיא אובמה ומזכיר המדינה שלו קרי עשו כמה מאמצים מהוססים ובאיחור גדול, להיראות חסרי פניות. אבל טראמפ החליט לקרוע מעל פניה של אמריקה כל מסכה של חוסר משוא פנים ולרמוס אותה מתחת לרגליים.

ומה עכשיו? ובכן, במשך זמן מה לא יהיה מתווך במזרח התיכון, ולכן לא יהיה שום תהליך שלום. אבל במוקדם או במאוחר, הוואקום יתמלא. מי יכול למלא אותו? שם אחד שעולה על הדעת הוא של ולדימיר פוטין הרוסי, שהראה זה עתה את יכולתו למלא תפקיד יעיל ואנרגטי - אם כי ברוטאלי למדי - בסוריה. לרוסיה יש מזה שנים רבות עם הפלסטינים, בעשור האחרון יצר פוטין מערכת יחסים אינטנסיבית גם עם נתניהו. אם תיקח רוסיה על עצמה את תפקיד התיווך בין ישראל ישראל לפלסטינים, זה ישתלב היטב בתכניתו של פוטין לשקם את עצמתה הגלובלית של רוסיה.

בנוסף, האיחוד האירופי – למרות המשברים בהם הוא נתון – עשוי לקחת על עצמו תפקיד פעיל יותר במזרח התיכון. במיוחד צרפת, אשר באופן מסורתי נוטה לנקוט יוזמות עצמאיות משלה. או אפילו סין, אשר לאחרונה מינתה נציג דיפלומטי לנושא המזרח תיכוני.

בסופו של דבר, ייתכן שיופיעו מתווך או מתווכים שיהיו קצת יותר חסרי פניות מאשר ראינו עד כה. ואם כך יהיה, אולי תהיה סיבה אירונית להכיר תודה לדונלד טראמפ...