את הטסכסט להלן כתבה הדס כרמי:

הבוקר אחמד דוואבשה, הילד המקסים בן השש שאיבד את כל משפחתו בפיגוע ההצתה בדומא ע"י מחבלים יהודים, שמתנהל משפט נגדם, חזר לכפרו, דומא.

ב21 ליולי רעיה ירון, דוברת מחסום ווטש, ואנוכי, בילינו לנו בבית קפה בגבעתיים יחד עם חברות, כשלא תיארנו לעצמנו מה יצפה לנו עוד עשרה ימים, ב31 ליולי.

כשנודע לי בתקשורת על פיגוע ההצתה בדומא, יצרתי קשר עם תלמידותיי בג'וריש, כפר ליד דומא, שלימדתי אותן אנגלית במסגרת פעילותי כחברת מחסום ווטש. הן יידעו אותי שמורתן למתמטיקה האהובה, ריהאם דוואבשה, נשרפה עם משפחתה.

הבטחתי לתלמידותיי שאלווה את המשפחה בבית החולים, וכך הגעתי יחד עם רעיה ירון לבית החולים. דיברנו עם חוסיין דוואבשה, סבא של אחמד ואביה של ריהאם דוואבשה ז"ל, וניסינו לעזור ככל יכולתנו.

במשך הזמן הזה הגענו לכל הניתוחים של אחמד ושל ריהאם. כשריהאם נפטרה מהכוויות, לאחר כמעט ארבעים יום, היינו שם בבית חולים באותו לילה עצוב ובלתי נשכח.

ראיתי כיצד משפחה שלמה צריכה להתמודד עם הטראומה. דודתו המופלאה של אחמד, מרים, הייתה רק בת 16, כאשר שהתה בבית חולים מספר חודשים, כדי לחזק את אחמד שהיה מאוד קשור אליה, עד אשר חזרה ללימודים בדומא.

סבא חוסיין, שעד כה עבד כרצף בישראל ובגדה, הפך להיות הדמות הקרובה ביותר לאחמד. חוסיין, ששולט בשפה העברית, הרבה להתראיין לתקשורת הישראלית, ותמיד ידע להתבטא באופן, שאנשים רחשו אמפטיה לטראומה הנוראית שהוא עובר. סבתא סאטירה המקסימה הייתה מארחת את כל המבקרים ברוחב לב ובחיוך קורן, אבל ההתמודדות עם הרגעים הקשים ביום יום כשמחתה דמעה בזכרה את בתה האהובה, ריהאם, היוותה נטל כבד עבורה.

במסגרת הפעילות ההתנדבותית הזו, הכרתי אנשים מדהימים, הן חברי עמותה והן אנשים שעוזרים באופן פרטי. יובל רוט, שמנהל את עמותת בדרך להחלמה, הסיע בעצמו את משפחת דוואבשה למחסום או בחזרה לביתם במשך כל תקופת האשפוז.

רמי בן ארי, חבר עמותת בדרך להחלמה ולוחמים לשלום, התנדב מספר פעמים לא מועטות להסיע את המשפחה לבקר את אחמד ולהביא אותם חזרה לכפר. בכמה מהנסיעות הצטרפתי לרמי, כדי ללוות את נשות המשפחה. ביום שנפטרה/נרצחה ריהאם בטיפול נמרץ בשיבא, רמי הסיע את סבתא סאטירה ואחיותיו של סבא חוסיין ללוויה בדומא. זו הייתה אחת הנסיעות העצובות ביותר שחווה.

הגיעו מתנדבות ומתנדבים מישובים ערבים, שליוו את את אחמד ומשפחת דוואבשה באופן מסור ובאהבה ללא תנאים. שורוק נאסר הגיעה מהיום הראשון ותמיד דאגה לצרכיה של המשפחה. נארם זיאד הגיעה, לאחר שריהאם נפטרה/נרצחה. נארם הייתה בשביל אחמד אם מסורה וגם היא דאגה למשפחת דוואבשה לכל צרכיהם.

הגיעו גם היאם אזברגה הנפלאה מרמלה, והאחיות אפנאן ואנהר מלוד, ליליה פאדילה, ולא אשכח את אנאס, הסטודנט לאריכיטקטורה שהיה רק בן עשרים, ששמר על אחמד במשך שעות רבות, כאשר כל המשפחה הלכה להפרד מריהאם.

משה רווה, חבר המשפחה, הגיע כמדי שבוע לאוורר את סבא חוסיין.

סיגל, עובדת סוציאלית שמתמחה בטראומות נפשיות, התנדבה ללוות את אחמד והמשפחה מיום כיפור.

משפחת דוואבשה עברה טראומה קשה, שתצטרך להתמודד איתה כל חייהם. אחמד משתקם. הוא מתחזק פיזית, ומשמח אותי לראות כיצד הילד שהיה חבוש כולו, רץ ומתרוצץ ובועט בכדור. מקווה שהפצעים הנפשיים יגלידו.

לכל הא/נשים הנפלאים שעזרו להחלמתו - כל הכבוד לכם/ן!!! זו הייתה זכות גדולה עבורי להכיר א/נשים עם נתינה אינסופית, כולל צוות הרופאים והאחיות שטיפלו במסירות באחמד!

L