מאת אדם קלר

הערה: תיאור זה מסתיים בבקשה דחופה לתרומות, כאשר הטכסט מסביר למה ועד כמה הן נדרשות. אם איך לך זמן לקרוא את הכל, בבקשה לעבור ישר לסוף – זה למעשה החשוב ביותר!

אפריל 17, בוקר - מספר פעילים מחוץ לבית המשפט העליון, פלסטינים ובינלאומיים ואנוכי מגוש שלום, מניפים תצלומים של גן הילדים בכפר עקבה לו הוצא צו הריסה לפני מספר שבועות. חג' סאמי סאדק, ראש מועצת הכפר המרותק לכסא גלגלים, לא קיבל אישור להגיע לירושלים להשתתף בדיון. ומכיוון שהוא לא הורשה להגיע, לא יצאה לפועל התכנית להביא את ילדי הגן עצמם להיות נוכחים בדיון. אמנם לילדים אין צורך באישורים כדי לעבור במחסמי הצבא, הוריהם (אשר לא קיבלו אישורים, למרות שהדיון נסב על גורל בתיהם וכפרם) לא יכלו לשלוח את ילדיהם, בידיעה שהם עצמם לא יורשו לעבור ולהגיע אם יקרה להם משהו.

אמצעי התקשורת לא היו נלהבים לכסות את הדיון. ישיבת בג"צ התקיימה פחות מעשרים וארבע שעות לאחר יום הדמים בעזה, בו השתולל הצבא לאחר המארב בו נהרגו שלושה מחייליו והרג לא פחות מעשרים פלסטינים תוך מספר שעות: חמושים, ילדים ועיתונאי ידוע. סיפורה של עקבה - כפר קטן בפינה נידחת של הגדה המערבית, שתושביו מעולם אף לא השליכו אבן - נראה חסר חשיבות בהשוואה לאירועי עזה. רק כתבת אחת של סוכנות הידיעות הצרפתית וצוות של הטלויזיה הפלסטינית הגיעו למקום.

ועם כל זאת, זאת הייתה דרמה גדולה: גורלו של כפר שלם הושם על כף המאזניים באולם הסטרילי של בית המשפט, בידי שופטים שמעולם לא היו ולעולם לא יהיו בכפר הזה ולא יפגשו אף אחד ממאות תושביו, שנגד כפרם הזעיר הוצאו לא פחות משלושים וחמישה צווי הריסה. (האחרון בסדרת צווי ההריסה הוא זה שהוצא נגד גן הילדים, אשר נבנה במימון "ברית הבניה מחדש" מארה"ב ונוספה לו קומה שניה בעזרת שגרירויות יפן ובלגיה והעם הנוורבגי).

מספר ימים לפני ישיבת בית המשפט נפגש עו"ד אלי תוסיה-כהן, הפרקליט הישראלי המייצג את תושבי הכפר, עם נציגי "המנהל האזרחי" של הממשל הצבאי, במטה שלהם בהתנחלות בית אל. שם הוצגה בפניו "תכנית פשרה" על פיה תינתן מעין חסינות מהריסה לבתים שנמצאים בתוך קו (ששורטט בצורה שרירותית) והכוללים את מבני הציבור (המסגד, המרפאה וגן הילדים) וחלק מן הבתים הרטיים. אולם יתר אדמות הכפר ישארו חשופות להריסה. באופן ספציפי הצבא יקבל יד חופשית להחריב מספר בתים השוכנים מרחק קצר בלבד מגבול "השטח המוגן" המוצע, ואשר בכל אחד מהם גרה משפחה עם עשרה ילדים או יותר.

הצעתו של המנהל האזרחי הייתה נקודת המוצא בדיון בג"צ. השופט אדמונד לוי, שעמד בראש ההרכב, ועימו השופטת מרים נאור, הביעו בצורה בוטה למדי את עמדתם שזאת היא "הצעה נדיבה" שתושבי הכפר צריכים לקפוץ עליה - שכן הם עבריינים שבנו ללא רשיונות והמדינה זכאית להרוס את כל בתיהם. "אם אתה דוחה את ההצעה אתה הולך על 'הכל או לא כלום', ,תמות נפשי עם פלישתים' " הזהיר השופט לוי את נציג התושבים. "אם תלך בדרך זאת ובית המשפט ידחה את העתירה, עלולים לקוחותיך להישאר עם לא כלום".

עו"ד תוסיה-כהן הקפיד לשמור על הפניה המנומסת הנדרשת מפרקליטים הפונים אל שופטים, אך לא זז מעמדתו: "אינני חולם להקריב חלק מלקוחותי למען לקוחות אחרים, לקנות ביטחון לאחדים מהם במחיר הפיכתם של אחרים לחסרי בית. 'עיסקה' כזאת תעמוד בניגוד מוחלטת לאתיקה המקצועית הבסיסית ביותר של מקצוע עריכת הדין.

כמובן, בית המשט אינו יכול להעניק לגיטימציה לבניה בלי רשיון, ולא יעלה על דעתי לבקש דבר כזה. עם זאת, כבודכם צריכים להביא בחשבון את התנהגותן השערורייתית של רשויות המדינה, אשר מצדיקה לבקש שבית המשפט יעניק ללקוחותי סעד מן הצדק. לכפר עקבה אין שום תכנית מתאר מלבד זאת שנקבעה בידי הבריטים בשנת 1945, לפני יותר משישים שנה! האוכלוסיה גדלה, צרכיה השתנו בצורה דרסטית. חובתה של המדינה הייתה להקים צוות של מומחים ולהכין תכנית מתאר מעודכנת, שעל פיה אפשר היה להעניק אישורי בניה - במקום להיצמד לתכנית מתאר שהתיישנה כבר לפני עשרות שנים ואשר אינה תואמת למצב בשטח, ובכך להפוך את לקוחותי לעבריינים כנגד רצונם".

לנציג פרקליטות המדינה לא נשאר הרבה מה להגיד, והוא הסתפק בציון העובדה כי "בכפר סמוך" כן קיימת תכנית מתאר מעודכנת. עו"ד תוסיה-כהן הגיב: "אני משתתף בשמחת שכניהם של לקוחותי, על כך שלפחות במקרה שלהם המדינה כן בצעה את חובתה הבסיסית - אך ללקוחותי עצמם לא צומחת מכך שום תועלת, ולנוכח המידע שהביא נציג המדינה אני מופתע עוד יותר שהמדינה לא ביצעה בעבורם פעולה חיונית זאת".

השופט לוי התערב: "אם משהו, לקוחותיך היו צריכים לדרוש מלכתחילה שתוכן עבור כפרם תכנית מתאר, במקום לקבוע עובדות בלתי חוקיות בשטח". הערה זאת נתנה לעו"ד תוסיה-כהן פתחון פה להציג תקדים חיוני: "כבודכם, מצב דומה שרר בכפר ולג'ה שבדרום ירושלים. לא הייתה שם תכנית מתאר מעודכנת, הייתה בניה בלתי חוקית ובתים רבים נהרסו. אולם ארגונים וולנטריים הציעו להכין תכנית מתאר שכזאת עבור וולג'ה על חשבונם, ועירית ירושלים שהיא בעלת הסמכות במקרה זה הסכימה להקפיא את צווי ההריסה למשך שלוש שנים ולחכות להשלמת התכנית. אין כל סיבה מדוע לא יבוצע סידור דומה במקרה שלפנינו. יש ארגון שנציגו יושב כאן באולם, הועד נגד הריסת בתים, אשר מוכן לקחת על עצמו מטלה זאת".

השופטים לא נתנו תשובה ברורה להצעה זאת. השופט לוי סיכם: "אם כן, שמענו את עמדות הצדדים. שלושתנו נדון בענין ונמסור לכם את החלטתנו".

ראו דף ויקיפדיה על הרקע של השופט אדמונד לוי http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99

ברור כי אין הרבה סיבות להרגיש אופטמיים ביחס לתוצאות העתירה המשפטית כשלעצמה, ולא הייתה לי הרבה אפשרות לעודד את ראש הכפר חאג' סמי סאדק, אשר למרות נכותו מנהיג מזה שנים רבות באומץ ובמסירות אין קץ את מאבקם של תושבי כפרו, ואשר טלפן אלי בדאגה רבה מספר שעות אחר כך. תושבי עקבה מלאים חרדה, כאשר חרב ההריסה תלויה מעליהם בחוט דקיק. עד כמה שאנחנו תומכים בהם ומזדהים אתם, אנו איננו אלה השוכבים לישון בלי לדעת אם בתינו עוד יהיו קיימים בליל המחרת!

ועם כל זאת, יש בכל זאת כמה סיבות לתקווה. נכונותו של "המנהל האזרחי להציע ויתורים כלשהם, אפילו מצומצמים ובלתי מקובלים לחלוטין, היא שינוי משמעותי. אני עוקב אחר מאבקם של תושבי עקבה מזה שנים רבות, ועד עתה עמדתם של השלטונות הצבאיים הייתה שהכפר עקבה פשוט לא צריך להיות קיים, ותושביו צריכים "לזוז" אל עיירות הפלסטיניות סמוכות כמו טובאס ותייסיר. קציני צבא אמרו זאת במפורש פעמים רבות לחאג' סמי ואחרים מתושבי הכפר, במשך עשרות שנים, הציעו להם כל מיני "גזרים" ובמיוחד איימו בכל מיני "מקלות" כדי להשיג מטרה זאת - ותמיד נענו ב"לא!" חד משמעי, על פי מיטב מסורת ה"צומוד" הפלסטיני, ההיאחזות בקרקע בשיניים ובציפורניים ויהי מה.

גם הסיבה למאמץ הצבאי הממושך הזה למחוק מעל פני האדמה כפר קטנטן ובלתי מזיק כמו עקבה ברורה לעין: "תכנית אלון", שהיא מרכיב מרכזי במדיניותן של ממשלות ישראל מאז 1967, ואשר קוראת להשאיר את בקעת הירדן תחת שליטה ישראלית קבועה. עקבה נמצאת בקצה המערבי של הבקעה - ועל כן, מחיקתה של עקבה תאפשר להרחיב את האזור ה"נקי מערבים" בעוד כמה קילומטרים מערבה. אני בוש ונכלם לייחס מניעים גזעניים בוטים כאלה לפקידי הממשלה וקציני הצבא של המדינה שאני אזרח שלה - אך למרבה הצער, אין לי ספק שאכן אלה הם מניעיהם.

בכל מקרה, נכונותם החדשה של שלטונות הצבא להכיר בנוכחות הפלסטינית בעקבה, אפילו במתכונת מצומצמת ולחוצה, היא שינוי משמעותי במדיניות מתועבת בת עשרות שנים. השינוי הזה נובע בראש ובראשונה מאומץ הלב והנחישות המדהימים של תושבי עקבה עצמם, וכן ממסע הסולידריות שמתנהל (וחייב להמשיך להתנהל) בארץ ובעולם, ומנכונות עולמית - הן של ארגונים וולנטריים בארצות שונות והן של שגרירויות המייצגות ממשלות - להשקיע כספים ומשאבים בפיתוח הכפר הזה.

חשוב לציין כי למרות דברי השופט לוי על "הכל או לא כלום", לא סביר שהצבא אכן יהרוס בפועל את גן הילדים (או את המסגד, המרפאה והכבישים), אפילו אם בג"צ ידחה את העתירה. המחאות שכבר הושמעו ותשומת הלב הבינלאומית - במיוחד ביקורם של דיפלומטים אמריקאים בכפר לפני שבוע - כנראה הופכים את מחירו של צעד כזה ליקר מדי עבור הממשלה.

"ברית הבניה מחדש" בארה"ב (אשר מימנה את בנית גן הילדים) החלה במסע לגייס אזרחים אמריקאים לפנות אל נציגיהם בקונגרס ובסנאט ולבקש מנציגים אלה להתקשר אל השגרירות הישראלית ואל הסטייט דפרטמנט בעניינה של עקבה, ומסתבר שאכן הייתה הצלחה מסוימת לקמפיין הזה. דיפלומטים אמריקאים החשים אהדה לתושבי הכפר ציינו באופן בלתי רשמי בפני דונה ברנסקי-ווקר, מנהל "ברית הבניה", כי סנטורים וחברי קונגרס אכן התקשרו אל הסטייט דפרטמנט, והדבר מקל על אותם דיפלומטים להמשיך בפעילות רציפה בפרופיל גבוה. ראו את האתר המיוחד בארה"ב http://www.saveaqaba.org/

כפי שהוצהר בבג"צ ע"י עו"ד תוסיה-כהן, הועד הישראלי נגד הריסת בתים מוכן לקחת על עצמו את המטלה הכספית והארגונית של הכנת תכנית המתאר. (http://www.icahd.org/heb/ ). "במקום", ארגון של אדריכלים ומתכנני ערים ישראלים שהוקם בדיוק למטרה זאת, כלומר התמודדות עם מדיניות תכנון הנובעת ממניעים של אפליה אתנית, מוכן לעזור גם הוא. (ראו http://www.bimkom.org/aboutHeb.asp ) מצידה, "ברית הבניה" גם פנתה אל מכון המחקר הידוע "רנד קורפוריישן" כדי שיסייע בהכנת התכנית.

למען האמת, אין צורך להתחיל מבראשית. תשובי עקבה כבר הכינו "תכנית מקיפה לשימוש בקרקע" לפני שלוש שנים, במימון שניתן אז ע"י הרשות הפלסטינית. אולם שלטונות הצבא פשוט דחו הצידה את התכנית הזאת, והמשיכו בהוצאת צווי הריסה והטלת פחד על תושבי הכפר. מה שנדרש עכשיו הוא לעבור ביסודיות על התכנית שכבר הוכנה, כדי לוודא שהיא מתאימה לסטנדרטים הרשמיים הישראליים, ולדחוף אותה מתחת לאפם של שלטונות הצבא (ושל השופטים) בצורה פומבית ובוטה שהפעם לא תאפשר פשוט "לנפנף" אותה הצידה. הכנתה של תכנית המתאר והצגתה בפני השלטונות הצבאיים, הצעדים המשפטיים וגיוס תמיכה ציבורית בארץ ובעולם, מחייבים כולם הוצאות כספיות ניכרות - וכאן אנו מבקשים את עזרתך.

ניתן לשלוח תרומות אל הועד הישראלי נגד הריסת בתים, בנק הפועלים חשבון 565651 סניף 690 (המלך ג'ורג' 16, ירושלים). אם מעבירים כספים בהעברה בנקאית נא לשלוח גם הודעה במייל אל הכתובת hibat@icahd.org .

תושבי עקבה מסתמכים על כולנו שנפתח את ליבנו ואת כיסנו. אסור שנאכזב אותם!

בברכה, אדם קלר