|
|
||
75 הפליית אזרחי ישראל הפלסטינים מתקיימת גם במדיניות הענישה ובתנאי הכליאה. דוד בן שימול הורשע ברצח אדם אחד ופציעת עשרות, כאשר ירה טיל לאו על אוטובוס מלא נוסעים ערבים. הוא נשפט למאסר עולם. לאחר זמן-מה נקצב עונשו ל-24 שנים, ואז ל-17 שנים. לבסוף שוחרר לאחר ריצוי 11 שנים, בעקבות הפחתת שליש מתקופת מאסרו. מחמד מנצור זיאדה, תושב לוד, בן 51, נשוי ואב ל-7 ילדים, שפוט למאסר עולם בגין השתתפותו בזריקת רימון על אוטובוס חיילים. הרימון לא התפוצץ ולא נגרם כל נזק. הוא שוהה בכלא 18 שנים ועונשו לא נקצב. מוכלס אחמד בורגאל, תושב לוד, אותה אשמה כמו מחמד מנצור זיאדה. נשפט למאסר עולם, עונשו נקצב ל-40 שנה. שוהה בכלא כ-18 שנים. עמי פופר נידון לשבעה מאסרי עולם, על רצח שבעה פועלים פלסטינים ופציעת 14 נוספים. עונשו נקצב ל-40 שנה. בזמן מאסרו התחתן והוליד 5 ילדים. יוצא כל יום ללימודים בישיבה או לעבודה. יוצא לחופשות, נהנה מקשר טלפוני ללא הגבלה. לעומתו, מחמד ומוכלס אינם רשאים לקיים שיחות טלפון, בביקורי קרובים אסור עליהם כל מגע גופני, ולא הורשו לצאת לחופשה ולו פעם אחת. 74 הכפר קוואוויס נמצא בדרום הר חברון שבגדה המערבית. ב-2003 בלחץ מתנחלים והצבא עזבו תושבי קוואוויס את כפרם. מתנחלים פלשו לכפר. אחרי שאלה הוצאו מהכפר, חזרו התושבים לכפר. נראה שמאמצי שלטונות ישראל והמתנחלים, מהמאחזים הבלתי חוקיים בסביבה, מצליחים. בעזרת ה"חוק" הרסו כבר פעמיים בתים בקוואוויס, פעם לפני כשנה, ארבעה בתים, ולפני ארבעה חודשים שוב ארבעה בתים. הרס הבתים ותקיפות המתנחלים את החקלאים גרמו לעזיבה. עתה נותרו בקוואוויס זוג זקנים, שגם ביתם באיום הריסה. כל שאר כ-25 תושבי הכפר נמצאים מחוצה לו. כמה מאות מטרים מזרחה לקוואוויס נמצא הכפר שעב אלבוטום. מצפון לו נמצא המאחז הבלתי חוקי אביגייל, ומדרום המאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר. אם יכותר שעב אלבוטום גם מהצד של קוואוויס, סיכוייו להישרד קלושים. 73 הכפר ג'יוס הנמצא כששה וחצי ק"מ מזרחית לקוו הירוק, מונה כ-3700 תושבים. יש בבעלותו כ-12,800 דונם. גדר ההפרדה שנבנתה ליד הכפר מפרידה בין הכפר גופו לבין רוב אדמותיו, 8,600 דונם. בגדר יש שער דרכו יכולים תושבים מג'יוס לעבור אל אדמותיהם, אך 34 תושבים מנועים מן המעבר לאדמותיהם בטענת ביטחון, וכ-70 מנועים מסיבות ביורוקרטיות: האדמה נרשמה על שם הסב בתקופה הירדנית, ומי מבני המשפחה אשר אינו נושא את כל מרכיבי שמו של הסב מנוע מלהיכנס. בני הדור הרביעי מנועים מלהיכנס לאדמות המשפחה. את היבולים אסור לשווק לישראל ולמעשה גם לא לשכם. רק לכפרים בסביבה אפשר לשווק. שש בארות מים בשדות שמעבר לגדר מספקות מים לכמה ישובים פלסטינים. שלושה צינורות תוכננו כדי להעביר מים לכפר, אך מאז 2003 לא הצליחו לעשות זאת, באין אישורים מהמנהל האזרחי. בתוך הכפר יש מצוקת מים... 72 למשפחת ג'עברי מחברון יש חלקת אדמה קרוב לתחנת המשטרה של קריית ארבע. אין זה מונע ממתנחלים מקריית ארבע וחברון לפלוש לאדמת ג'עברי ולתקוף את בני המשפחה וביתם (אל תגידו לא ידענו 54). כל תלונות המשפחה למשטרה לא הביאו למעצר התוקפים והפולשים. גם פסיקת בג"צ האוסרת כניסת מתנחלים לשטח – להוציא מקרי חירום – לא מונעת את הפלישות. בעקבות ההרס שזרעו המתנחלים במקום, באו פעילי שלום ישראלים ביום שישי, 31.8.2007, ליום עבודה משותף עם המשפחה, כדי להכין את האדמה לגידולים חקלאיים. בהגיעם גילו פעילי השלום "קייטנה" לילדי מתנחלים על אדמת ג'עברי. המתנחלים תקפו את פעילי השלום, גנבו כלי עבודה והפריעו לעבודה. המשטרה ביקשה מסמח"ט חברון לעזור בסילוק המתנחלים מהמקום. הוא סירב, באומרו, "אנחנו עוד צריכים לחיות עם האנשים האלה אח"כ". ההקדמה היתה בלילה, לפני כן, כאשר מתנחלים תקפו את בית משפחת ג'עברי באבנים. מדינת ישראל ממשיכה במלחמתה נגד אזרחיה הבדואים מהכפר טוויל אבו-ג'רוואל. ביום חמישי 30.8.2007, באו כוחות משטרה, והרסו בפעם העשירית את כל אוהלי הכפר. 71 שנים רבות סובלים חקלאים מהכפר הפלסטיני סינג'יל מהתנכלויות של מתנחלים מן ההתנחלות "עלי" ומן המאחזים שסביבה. למשפחתו של איברהים מסינג'יל יש כרם ענבים, כ-20 דונם גודלו. כבר ארבע שנים שמתנחלים מהמאחז הלא חוקי גבעת הרא"ה באים באוגוסט ובוצרים את כל הענבים. לעתים הם לקחו את הענבים, ולעתים פשוט השליכום על הקרקע; העיקר שאיברהים ומשפחתו לא ייהנו מפריים. לפני שנתיים תפסה המשטרה נערות שבאו מהמאחז והשחיתו את כל הפרי. זה לא הפסיק את תקיפות המתנחלים. לפני שבועיים שוב השחיתו מתנחלים את כל הפרי. 70 שרירות הלב במחסומים לא תמיד נוגעת לחיים ומוות. ביום שישי ה-17.8.2007 נסעה סאפה פוקאה מן הכפר הפלסטיני עין אל-בידה, שבבקעת הירדן, לטובס, כדי להתאפר ולהתלבש למסיבת חתונתה. בדרכה בחזרה לכפרה, הגיעה למחסום תאיסיר בשעה -12.00 כל הממתינים במחסום ראו שבמכונית נוסעת כלה, ופינו לה את הדרך כדי שתעבור ראשונה. החייל הורה לה לרדת מהמכונית ולעבור את המסלול הרגלי, בו יש "קרוסלה". אך אבוי! לא היה שום סיכוי שתוכל לעבור את ה"קרוסלה" לבושה בשמלת הכלה הנפוחה שלה. רוחב תאי הקרוסלה בשטחים הוא 54 ס"מ, צר מדיי עבור כלה בשמלתה. סאפה נאלצה לעזוב את מחסום תאיסיר ולנסוע כ-70 ק"מ למחסום חמרה, שם היו מספיק גמישים והעבירוה ללא קרוסלה. מדידת הקרוסלה בכניסה לתחנת רכבת מרכז בת"א הראתה שרוחב התאים הוא 90 ס"מ. בדיווח של השבוע שעבר נפלה טעות: צה"ל לא הרס שתי בריכות מים בברדלה בשבוע שעבר. עם הקוראים סליחה. 69 מלחמתו של צה"ל באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בבקעת הירדן נמשכת. ביום רביעי, ה- 8.8.2007 הרסו כוחות צה"ל ארבעה בתים ושתי בריכות מים ביישובים פלסטינים בבקעת הירדן בגדה המערבית. הם החלו בברדלה, שם הרסו בריכת מים, ששימשה לשתייה ולחקלאות. לאחר מכן עברו לאזור סהל-ליבקייה, שם הרסו שני בתי מגורים. התחנה הבאה היתה פרוש-בית-דג'אן, שם הרסו בריכת מים, ששימשה לשתייה וחקלאות. לבסוף עברו לג'יפתליק שם הרסו בית נוסף. בנוסף לקחו אתם בית שהעמיסו על משאית. היום, 12.8.07, הרס צה"ל ארבעה פחונים ליד חומסה (דרומית מזרחית מן ההתנחלות רועי). פחונים אלה נבנו ע"י תושבי אל-חדידיה, אשר בעקבות קבלת צווי הריסה לכל בתי כפרם, פינו את יישובם ועברו להתגורר ליד חומסה ("אל תגידו לא ידענו" 57). [משפט מבוטל: בנוסף, הרס צה"ל היום עוד שתי בריכות מים בברדלה.] 68 הכרזת שטחים כשטחים צבאיים סגורים, הריסת בתים, מניעת הספקת מים ומעצרים, הם חלק מן האמצעים לדחיקת רגלי הפלסטינים מבקעת הירדן שבגדה המערבית. במשך שנים נוהג סעיד, מן הכפר פסאיל בבקעת הירדן, לרעות את צאנו באדמות המרעה של הכפר. באמצע היום הוא נוהג לקחת את הצאן למעיין, הנמצא ליד הכפר. לפני מספר חודשים הכריז צה"ל על אזור המעיין, המהווה מקור המים לכפר, כעל שטח צבאי האסור בכניסת פלסטינים. סעיד המשיך להביא יום-יום את צאנו למעיין. "מקורות" חפרה באר באזור וגידרה אותה. ב-24.7.2007 רעה סעיד את הצאן בדרכו אל המעיין, מחוץ לגדר הבאר. שומרי "מקורות" עצרו את סעיד, והאשימוהו שחדר לתוך השטח המגודר. גשש שהובא למקום גילה כי סעיד לא נכנס לשטח המגודר. למרות זאת, שוטרים שהוזעקו למקום, עצרו את סעיד כדי שיגלה מי כן נכנס לשטח הבאר... כעבור ארבע ימים שוחרר, אחרי ששילם 1500 ש"ח. 67 השתלטות מתנחלים על אדמות לא להם נמשכת. למשפחת חושייה מהעיר יאטה יש אדמות בין ההתנחלות סוסיה לבין מאחז מצפה יאיר, בדרום הר-חברון. ב-5.7.07 התגלה שמתנחלים מסוסיה מעבדים חלקת אדמה של המשפחה. בעלי החלקה הגישו תלונות למשטרה, וזו הודיעה שהיא אוסרת על כניסת המתנחלים לשטח. למרות זאת המתנחלים המשיכו לעבד את החלקה בימים ובלילות. הם בנו סוכה , בה שוהים מתנחלים חמושים, המונעים את כניסת בעלי הקרקע. ביום שישי ה-27.7.07 בלילה נטעו מתנחלים שתילי גפן בחלקה. שוד קרקעות דוחה שבת... 66 ביום רביעי ה- 18.7.2007 הוקדש יום בכנסת לבעיות הבדואים בנגב. בין ההצהרות החשובות שנשמעו באותו יום, הייתה הצהרתם של שרי הפנים והבינוי-והשיכון, על רצונם לעצור את הריסות בתי הבדואים בנגב. ביום חמישי ה-19.7.2007 בבוקר, הגיעו כוחות משטרה לטוויל אבו-ג'רוואל והרסו את כל אוהלי הכפר וצריפיו בפעם התשיעית. משם המשיכו לוואדי אל-נעם, שם הרסו בית, ואל חירבת אל-ווטאן, שם הרסו בית נוסף. לתושבי טוויל אבו ג'רוואל אין לאן ללכת. המדינה אינה מציעה להם פתרון מגורים, אך אין זה מונע מהמדינה להרוס את מגוריהם. היום, ה- 23.7.07 ,התכוונה המדינה להרוס שוב את הפחונים של חלק מן המשפחות המתגוררות בעתיר. בתיהן של משפחות אלה נהרסו ב-25.6.2007 (אל תגידו לא ידענו 62), אך באין פתרון של המדינה למגוריהן, נשארו המשפחות במקום, ובנו שוב את בתיהן (פחוניהן). בשל ההרס הצפוי, ובכדי להימנע מהטראומה החוזרת של ההרס, פירקו התושבים חלק מהפחונים שבנו מחדש. 65 פרופ' סטייסי קרנז, אזרחית ארה"ב, ניהלה במשך שלוש שנים את המחלקה ללימודי אנגלית באוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין, וגם לימדה במחלקה זו. מדי חודש עד שלושה חודשים אולצה ע"י שלטונות ישראל לצאת את הארץ כדי לחדש את הוויזה שלה. כאשר נסעה בספטמבר 2006 לירדן, כדי לחדש שוב את הוויזה, מנעו ממנה השלטונות את הכניסה. וכך באחת איבדה האוניברסיטה הערבית- אמריקאית בג'נין מנהלת ומורה במחלקה לאנגלית. ניסיונות נוספים, באוקטובר ונובמבר 2006, לחזור לגדה המערבית, כדי לשוב לעבודתה עלו בתוהו. מיותר לציין שלא נטענה נגדה שום טענה ביטחונית. בהתערבות הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, הותר לפרופ' קרנז לחזור, במרץ, כדי לקחת את רכושה. הרבה מורים במחלקה לאנגלית הם אזרחי חוץ. עכשיו חוששים שמא ישראל תמנע מהם לבוא לעבודתם באוניברסיטה, דבר שישאיר 272 סטודנטים לאנגלית ללא חלק גדול מהמורים שלהם. 64 מתנחלים ממעון, שבדרום הר חברון, אינם חדלים מניסיונותיהם לגרש את החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם וכפריהם. לפני כשבועיים הקימו מתנחלים אוהל על גבעה ששמה אום זיתון, בין מעון לטובא. הצבא לא פינה אותם משם. בעקבות זאת גברו התקפות המתנחלים נגד הפלסטינים. הם תוקפים חקלאים ותושבים מטובא וכן רועים פלסטינים מאום-לסיפה. הפלסטינים פנו לפעילי זכויות אדם בינלאומיים כדי שיגנו עליהם באופן לא-אלים, ומאז פעילי זכויות האדם מגיעים לביקורים תכופים יותר בטובא ובאום-לסיפה. לפני שבוע, כאשר חקלאים מטובא רעו את צאנם בקרבת מקום, זרקו עליהם מתנחלים אבנים במשך שעתיים. פניות לצבא ולמשטרה נענו באיחור רב. כוחות הביטחון הגיעו לאזור, אך לא עשו דבר כדי לעצור את התוקפים. לפני מספר ימים, כשפעילי זכויות אדם בינלאומיים עזבו את אום-לסיפה, הם עברו ליד ג'יפ צבאי. החיילים צפרו ואז החלו מתנחלים לתקוף את הרועים הפלסטינים. האם היה שיתוף פעולה בין החיילים והמתנחלים?! 63 אחת הדרכים להקים התנחלויות חדשות היא ליצור שטחי שיפוט ענקיים להתנחלויות קיימות, ולהקים בשטחים אלה "שכונות" חדשות. את ה"שכונות" מחברים בכביש.
62 ב-1956 העבירה המדינה את בני שבט אבו-אלקיעאן מאדמותיהם (2879 דונם) באזור שובל, לעתיר. המדינה מסרבת להכיר בישוב בו הכריחה אותם לגור. הריסת הבתים בנגב הגיעה היום לשיא חדש. לאחר משא ומתן עד שעות מאוחרות בלילה הגיעו היום 25.6.2007, כ-2000 שוטרים מלווים במשאיות עם קונטיינרים ודחפורים לשני ריכוזים של בני שבט אבו-אלקיעאן בעתיר. הם פינו את תכולת הבתים – 30 במספר – והרסו את הבתים. גם את מייכליות המים הרסו. את תכולת הבתים העבירו לאכסון באשדוד. כ-300 ילדים נשים וגברים נשארו בשטח מחוסרי קורת גג, מזון ורכוש, באין פתרון למקום מגורים חלופי. המדינה מנסה להכריח אותם לעבור לגור בעירות. אז הורסים להם את הבתים לפני שיש מגרשים המוכנים לקליטתם בעיירות. אגב, המדינה מתכננת הקמת ישוב ליהודים במקום, חירן שמו. 61 תושבי הכפרים בית פוריק (כ-15,000 במספר) ובית דג'אן (כ-5000) סובלים מהגבלות ואיסורים מיוחדים. במחסום בית פוריק – הממוקם בין שכם לבית פוריק – מתיר צה"ל את המעבר לכפרים רק לתושבים, בעוד פלסטינים אחרים מנועים מן המעבר, גם אם הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. צה"ל התחייב בפני בג"צ שהמחסום יהיה פתוח 24 שעות ביממה, ויאפשר מירקם חיים נורמלי. אך למעשה נסגר המחסום בערב, לרוב בשעות 20.00 או 21.00. ב-20.4.2007 התחתנה אישה מסאלם עם בן זוגה בבית פוריק. הורי הכלה וכמה קרובים נוספים לא הורשו להגיע לחתונה בבית פוריק. לפני מספר חודשים הגיעה יולדת למחסום בית פוריק ב02.00 בלילה. הנהג צפר וצעק לחיילים בבקשה שיפתחו את המחסום. אחרי 20 דקות כשהחלה הלידה, הסתכן הנהג, פתח בעצמו את המחסום, והמשיך לבית החולים בשכם. לרופא משכם הייתה מרפאה בבית פוריק. פעם בשבוע נהג להגיע לכפר ולטפל בחולים. בגלל היותו תושב שכם נהגו החיילים למנוע ממנו את המעבר. אחרי כמה פעמים סגר את המרפאה. 60 ב-1991 גזלה ישראל 780 דונם מאדמות בילעין. הטענה היתה שהאדמות לא היו מעובדות (שימשו כאדמות מרעה). ועדת עררים אישרה את הגזלה, חוץ מחמש חלקות בהן הוכיחו בעלי הקרקע עיבוד של הקרקע. האדמות הגזולות שימשו להרחבת ההתנחלות מודיעין עילית. אבל מסתבר שהמנהל האזרחי, המתנחלים וחברות הבנייה לא התרשמו מבעלותם של תושבי בילעין על אדמותיהם. הם החלו לבנות, באופן לא חוקי (שכונת מתתיהו-מזרח) גם על אדמות פרטיות של תושבים מבילעין. בעקבות עתירות לבג"ץ, נאלץ המנהל האזרחי לסמן את כל חמש החלקות הפרטיות. אישור תוכניות הבנייה החדשות במתתיהו-מזרח הותנה בהריסת כל מה שבנו על אדמות פרטיות של תושבים מבילעין. חברת הבנייה "גרין פארק" הרסה את המבנה שהחלה לבנות באחת החלקות, אך השאירה את התשתיות. בעלי הקרקע מבילעין הביאו טרקטור כדי שיחשוף את התשתיות שהושארו בשטח בניגוד לנדרש. זמן קצר לאחר תחילת עבודת חשיפה זו הגיעו כוחות הביטחון ועצרו אותה. הוסכם שהאנשים והטרקטור ייצאו מהשטח. לאחר שהטרקטור יצא, עצרו אותו כוחות הביטחון בדרך והחרימו אותו. בעלי הקרקע נענו לכל דרישות המנהל האזרחי כדי לשחררו, שילמו 5428 שח', באו לחקירה אך הטרקטור לא שוחרר. מעניין למה?! 59 החל מינואר 2007 החלו להגיע תלונות של פלסטינים על התעללויות בהם מצד חייל בשם קובי במחסום תייסיר. הוא הוציא את איבר מינו, והשתין לרגלי נשים פלסטיניות שהוצאו מן המכוניות לבדיקה. הוא הכה קילל והשפיל פלסטינים שעברו במחסום, ועיכבם ללא צורך, למשכי זמן ארוכים במיוחד. אחרי תלונות שהוגשו לצבא הורחק קובי מהמחסום. כעבור יומיים חזר. לזמן מה הוצמד לו חייל מלווה. זה לא עזר. ההתעללויות נמשכות. קובי מתעלל במיוחד במורים: הוא מכה מורים, ואתמול הוריד מורות מהמכונית בה נסעו, ודרש מהן להרים לפניו את שמלותיהן, כדי לראות מה יש מתחתן. עכשיו הוא גייס חייל נוסף – רביב – להכאת המורים. כל הדרישות לסלקו מהמחסום אינן נענות. 58 הכפר ארטס נמצא מדרום לבית לחם, מונה כ-4000 תושבים, ומחזיק בבעלותו כ-4000 דונם אדמות חקלאיות. כ-1000 דונם מאדמות ארטס יישארו מעבר לגדר ההפרדה הנבנית עתה ע"י ישראל, מזרחית להתנחלות אפרת, במרחק של כ-12 ק"מ מן הקו הירוק. הגדר מתוכננת כך שתקיף שתי שכונות יהודיות האמורות להיבנות מזרחית להתנחלות. אך בכך אין די. גם תעלה להנחת צינור ביוב של ההתנחלות אפרת נחפרת, כך שהצינור יוציא את הביוב אל מעבר לגדר ההפרדה, אל אדמות משפחת אבו סוואי מן הכפר ארטס. 570 דונם מאדמות המשפחה עלולים להיפגע מהביוב, ובנוסף, יזוהמו מקורות המים של הכפר. ב-20.5.2007 הרסו בולדוזרים של צה"ל מטע מישמש של המשפחה. צה"ל פינה בכוח פעילים ישראלים מחו"ל ופלסטינים, אשר התנגדו באופן לא-אלים לעקירת העצים. 57 כפר הבדואים אל חדידיה שבבקעת הירדן (מנה 130 נפשות) כמעט ריק מתושביו. בג"צ נעתר לבקשת המדינה לפנות את התושבים מכפרם. רוב התושבים חסכו לעצמם את הטראומה של הריסות בתיהם ודירי הצאן שלהם ועזבו. זו הפעם השלישית שאנשים אלה מפונים ממקומם. בשנות השבעים הם פונו ממקום מושבם, מזרחית לכביש תשעים בעילה של צרכי ביטחון. בפעם השנייה, בשנות התשעים, קיבל בג"צ את פניית המדינה לפנותם. ועתה קיבל בג"צ את פניית המדינה לפנותם בפעם השלישית. הפעם העילה היתה חוקי תכנון ובניה, לפיהם אדמה המיועדת לחקלאות אינה יכולה לשמש למגורים, וצרכי הביטחון של מתנחלי רועי. הציעו לתושבי אל-חדידיה לגור בכפר חירבת עטוף, הנמצא יותר משבעה קילומטר מערבית צפונית לאדמותיהם, מעבר להתנחלות רועי ולכביש שמונים. כלומר, בכדי להגיע יום יום לאדמותיהם עליהם לחצות את כביש שמונים ואת ההתנחלות רועי. בנוסף, צה"ל חפר שתי תעלות עמוקות ממזרח לחירבת עטוף כדי להקשות על המעבר לבקעת הירדן. למתנחלי רועי היהודים אין בעיות של הקמת יישוב באזור חקלאי, אך לתושבי אל חדידיה הבדואים יש. וכך מנוצלים "צרכי ביטחון" וחוקי תכנון ובנייה לגירוש בדואים וליישוב יהודים. ומי ידאג לביטחונם של הבדואים תושבי אל חדידיה... 56 גדר ההפרדה מפרידה בין בילעין לבין כ-60% מאדמותיה החקלאיות. יש שער בגדר המאפשר לחקלאי בילעין להגיע לאדמותיהם. צוו ביניים של בג"צ קבע כי תושבי בילעין רשאים לעבור בשער 24 שעות ביממה. חיילי צה"ל חושבים אחרת. וואג'י שיש לו עדר עזים, מנוע מלעבור עם עזיו לאדמתו אשר מעבר לגדר מאז ינואר השנה. לא פעם החיילים מאפשרים מעבר רק בין 07.00 ל-09.00 בבוקר. לבעלי אדמות ולפועלים שאינם תושבי בילעין אין מאפשרים לעבור. אשרף אבו רחמה מרבה לעבור בשער. כמעט בכל פעם שהוא רוצה לעבור החיילים מתעללים בו. ביום חמישי, ה-3.5.2007, עוכב שלוש שעות בשער ללא סיבה ידועה. בערב, כאשר רצה שוב לעבור, עצרו אותו החיילים, לקחו אותו למכלאה במחסום מכבים, ושיחררו אותו כעבור חמש שעות (באחת בלילה) ליד מחסום נעילין. 55 מדינת ישראל אינה חדלה ממלחמתה נגד אזרחיה החיים בטוויל אבו ג'רוואל. פשעם של בני הכפר הוא שנולדו בדואים במדינה היהודית. לפני כשבוע נתנו לתושבים התראות להריסת בתי הכפר. היום 9.5.2007, ב-9.30 בבוקר באו כוחות משטרה והרסו את כל 30 הצריפים והאוהלים בכפר. זאת הפעם השישית שהמשטרה הורסת את הכפר. למדינה אין מקום חליפי למגורי בני הכפר, אך פרט שולי כזה אינו מונע הריסת בתים, כשמדובר בבדואים אזרחי ישראל. ולא זו בלבד, אלא שבהזדמנות זו גם הוחרמו אוהלו ורכב מגוריו של נורי אל עוקבי. נורי מפגין כבר יותר משנה על אדמות משפחתו, בקרבת טוויל אבו ג'רוואל, בתביעה לקיים את ההבטחה שניתנה לבני שבט אל-עוקבי, כאשר פונו מאדמתם ב-1951; הובטח להם אז שיוכלו לחזור אליה כעבור חצי שנה. 54 מתנחלי קריית ארבע וחברון מרבים לפגוע במשפחת ג'עברי בחברון. הם גם הקימו מאחז לא חוקי, חזון דוד, על אדמת המשפחה. כל תלונות המשפחה למשטרה על הפגיעות בהם לאורך השנים לא טופלו. ביום שישי 27.4.2007 הגיע המתנחל משה בוטרה בג'יפ לבן לקרבת ביתו של עבדל כרים ג'עברי. הוא נסע בדרך שעוברת על אדמת המשפחה, ואשר בג"צ קבע כי היא אסורה למעבר מתנחלים, להוציא מצבי חירום. המתנחל ירד מהג'יפ והחל לתקוף את עודאי ג'עברי, אחד מבניו של עבדל כרים. אחיו של עודאי, עלא, הגיע והדף את המתנחל. האב עבדל כרים וסלימאן ג'עברי הגיעו למקום וחילצו את עודאי ואת עלא. כשהם התרחקו ממשה בוטרה החל זה לירות לעברם. חשוב לציין כי לאורך כל האירוע לא היה נשק חם או קר בידי הפלסטינים. חיילים ושוטרים שהגיעו למקום עצרו את האב ואת בנו עלא. כעבור תשעה ימים, הבן שוחרר והאב עדיין במעצר. כמובן לא עצרו את המתנחל הפולש, התוקף והיורה. השוטרים גם לא אספו את תרמילי הכדורים כראיות. אחד החיילים נתן למשה בוטרה מחסנית חדשה עם כדורים... 53 ביום שישי ה- 27.4.2007, באו פעילי זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים ללוות מספר פלסטינים מהכפר בני-נעים (דרומית מזרחית לחברון) שהלכו לאדמותיהם, כדי שיוכלו לעבדן ולרעות את צאנם. האדמות נמצאות קרוב לקילומטר מההתנחלות פני-חבר. כבר ארבע שנים לא הגיעו בעלי האדמות למקום, מפחד המתנחלים. ואכן מתנחלים הגיעו מייד והחלו לתקוף את הפלסטינים ומלוויהם. התוקף הראשי היה אדם בשם דוב, שפגע באנשים באלתו, ובמיוחד בבעלי המצלמות. החיילים שהגיעו למקום הפגינו ידידות כלפי התוקפים ולא עצרו בעדם. לאחר מכן הגיעו שוטרים ומג"ב. אנשי מג"ב הורו לפלסטינים להסתלק. פעילי זכויות האדם שנפגעו הגישו תלונות בתחנת המשטרה בקריית-ארבע, וגם המתנחלים הגישו תלונות כנגד פעילי זכויות האדם. בתחנת המשטרה ניכר היה מי בעל הבית; המתנחלים מיודדים כמעט עם כולם ועושים שם כבתוך שלהם. סבלם של תושבי ג'ינבה, בדרום הר חברון, אינו פוסק. עכשיו עונת קציר החיטה והשעורה, תקוות קיומם. צה"ל שלח את חייליו לעשות אימונים על אדמותיהם. הזחל"מים עלו על השדות והשחיתו את היבולים רגע לפני הקציר... 52 כאשר כבשה ישראל את הגדה המערבית, היו בבעלותו של אבו-האשם כ-8,000 דונם אדמות, ו- 28 בארות בבקעת הירדן. הוא העסיק קרוב ל-1000 פועלים. כיום נותרו לארבעת בניו של אבו-האשם כ-70 דונם אדמה, הנמצאים בין מרג'-נאג'ה לבין ברדלה. נותרה להם באר אחת. רוב אדמות המשפחה נמצאות בין כביש 90 לנהר הירדן. הן הוכרזו כשטח צבאי סגור, והמשפחה מנועה מלהגיע אליהן. צה"ל אוסר עליהם להביא פועלים מהכפרים בגדה המערבית על-מנת לעבד את אדמתם. במקביל, עוברים יום-יום אלפי פועלים פלסטינים, מהכפרים בגדה המערבית, בדרכם לעבודה בהתנחלויות הסמוכות. 51 הכפר עיזבית אל תביב נמצא שבעה ק"מ מזרחית לקלקיליה, ומונה קרוב ל-300 תושבים. תושביו, ברובם פליטים מהכפר תובסור שליד רעננה. בעקבות תלונה של מתנחל, על זריקת אבנים עליו בעברו בכביש שליד עזבית אל תביב, נכנסו כוחות צה"ל לכפר, ביום שישי ה- 13.4.2007 ב-20.00, והכריזו על עוצר. מחסומים הוקמו כדי למנוע כניסה ויציאה. החיילים ערכו חיפושים בעשרים בתים – מחצית מבתי הכפר – והוציאו את יושביהם החוצה. 25 מבוגרים ו-15 ילדים (כמה מהם בני 4 או 5) הועמדו בשורה כשפניהם אל הקיר ברחוב הראשי של הכפר. ניסיונו של ראש הכפר לדבר עם המפקד נענה בשלילה. במקום זה הודיעו לאנשים שכל פעם שמישהו יזרוק אבנים, כל הכפר ייענש, ללא קשר למי שעשה זאת. 50 בבעלותם של חסיין ועלי נמצאות אדמות באזור שבין תוואני וטובה, בדרום הר חברון. למזלם הרע האדמות נמצאות ליד חוות מעון. במשך מספר שנים הם לא העזו לעבד את אדמותיהם מפחד המתנחלים. בדצמבר 2006 הם באו בליווי פעילי זכויות אדם, וזרעו את אדמותיהם – שמונה-עשר דונם של חסיין, ו-ארבעה-עשר דונם של עלי. השעורה שזרעו נבטה וצמחה, עד שב-14.3.2007 באו מתנחלים, חרשו את השטחים והרסו את הגידולים. שוב תקפו מתנחלים את ילדי הכפר טובה, שבדרום הר חברון, בשעה שחזרו לכפרם מבית-הספר בכפר תוואני. בשבת ה-7.4.2007, בעת שהילדים חזרו מביה"ס , ליווה אותם הצבא עד המחסום שליד הלולים בהתנחלות מעון, ומשם המשיכו לבד לכפרם. מתנחלים ארבו להם במרחק של 250 מטר. כאשר הגיעו הילדים, הכו אותם המתנחלים, חטפו את תיקיהם, והשחיתו את הספרים ואת שאר ציוד הלימודים. 49 המתנחל יעקב טליה מחוות טליה שבדרום הר חברון אינו חדל מניסיונותיו לגרש את שכניו הפלסטינים מבתיהם ואדמותיהם. כך למשל בשנים 2001 ו-2003 גירש, יחד עם מתנחלים מהמאחז מצפה יאיר, את התושבים הפלסטינים מאום חמייטה, שללת דא'אייף, אום ליכואס וביר אל-עיד. חלק מן התושבים הפלסטינים חזרו רק לאחר התערבות בית משפט. באמצע מרץ 2007, וכעבור שבועיים ביום שלישי ה-3.4.2007 היה יעקב טליה מעורב באירועים במחסום יתיר, הנמצא בין אזור המגורים של הכפר אם-נזל לבין אדמות הכפר.הוא דרש מן החיילים במחסום למנוע מרועים פלסטינים תושבי אם-נזל להגיע לאדמותיהם. החיילים נענו לדרישתו של יעקב טליה. 48 עיריית ירושלים אינה חדלה מהריסת בתי פלסטינים בחלק המזרחי של העיר, שסופח לאחר מלחמת יוני 1967. ביום שלישי ה-20.3.2007 הרסה העירייה שני בתים. סועוד סנק גרה עם בנה, שתי בנותיה ונכדתה בבית שנבנה סמוך לבית המשפחה הישן, על אדמת המשפחה בגבעה הצרפתית. נכדתה מאלאק נמצאת רוב הזמן בבית חולים לטיפולים בגידול בראשה וכלייתה. את אדמת המשפחה הפקיעו אחרי מלחמת 1967 (חוץ מהשטח של הבית הישן). עכשיו הרסו גם את הבית החדש. אחד האמצעים למנוע בנייה של פלסטינים בירושלים המזרחית הוא הכרזת אדמות כשטחים ירוקים, האסורים לבניה. כך נעשה באדמתה של משפחת אבו סננה בוואדי קדום. באין ברירה בנה עלי אבו סננה את ביתו על אדמתו ללא רשיון. הוא גר עם אשתו אמו וששת ילדיו. עיריית ירושלים הרסה את הבית. על הגבעה מעליהם ניתן לראות שני בתי מתנחלים – קידמת ציון... 47 חאלד דאוד פקאה נפטר במחסום עטארה, בזמן שהחיילים בדקו את תעודות הזהות של הוריו ושל הנהג אשר הסיעם לבית החולים ברמאללה. הם הגיעו מכפר עין (צפונית מערבית מרמאללה), ב-00:45 בלילה 8.3.2007. האב, דאוד פקאה, אמר לחיילים כי בנו נמצא בסכנה בריאותית בשל קשיים בנשימה. הוא ביקש שיאפשרו להם להמשיך מייד לבית החולים ברמאללה, שם כבר טופל חאלד בעבר בקשיי הנשימה שלו. החיילים בדקו את התעודות והמכונית כעשרים דקות, בינתיים גילה האב שבנו נפטר. המכונית נסעה מכפר עין לרמאללה – מישוב פלסטיני לישוב פלסטיני בתוך השטחים. חלד היה בן חצי שנה במותו. 46 בצהריי יום ה-26.2.2007 עלה ענן אל-טיבי לגג ביתו, שבשכם, כדי לתקן את מערכת המים. בנו, אשרף אל-טיבי (חובש מתנדב), שמע שהצבא מחפש נער בבית שכן. מחשש לאביו עלה לגג כדי להזהיר את אביו שעלולים לירות. בהגיעו לגג נורה בזרועו. אביו פנה לעזור לו ואז נורה. האב נפגע בראש ובצוואר. אשרף החל לטפל באביו והזעיק אמבולנס. חיילים נכנסו לבית ואחד מהם הזדהה כזה שירה. אף אחד מבני המשפחה לא היה חמוש או מבוקש. אחרי זמן מה הרשו החיילים להוריד את האב המדמם לאמבולנס שהגיע. אך במשך שעה וחצי מנעו החיילים מהאמבולנס לנסוע לבית החולים. את הבן הפצוע הם חבשו. האב נפטר... 45 בבוקר יום רביעי, 7.3.2007 הגיעו לטוייל אבו ג'רוואל, שליד צומת גורל בנגב, נציגי מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים, מלווים בכוחות משטרה דחפורים ומשאיות. הם הוציאו את כל התושבים מאוהליהם ופחוניהם, ובפעם החמישית הרסו את כל הכפר. 25 משפחות נשארו מחוסרות בית! בהבדל מפעמים קודמות, העמיסו את כל ההריסות על משאיות וסילקו אותן מהמקום. גם את דירי הצאן הרסו וסילקו. אין למדינה פתרון מגורים לבני טוייל אבו ג'רוואל, אבל זה לא מונע את ההריסות. מחוסר ברירה החלו בני הכפר לבנותו פעם נוספת... 44 כל יום מגיע נעים מכפרו, עוריף, מדרום מערב לשכם, למחסום חוורה, כדי למכור כעכים לפרנסתו. החיילים במחסום מרחיקים אותו, כדי שלא יפריע. לעיתים משליכים את הכעכים לארץ. לנעים ולמשפחתו היו בעבר כ-370 דונם אדמה ליד ההתנחלות יצהר. את האדמה גזלה ישראל בכוח אחרי שהמשפחה סירבה למכרה. כך עשו לעוד תושבים (624 דונם אדמות פרטיות של פלסטינים כלולים בשטח יצהר ועוד 338 דונם אדמות סקר). כאשר ניסה לבוא לשטח ולמסוק זיתים, עצרו אותו, ושפטו אותו ל-11 חודשי מאסר. על בעלי קרקע אחרים, שהלכו למסוק בשטח הגזול, ירו. באין ברירה, הולך נעים למחסום למכור כעכים... 43 פלישת מתנחלים לחנויות פלסטיניות בחברון נמשכת. בעוד שרוב הדיווחים בתקשורת היו אודות פלישות לחנויות בשוק הסיטונאי בחברון, מסתבר שגם מטרים אחדים משם, בשוק הירקות, היתה פלישת מתנחלים מזה תקופה ארוכה. אחרי הטבח שביצע גולדשטיין במערת המכפלה, הורה צה"ל לחנוונים בשוק הירקות לסגור את חנויותיהם, ובהמשך אף מנע מפלסטינים לגשת לאזור. המתנחלים ניצלו זאת ופרצו פתחים בקירות האחוריים של החנויות הנעולות והחלו לבנות בתוכן דירות מגורים, ואף סניף של תנועת הנוער בני עקיבא. בעקבות תלונות שהגישו בעלי החנויות לפני כמה חודשים, הגיעו בשבוע שעבר שוטרים ואנשי המנהל האזרחי עם צווי חיפוש. לקול מחאתם של המתנחלים, גילו "להפתעתם" שאכן המתנחלים גרים בחנויות באופן לא חוקי. 42 ב- 12.2.2007 הגיעה מתנחלת מלווה בשמונה ילדים לשטחה של משפחת אבו הייקל בתל רומידה. המתנחלת פרצה את הגדר ונכנסה עם הילדים לשטח. חייל שהגיע למקום לא עשה כלום כדי לסלקם. המשטרה שהוזמנה, הגיעה כעבור 40 דקות. רק לאחר ויכוח ארוך ניאותו המתנחלים לעזוב את המקום. הם פנו לרח' וואד אלהריה הנמצא באזור השליטה הפלסטיני (H 1), שם היו מתנחלים צעירים שתקפו חנות פלסטינית באבנים. במקום היו חיילים ושוטרים. המתנחלים טענו ששני ילדים פלסטינים זרקו עליהם אבנים. הילדים הפלסטינים נעצרו מייד. אחד הילדים שהיה עם המתנחלת החל לתקוף פעיל זכויות אדם שצילם את האירוע. שוטר שהיה לידו לא הגיב. באותו זמן עבר שם ילד פלסטיני שניסה לעקוף את ההתקהלות בדרכו. אחד מילדי המתנחלים הצביע עליו וטען שהוא זרק עליו אבנים. הילד נעצר מייד. פעיל זכויות האדם, מעיד שהילד הפלסטיני לא זרק שום אבן על אף אחד. אף אחד מילדי המתנחלים שתקפו את החנות ואת פעיל זכויות האדם, לא נעצר. החיילים הכריחו את בעלי החנויות לסגרן. כעבור חמש שעות שוחררו הילדים הפלסטינים מהמעצר. 41 מחמוד עלי נולד בכפר דיר דיבוואן, מזרחית לרמאללה, לפני 70 שנה. ב-1957 התחתן. בשנות ה-60, לפני הכיבוש, נסע לארה"ב, שם קיבל אזרחות. כעבור זמן מה הביא את אישתו וילדיו אליו לארה"ב. בשנות ה-70 חזרו האישה והילדים לכפרם דיר דיבוואן. מחמוד נהג לבקר את משפחתו פעם בשנה לחודש חודשיים. מאז שיצא לגמלאות ניסה להאריך את הביקורים. שלטונות ישראל חייבו אותו לצאת לירדן כל שלושה חודשים ולחזור עם ויזה מחודשת. אישתו, בת שבעים, חולה וזקוקה לעזרתו. לפני קרוב לשנה נאמר לו ע"י השלטונות הישראלים שלא יוכל לחזור, אלא כעבור שנה. ב-20.1.2007 כאשר ניסה להיכנס לגדה המערבית דרך ירדן, סירבה ישראל לתת לו ויזה וכניסתו נאסרה. הכפר דיר דיבוואן נמצא באזור B הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית, אך ישראל שולטת על הכניסה והיציאה לתוכו. 40 עיריית ירושלים לא חדלה מהריסת בתי פלסטינים בכפרים שסופחו אליה לאחר מלחמת 1967. מאז תחילת השנה הרסה העירייה תשעה בתים פלסטיניים. אחד המקרים שבהם חוסר תום הלב בולט במיוחד, הוא הבית של חמד אל עמאס בצור באחר. ועדת התכנון והבנייה המקומית אישרה והמליצה לוועדה האזורית לאשר את הבית. עיריית ירושלים ידעה שהבית כבר קיבל את המלצת הועדה, ובכל זאת שלחה את אנשיה להרוס את הבית. היה זה בית של ארבע קומות האמור להוות מגורים לשמונה משפחות... 39 משפחת אל-נססרה יושבת על אדמתה עוד מלפני קום המדינה. ב-1980 הקימה המדינה את העיירה כסיפה לידם. הם רשומים בתעודות הזהות כתושבי כסיפה, מקבלים שירותים מכסיפה ומשתתפים בבחירות למועצת כסיפה. מועצת כסיפה מעונינת שיהיו שכונה של העיירה. עכשיו רוצה המדינה את אדמותיהם. לכן מציעים להם למכרן עבור 1000 שח' לדונם, וחצי דונם להתיישבות עירונית. הם מסרבים. הם רוצים לחיות על אדמותיהם בקהילתם כחקלאים. באין הסכמה, הדביק משרד הפנים התראות להריסת כל 100 בתי משפחת נססרה. 38 בני שבט הג'הלין גורשו בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים ממדינת ישראל לגדה המערבית – אז תחת שלטון ירדן – חלקם התיישבו מזרחית לירושלים. עכשיו שוב רוצים לגרשם. ישראל מתכוונת לבנות את גדר ההפרדה מזרחית לירושלים כך שתקיף את ההתנחלות מעלה אדומים ועוד מספר התנחלויות. במובלעת שתיווצר תהיינה כ-30 נקודות ישוב של הג'הלין; רק אחת מהן על תוואי הגדר. כל השאר, המונות קרוב ל-3000 תושבים, תימצאנה בתחום המובלעת. הן לא תפרענה לתוואי הגדר, אך למרות זאת מתכוונת מדינת ישראל לפנות את הג'הלין מיישוביהם. 37 בתחילת שנות השמונים סולקו תושבי טובה מכפרם, היכן שהיום נמצאת חוות מעון. הם התיישבו כ-1,5 ק"מ צפונית מזרחית משם. הם גורשו שוב בגירוש הגדול ב-1999, וחזרו בעקבות צוו ביניים של בג"צ. תושבי הכפר הפלסטיני טובה שבדרום הר חברון סובלים מפגיעות המתנחלים, שחומדים את אדמותיהם ומנסים לסלקם מכפרם. כך למשל, בעקבות תקיפות המתנחלים, חדלו תושבי טובה לעבד את אדמותיהם אשר בוואדי זיתון, ליד הרפת שבהתנחלות כרמל. בנוסף, כאשר תושבי טובה מנסים לעבור בדרכם ליאטה דרך וואדי זיתון, תוקפים אותם מתנחלים ומאיימים עליהם בנשק, שלא יעברו שם. 36 ביום שלישי 9.1.2007 שוב הגיעו כוחות משטרה, עם נציגי משרד הפנים ומנהל מקרקעי ישראל, לכפר טוייל אבו-ג'רוואל, של שבט תללקה (ליד צומת גוראל בנגב) והרסו את כל בתי הכפר, 21 בתי מגורים. כ-100 בני אדם נשארו מחוסרי בית. זאת הפעם החמישית שהמדינה הורסת בכפר. אין למדינה שום פתרונות דיור עבור בני השבט, אבל פרט כזה לא מונע את הרס בתיהם. 35 העיירה בית-אומר נמצאת בין בית לחם לחברון. היא מונה כ-14,500 תושבים. היו ברשותה כ-30,250 דונם. חלק מאדמותיה נגזלו לשימושן של התנחלויות באזור: לכפר-עציון כ-625 דונם, למגדל- עוז קרוב ל-2000 דונם, ולכרמי-צור כ-500 דונם. עכשיו עומדת בית-אומר שוב בפני גזל אדמות: גדר ההפרדה תגזול ותשאיר מעברה המערבי כ-6000 דונם מאדמות העיירה. כביש עוקף אל-ערוב בית-אומר יגזול כ-1200 דונם נוספים. בפלישה של צה"ל לעיירה בתחילת האינתיפאדה השנייה נגרם נזק ל-139 מבתי הכפר ולרכוש נוסף. במשך השנים מאז הכיבוש הרס צה"ל 18 בתים, בטענה שניבנו שלא כחוק, ועוד 11 בתים על רקע ביטחוני. 34 התושבים הפלסטינים של הכפרים אשר סופחו לירושלים, אינם זוכים למתן שירותים שווים לאלה של היהודים תושבי ירושלים. בנושא אחד הם זוכים להעדפה ע"י עיריית ירושלים – הריסת בתים. העירייה מערימה קשיים כה רבים על קבלת היתרי בנייה לפלסטינים, עד שהמשימה לבנות בית בהיתר הינה כמעט בלתי אפשרית. בשנה האחרונה הרסו, העירייה ומשרד הפנים, כ-66 בתי מגורים של פלסטינים במזרח ירושלים. קרוב ל-400 נפשות נותרו ללא קורת גג. ביום רביעי ה-27.12.2006 הרסו פקחים של עיריית ירושלים מבנה של שלוש דירות השייך למשפחת דרעי בעיסאוויה. דירה אחת היתה מאוכלסת בשבע נפשות ושתי דירות עמדו להיות מאוכלסות. מאז שנת 2000 הרסה עיריית ירושלים 24 בתים בעיסאוויה. ניסיון התושבים להכין תכנית מתאר, שתסדיר את חוקיות הבניה בכפר, לא משפיע על עיריית ירושלים לעצור את ההריסות. 33 מתנחלי חברון אינם חדלים לפגוע בשכניהם הפלסטינים. לדוגמא ביום ראשון ה-17.12.2006, פלשו 40 מתנחלים למטע הזיתים של משפחת אבו הייקל, באזור תל רומידה, ועשו שם פיקניק. הם לוו ב-15 חיילים. כאשר הגיעו ילדים פלסטינים, בדרכם מבית הספר לביתם, סרבו החיילים לאפשר להם לעבור. פעילי זכויות אדם התקשרו למשטרה, והתשובה היתה שמותר לילדים לעבור על אדמתם לביתם; אבל שוטרים שהגיעו, סירבו להעביר את הילדים. גם הפנייה למפקדת התיאום והקישור לא הועילה. פעילת זכויות אדם, אישה בת 75, שדרשה מהחיילים ולאחר מכן מהשוטרים להעביר את הילדים לביתם דרך אדמת משפחתם, נעצרה. לבסוף נאלצו הילדים לעבור בדרך עוקפת. המתנחלים עזבו את אדמת משפחת אבו הייקל כעבור שלוש שעות. אף אחד מהם לא נעצר. באותו בוקר, זרקו מתנחלים אבנים על מורה פלסטינית שהיתה בדרכה לביה"ס ופצעוה. מתנחלים זרקו אבנים, תפוחים וביצים על ילדים פלסטינים שחזרו לבתיהם לאחר הלימודים. |
|
|
|
|
