ארכיון מסמכים 

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג'נוסייד בעזה


אחד השיעורים החשובים שלמדתי ממה שקרה לאחר הסכמי אוסלו היה, לעולם לא להסתמך על הצהרות המנהיגים. תמיד לבדוק מה הם עושים בשטח. זאת המדיניות. מה שקרה אז בשטח לא העיד על כוונות שלום אמתיות. כפעיל שטח ראיתי פעילות להעמקת הכיבוש, בחסות האמונה שפנינו לדרך השלום.

חיסול מנהיגי החמאס וחיסול כוחו הצבאי והשלטוני, מוגדרים כמטרות המלחמה. בשטח מתגלה מדיניות של טרנספר. החורבן שצה"ל זורע וגירוש רוב תושבי עזה מבתיהם, מבהירים את מטרת המלחמה! יש רק בעיה קטנה: ארה"ב, מצרים ושאר הקהילה הבינלאומית, מונעים מהטרנספר אל מחוץ לרצועה מלהתבצע. זאת הסיבה מדוע נתניהו מסרב להגדיר את תמונת המצב בעזה לאחר המלחמה.

חמאס מציב תנאי מרכזי לשחרור החטופים: סיום המלחמה. מבחינתו זה יבטיח את המשך קיומו. לכן הוא חטף אותם. ממשלת ישראל מסרבת לתנאי הזה. מספרים לנו על כל מני יוזמות לשחרורם כדי להסתיר את העובדה המזעזעת, שגורל החטופים בעדיפות משנית למטרות המלחמה!

יש לזכור: כאשר המנהיגות הלאומית של הפלסטינים הגיעה למסקנה, שדרישתה לצדק מוחלט בסכסוך עם ישראל, הביאה אותה למבוי סתום, היא הבינו שיש קונצנזוס עולמי בדבר זכותה של ישראל להתקיים. ואז היא שינתה כיוון – בוועידת אלג'יר ב-1988 – ופנתה לדרך הפשרה של שלום. עד כה היא נתקלה בסרבנות שלום של ישראל, המוסיפה לסרב גם להצעת השלום של הליגה הערבית מ-2002. בשביל ההנהגה הישראלית, המשך הכיבוש חשוב מביטחון תושביה של ישראל.

נוכח כישלונה של ההנהגה הלאומית הפלסטינית להביא לפתרון של שלום עם ישראל, החלה להתחזק תנועת החמאס, הפועלת להפוך את הסכסוך הלאומי – הניתן לפתרון – לסכסוך דתי לאומי, שהרבה יותר קשה לפותרו.

כמו אצלנו בישראל, גם בעם הפלסטיני, יש שתי גישות מרכזיות ביחס לסכסוך בין עמינו. האחת, מוכנה ללכת לפשרות כואבות כדי להגיע לפתרון של שלום לסכסוך, מיוצגת בעיקר על ידי הרשות הפלסטינית; השניה, דוחה את דרך הפשרה והשלום ודורשת את כל הארץ לעמם ולדתם, מיוצגת על ידי החמאס ודומיו.

רק השוליים הקיצוניים של סרבני השלום בישראל מדברים בגלוי על טרנספר, האחרים שותקים את זה. אה כן, יש סעיף בתקציב המדינה להנחלת מורשתו של רחבעם זאבי שהטיף לטרנספר...

ב-7 לאוקטובר מדיניות ממשלות ישראל שעודדו את התחזקותו של החמאס והחלישו את הרשות הפלסטינית, קיבלה מכה איומה! כרגע נראה שהמסקנה של ממשלת ישראל, כולל המחנה הממלכתי של גנץ, היא המשך המדיניות שכשלה, אלא שעכשיו היא מפעילה הרבה יותר כוח הרג והרס מאשר בעבר. הממשלה מסתירה מאזרחי ישראל, שהמשך המלחמה יותר חשוב לה מאשר הצלת החטופים! היא מסיחה את הדעת מכך, שהיא גוזרת עלינו מלחמת תמיד, המסכנת את קיומנו.

אני נאלץ לכתוב את הדברים החמורים ביותר שניתן לכתוב: ראינו מה קרה כאשר תנועה לאומית שדיברה על טרנספר של היהודים מאירופה, הגיעה למסקנה שהדבר לא ניתן לביצוע! פעם היו שטענו, ש"עזה היא הכלא הגדול בעולם". עכשיו נוצרים בעזה מחנות ריכוז גדולים, בהם הרעב הצמא והזיהום יביאו למחלות שיעשו את העבודה!

עד כה סירבתי להסכים עם טענת הפלסטינים שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה. עכשיו אני נאלץ להסכים אתם.

מאת עמוס גבירץ