הערה: שלושת המסמכים אשר ביניהם נעשית כאן השוואה הם באורך שונה מאד זה מזה, מסמך גוש שלום כולל כשלושה עמודים, מסמך איילון-נוסייבה עמוד אחד בלבד (ומהווה למעשה הצהרת עקרונות כלליים ולא טיוטה מפורטת להסכם שלום)ואילו מסמך ג'נבה הוא הארוך שבהם בהרבה ומשתרע על 47 עמודים, כולל פירוט מדוקדק של פרטי ביצוע טכניים. יש להביא זאת בחשבון בקריאת ההשוואה שלהלן, ובמיוחד יש לציין שחוסר התיחסות במסמך איילון-נוסייבה לנושאים המופיעים במסמכים האחרים אינה בהכרח מעידה על חוסר ענין של מנסחי המסמך בנושאים אלה.

העקרונות הבסיסיים

כל שלושת המסמכים מתחילים בקביעת העקרון של "שתי מדינות לשני עמים". מסמך איילון-נוסייבה ומסמך ג'נבה כוללים בהקשר זה התחיבות פלסטינית להכיר באופי היהודי של ישראל (מסמך איילון-נוסייבה : "שני הצדדים יכריזו כי פלסטין היא מדינתו היחידה של העם הפלסטיני וישראל היא מדינתו היחידה של העם היהודי";

מסמך ג'נבה: "מדינת ישראל וארגון שחרור פלסטין - מאשרים שהסכם זה מציין את ההכרה בזכותו של העם היהודי למדינה ואת ההכרה בזכותו של העם הפלסטיני למדינה, מבלי לפגוע בזכויותיהם השוות של אזרחי שני הצדדים"). במסמך גוש שלום אין התיחסות כזאת.

מסמך גוש שלום מזכיר כבסיס להסכם את החלטות האו"ם 338 ,242 ו194-.

מסמך ג'נבה מזכיר את החלטות 338 ,242 ו1397- (שלא היתה קיימת כשנכתב הנוסח של מסמך גוש שלום) כבסיס להסכם כולו. 194 לא מוזכרת בהקדמה של הסכם ג'נבה, אולם מוזכרת בסעיף על בעית הפליטים.

במסמך איילון-נוסייבה אין אזכור להחלטות או"ם.

כל שלושת המסמכים כוללים קביעה כי ביצועם מהווה את סיום הסכסוך (במסמך גוש שלום יש קביעה ספציפית כי שני הצדדים ידווחו יחד לאו"ם על סיום מימוש ההסכמים).

הגבולות

בכל שלושת המסמכים, הגבולות בין שתי המדינות מבוססים על גבולות ה4- ביוני 1967 עם אפשרות לחילופי שטחים.

מסמך איילון-נוסייבה ומסמך ג'נבה מציינים כי החילופים יהיו על בסיס 1:1 בעוד שמסמך גוש שלום מציין כי "יתכנו חילופי שטחים בהסכמת שני הצדדים" (נקודה זו הייתה בין הגורמים העיקריים להתמוטטות ועידת קמפ דיויד ב- 2000, שם הציע ראש הממשלה ברק חילופי שטחים על בסיס 9:1 לטובת ישראל.)

בעוד במסמך גוש שלום ובמסמך איילון-נוסייבה אין אזכור מדויק של חילופי שטחים קונקרטיים, מסמך ג'נבה משרטט גבול מדויק עד לרמה של סנטימטרים, שהתוואי שלו היה נושא למשא ומתן ממושך, מדוקדק ורצוף משברים בין המנסחים הישראלים והפלסטינים.

אתר האינטרנט של מסמך ג'נבה כולל רשימה מפורטת של ההתנחלויות שיסופחו לישראל במסגרתו (כולל שתי ההתנחלויות החרדיות העיקריות, ביתר עילית ומודיעין עיליתקרית ספר, שנמצאות קרוב לקו הירוק אבל יש להניח שסיפוחן גם אמור להקל בהשגת תמיכה של המפלגות החרדיות).

השטחים הישראליים שיועברו לפלסטינים בתמורה הם ברובם בסמוך לרצועת עזה כדי להגדיל את שטחה הצפוף.

המדובר בשטחים פוריים ברצף אחד עם הרצועה,

בניגוד להצעה שעלתה בתקופת קמפ דיויד למסור לפלסטינים את חולות חלוצה שהם מדבריים וללא רצף טריטוריאלי עם הרצועה.

הקשר בין רצועת עזה לגדה המערבית

מסמך גוש שלום: "כביש מהיר שיהיה שייך למדינת פלסטין";

מסמך איילון-נוסייבה "שני חלקיה הגיאוגרפיים של מדינת פלסטין יהיו קשורים זה לזה";

במסמך ג'נבה יש סעיף ארוך ומפורט הקובע פרוזדור שיהיה בריבונות ישראל אך בניהול פלסטיני וכל העוברים בו כפופים לחוק הפלסטיני. שטח הפרוזדור אינו נכלל בחישוב של חילופי השטחים.

במסמך ג'נבה יש גם אזכור להסדרי שימוש של ישראלים בכבישים פלסטינים (כביש 443, כביש ירושלים-טבריה דרך בקעת הירדן וכביש ירושלים-עין גדי) באמצעות אישורים מיוחדים.

הכבישים יהיו בריבונות וניהול פלסטיני, אך פטרולים רבלאומיים ינועו בהם, ככל הנראה (אם כי הדבר אינו נאמר במפורש) כדי להתצערב במקרה של תקריות בהן יהיו מעורבים נוסעים ישראליים אלה;

בהסכמי אוסלו ניתן תפקיד דומה לפטרולים משותפים ישראלים-פלסטיניים,

דבר שפעל בהצלחה חלקית אך גרם למתח כיוון שנתפס בידי הפלסטינים כהמשך הכיבוש.

לוח הזמנים לסיום הכיבוש

מסמך גוש שלום - תוך שנה; במסמך איילון-נוסייבה אין התיחסות לפרק זמן;

במסמך ג'נבה - שני שלבים, הראשון לאחר 9 חודשים והשני לאחר 21 חודשים נוספים.

לאחר שני שלבים אלה יהיה השטח כולו יהיה בריבונות פלסטינית, אך ישראל תהיה זכאית לקיים נוכחות צבאית קטנה בבקעת הירדן למשך 36 חודשים נוספים.

שתי תחנות התראה ישראליות ישארו בשטח פלסטין לזמן בלתי מוגבל, אך הפלסטינים יוכלו להעלות את הנושא הזה לדיון מחודש לאחר 10 שנים.

פירוז שטח פלסטין

מסמך גוש שלום: "מדינת פלסטין מקבלת על עצמה להימנע 25 שנה מהצטיידות בנשק התקפי כבד.

התחייבות זאת תתבטל במקרה של השגת הסכם שלום בין ישראל ומדינות ערב"; מסמך איילון-נוסייבה: "המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, והקהילה הבינלאומית תערוב לביטחונה ועצמאותה";

מסמך ג'נבה: "פלסטין תהיה מדינה לא חמושה ( non-militarised state) עם כוח ביטחון חזק".

מניעת פעולות טרור

מסמך גוש שלום: "שני הצדדים מתחייבים להלחם בכל כוחם נגד טרור ויוזמות טרור המתארגנות במדינה האחת והמכוונות נגד המדינה השניה"; מסמך ג'נבה: "פלסטין וישראל (?) יימנעו לארגן, לעודד או להרשות הקמה של כח לא סדיר או כנופיות חמושות לרבות שכירי חרב ומיליציות בתוך שטחם (?).

יימנעו מלארגן, לסייע להרשות או להשתתף במעשי אלימות בתוך או נגד הצד השני (?). הצדדים ינקטו מאמצים כוללים ומתמשכים, משותפים וחד צדדיים כל צד בשטחו, נגד כל סוגי האלימות והטרור". במסמך איילון-נוסייבה אין התיחסות לנושא.

המרחב האוירי

מסמך גוש שלום: "שני הצדדים יגיעו להסכם על השימוש במרחב האוירי שלהם". מסמך ג'נבה מחייב את ישראל לאפשר תחבורה אוירית פלסטינית אזרחית לפי האמנה הבינלאומית לתעופה אזרחית (אמנת שיקאגו) , אך "חיל האויר הישראלי יהיה רשאי להשתמש במרחב האוירי הפלסטיני לצרכי אימונים" לזמן בלתי מוגבל.

מעברי הגבול:

מסמך גוש שלום: "למדינת פלסטין השליטה הריבונית המלאה במעברי הגבול שלה ביבשה, בים ובאויר"; במסמך איילון-נוסייבה אין התיחסות לנושא; לפי מסמך ג'נבה, "מעברי הגבול יפוקחו ע"י צוותים משותפים של כוחות הביטחון הפלסטינים והכוח הרב לאומי (?) כניסה של נשק, חומרים או ציוד המנוגדים להסכם". ישראל תקיים "נוכחות בלתי נראית" שימנעו במעברים למשך 30 חודשים ומעקב אלקטרוני מרחוק על הנעשה בהם למשך שנתיים נוספות, ותוכל לדרוש ביקורת נוספת של הפלסטינים והכח הרב לאומי אם נראה לה שהבדיקה היתה בלתי מספקת.

יחסים צבאיים עם החוץ

מסמך גוש שלום: "שני הצדדים מתחייבים למנוע כניסה של כל כח צבאי זר לשטחם. הפרת סעיף זה על ידי מדינה אחת תעניק למדינה השניה את הזכות לנקוט את כל הצעדים הדרשים להגנה עצמית";

מסמך ג'נבה: "פלסטין וישראל (?) ימנעו מלהצטרף, לסייע, או לשתף פעולה עם כל קואליציה, ארגון, ברית צבאית או אמנה בטחונית שמטרותיהם או לקדם פעולותיהם כוללות התקפה או פעילויות עוינות אחרות נגד הצד השני".

במסמך איילון-נוסייבה אין התיחסות לנושא זה.

ההתנחלויות:

מסמך גוש שלום: "תושבי ההתנחלויות הממוקמות בשטח שיהפוך למדינת פלסטין יוצאו מהשטח לפני תום תקופת הכיבוש הישראלי"; מסמך איילון-נוסייבה : "אחר כינון הגבולות המוסכמים, לא ישארו מתנחלים במדינה הפלסטינית"; .

מסמך ג'נבה: "מדינת ישראל תהיה אחראית לישובם מחדש של ישראלים הגרים בשטחי הריבונות של פלסטין, מחוץ לשטחים אלה".

מסמך גוש שלום מציין כי "ההתנחלויות יימסרו בשלמותן לידי הרשויות הפלסטינית, ללא פגיעה במבנים וברכוש בלתי-נייד אחר. הרכוש שיתפנה ע"י מתנחלים ייחשב כחלק מתרומתה של מדינת ישראל לשיקום הפליטים הפלסטינים".

במסמך ג'נבה מופיע ניסוח כמעט זהה אך מפורט יותר, במסמך איילון-נוסייבה אין אזכור מפורש לנושא זה.

מעורבות בינלאומית וכח רב-לאומי:

בנושא זה יש הבדל בולט בין מסמך ג'נבה לבין שני המסמכים האחרים. במסמך גוש שלום מוזכרת "ועדה בינלאומית מוסכמת לפיקוח על ביצוע ההסכם, שתשמש כבוררת במקרה של חילוקי דעות" וכן מעורבות בינלאומית בנושא הפליטים (ראו בהמשך).

בדומה לכך גם במסמך איילון-נוסייבה עיקר המעורבות הבינלאומית היא בהקשר לפליטים, וכן יש שם אזכור כללי ל"ערבות בינלאומית לביטחונה ועצמאותה" של פלסטין המפורזת, ללא פירוט.

לעומת זאת, המעורבות הבינלאומית במסמך ג'נבה ישירה ורחבה פי כמה וכמה, ונוגעת לא רק לנושא הפליטים אלא לכל ההיבטים של השגתו ותחזוקו של השלום הישראלי-פלסטיני.

בבירור, זהו חלק מרכזי ומהותי בתפיסת השלום של מנסחי ההסכם.

על פי מסמך ג'נבה תוקם "קבוצת ביצוע ואימות - קב"א" שתכלול את השותפים לקווארטט הנוכחי - ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם - וכן "צדדים אחרים, איזוריים ובינלאומיים שיוסכמו ע"י הצדדים".

קב"א תקיים מטה קבוע בירושלים, תחזיק כח רב לאומי בשטח ותקיים מנגנון קבוע לטיפול בתלונות של הצדדים זה נגד זה על הפרת ההסכם.

כמעט כל אחד מהסעיפים במסמך ג'נבה כולל אזכור מפורט לחלקה של קב"א בביצוע אותו סעיף.

לכח הרב לאומי יהיו תפקידים רבים ושונים, ביניהם פיקוח מקרוב על ביצוע הנסיגה הישראלית, הגנה של השלמות הטריטוריאלית של מדינת פלסטין שלא תורשה להחזיק צבא משל עצמה, פיקוח על מעברי הגבול של פלסטין, סיוע לאכוף את הצעדים נגד הטרור, אבטחת הצוותים הישראלים שינועו אל תחות ההתראה בשטח פלסטין ומהן ונוכחות קבועה במתחם חראם א-שריףהר הבית יחד עם אנשי הבטחון הפלסטינים ובעיר העתיקה של ירושלים יחד עם המשטרות הפלסטינית והישראלית.

מסמך ג'נבה רואה את קב"א כגורם פעיל, שלא יהיה מוגבל להענות לפניות של הצדדים כי אם יוכל ליזום פעולות שיראו לו כדרושות על סמך דו"חות שיועברו ע"י אנשיו בשטח. באופן כללי, נראה בבירור כי מנסחי הסכם מסמך ג'נבה שאפו לחזות מראש בעיות העלולות להתעורר ולהתוות דרכים לפתרונן, ודרכים אלה כוללות בדרך כלל מעורבות בינלאומית פעילה באמצות קב"א ? ככל הנראה כהפקת לקח מהתמוטטות הסכמי אוסלו.

יש לציין נושא יוצא דופן אחד.

בעוד בכל יתר התחומים, מסמך ג'נבה קובע כי המעורבות הבינלאומית תבוצע באמצעות קב"א המורכבת מגורמים רבים ושונים, בנושאי מודיעין וספציפית העברת מידע מודיעיני בנושא איומי טרור קובע מסמך ג'נבה הקמת ועדה תלת צדדית המורכבת מישראלים, פלסטינים ונציגים מארצות הברית בלבד. אין במסמך שום הסבר להתיחסות השונה בענין זה.

ירושלים:

בכל שלושת המסמכים הבסיס לפתרון בירושלים הוא שלטון ישראלי בשכונות היהודיות ושלטון פלסטיני בשכונות הערביות, כאשר כל אחת מהמדינות תקיים את בירתה בחלק של ירושלים שתחת שלטונה (עקרונות "הבנות קלינטון" מדצמבר 2000 אותן ניתן לקרוא באתר).

מסמך גוש שלום מציין כי הריבונות בעיר העתיקה תחולק כאשר ישראל תשלוט ברובע היהודי ופלסטין- ברובעים המוסלמי, הנוצרי והארמני. מסמך ג'נבה קובע חלוקה דומה אך מציין כי מגדל דוד שנמצא ברובע הארמני יהיה בריבונות פלסטינית אך בניהול ישראלי. המסמך גם מעניק לישראל שליטה על הכביש שמדרום לחומת העיר העתיקה כדי ליצור רצף טריטוריאלי אל הרובע היהודי (הרעיון של רצף ישראלי באמצעות כביש זה הוזכר ע"י הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת, במהלך מפגש עם משלחת גוש שלום בעזה לפני מספר שנים).

במסמך איילון-נוסייבה אין אזכור מפורט בנושא זה.

יש לציין כי המפות המפורטות של חלוקת הריבונות ירושלים המפיעות באתר מסמך ג'נבה באינטרנט אינן כוללות את הר חומה בין "השכונות היהודיות" שיהיו בשליטה ישראלית אלא מעבירות אותה לשליטה פלסטינית; ד"ר מנחם קליין שהוא המומחה העיקרי לעניני ירושלים בין הישראלים המעורבים בניסוח מסמך זה ציין כי אכלוס ישראלים בהר חומה בוצע רק לאחר שהנשיא קלינטון פרסם את אותן הבנות ולאחר שההבנות התקבלו ע"י שני הצדדים.

מסמך ג'נבה קובע כי השכונות היהודיות בירושלים שהוקמו מעבר לקו הירוק ויסופחו לישראל נכללות בחישוב חילופי השטחים בין שתי המדינות.

מסמך גוש שלום קובע כי "עירית ירושלים הפלסטינית ועירית ירושלים הישראלית יקימו על בסיס מועצה משותפת של שוויון לניהול השירותים העירוניים המשותפים". הסעיף המקביל במסמך ג'נבה מדבר

"ועדת תיאום ופיתוח משותפת לשתי העיריות" שתפקידה "תיאום התשתיות והשירותים" ומפרט שורה של ועדות משנה המופקדות על תכנון, תשתית מים, תחבורה, סביבה, פיתוח כלכלי, משטרה ושירותי חרום וכן ועדה מיוחדת לעיר העתיקה.

ההבדל בין ניהול משותף של השירותים העירוניים לפי המסמך האחד ותיאום בין שירותים המנוהלים בנפרד במסמך האחר אינו מילולי, אלא משקף הבדל מהותי בתפיסת שני המסמכים בנושא חופש התנועה בירושלים, כפי שיוזכר בהמשך. במסמך איילון-נוסייבה אין פירוט בנושא זה.

מסמך ג'נבה כולל קביעה כי "פלסטינים תושבי ירושלים שהם כעת תושבי קבע של ישראל יאבדו את מעמדם זה עם העברת הסמכות על האזורים בהם הם גרים לפלסטין" אך ינקטו "צעדי ביניים" כדי ש"ישמרו הזכויות הסוציו-אקונומיות המצטברות של תושבי מזרח ירושלים".

במסמכים האחרים אין התיחסות לנושא זה.

חופש התנועה

מסמך איילון-נוסייבה קובע ש"ירושלים תהיה עיר פתוחה, בירת שתי המדינות" בלי פרוט נוסף;

מסמך גוש שלום מציין במפורש כי "בין שני חלקי העיר לא יהיו כל מחסומים או מכשול אחר למעבר חופשי, שני הצדדים יקיימו את מחסומי הביקורת שלהם, אם ירצו בכך, ביציאות מהעיר".

לעומת זאת, מסמך ג'נבה קובע כי "משטר הגבול [בירושלים] יגובש תוך לקיחה בחשבון של הצרכים היחודיים של ירושלים כגון תנועת תיירים ושימוש אינטנסיבי במעברי גבול כולל הסדרים לירושלמים".

בהרצאה ב"צוותא" אישר ד"ר קליין כי נוסח זה יכול להתפרש כמביא להקמת גדר גבול בין שני חלקי ירושלים.

"לא גדר הפרדה כמו שמקים שרון, אלא גדר של גבול חי ומתפקד בין שתי מדינות ריבוניות שחיות זו עם זו בשלום אבל עדיין לא הגיעו לרמת אינטימיות כמו הולנד ובלגיה או ארה"ב וקנדה"

כדבריו (ציטוט מהזכרון, לא בהכרח מדויק מלה במלה).

במסמך ג'נבה, חופש התנועה אינו חל בירושלים כולה אלא רק בתחומי העיר העתיקה המוקפת חומה.

מסמך ג'נבה מקדיש פרק ארוך ומפורט לפרטי פרטים לעיר העתיקה והמשטר המיוחד שיחול בה.

על פיו, תחומי הריבונות בתוך העיר העתיקה יסומנו ב"סימון צבע מיוחד וגלוי לעין" אך ללא מחסומים פיזיים, ועניני הביטחון והסדר ציבורי יטופלו ע"י יחידות משטרה ישראליות, פלסטיניות ורב-לאומיות שיפעלו במשותף, וכן תפעל ועדה מודיעינית של שירותי הבטחון הפלסטינים, הישראלים והאמריקאים שתפעל באשר לאיומי פעולות טרור. בעיר העתיקה, ביגוד ליתר חלקי ירושלים, קובע הסכם ג'נבה ניהול ישראלי-פלסטיני משותף של השירותים העירוניים ולא תיאום של שירותים נפרדים. חלק משערי העיר העתיקה יהיו בשליטה פלסטינית וחלקם בשליטה ישראלית;

כל הנכנסים יוכלו לנוע חופשית בתחומי העיר העתיקה, אך יוכלו לצאת רק משער בשליטת אותו צד כמו השער ממנו נכנסו.

על פי ההסכם, ניתן יהיה בעתיד להרחיב את סידורי התנועה של העיר העתיקה לחלקים נוספים של ירושלים בהסכמה הדדית. נראה כי מנסחי ההסכם ראו את העיר העתיקה כמקום מתאים לניסוי העשוי להיות מורחב בהמשך.

המקומות הקדושים

מסמך איילון-נוסייבה קובע כי "לשום צד לא תהיה ריבונות על המקומות הקדושים. מדינת פלסטין תוגדר כ'שומרת' המקומות הקדושים לאיסלאם לטובת המוסלמים. מדינת ישראל תוגדר כ'שומרת' הכותל המערבי לטובת העם היהודי." במסמך גוש שלום ובמסמך ג'נבה יזכו שתי המדינות לריבונות באותם מקומות בהתאמה. מסמך ג'נבה כולל הסדרים מפורטים לשמירת הביטחון והסדר הציבורי במתחם חראם א-שריף/הר הבית במשותף ע"י הפלסטינים ויחידה רב-לאומית אשר תכלול את מדינות הקב"א (דהיינו הקווארטט) ועמן "צדדים אחרים שיוסכמו ע"י הצדדים, כולל חברות בארגון הועידה המוסלמית" - כלומר, המטרה היא שלפחות חלק מנוכחות הרב-לאומית באתר מוסלמי רגיש זה יגיע ממדינות מוסלמיות.

כל שלושת המסמכים כוללים קביעה שלא יבוצעו חפירות ארכיאולוגיות או אחרות במתחם חראם א-שריף/הר הבית אלא בהסכמת שני הצדדים. במסמך גוש שלום חלה קביעה זו גם על חפירות באזור הכותל המערבי (לא שאלה תיאורטית - בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, חפירות ארכיאלוגיות באזור הכותר המערבי היו נושא מתמיד למאבקים ומתחים). מסמך ג'נבה קובע כי ריבונות ישראל תחול לא רק על הכותל המערבי אלא גם על המנהרה שתחתיו, שפתיחתה ב-1996 גרמה למהומות דמים.

מסמך ג'נבה כולל ניהול ישראלי של בית הקברות היהודי בהר הזיתים, נושא שאינו מופיע במסמכים האחרים.

הפליטים הפלסטינים

בשאלה זו בולט ההבדל בין מסמך איילון-נוסייבה לבין המסמכים האחרים. מסמך איילון-נוסייבה משתמש במונח "זכות השיבה" אך מעניק לו את הפרשנות "פליטים פלסטינים יחזרו אך ורק למדינת פלסטין. יהודים יחזרו אך ורק למדינת ישראל", אשר הופכת את המסמך לשנוי במחלוקת בצד הפלסטיני.

לעומת זאת במסמך גוש שלום נקבע כי "ישראל מכירה בזכות השיבה כזכות אדם בסיסית" וכי "כדי לרפא את הפצע ההיסטורי וכמעשה של צדק תחזיר ישראל לשטחה הריבוני מספר מסוים של פליטים שייקבע בהסכם בין הצדדים. החוזרים יקלטו בשיעורים שנתיים סבירים בפרק זמן שלא יעלה על עשר שנים".

במסמך ג'נבה לא מופיע כלל המונח "זכות השיבה", על פי התעקשותם המוחלטת של השותפים הישראליים למסמך, ובמקומו מופיע המונח "בחירת מקום מגורי הקבע [של הפליטים]", כאשר לפליטים מוצע לבחור בין מגורים במדינת פלסטין, באזורים מישראל שיועברו לפלסטין במדינות שלישיות, במדינת ישראל או להישאר דרך קבע במדינות המארחות אותם כיום. במסגרת חילופי שטחים, על פי תפיסה זאת, בואם של פליטים פלסטינים לחיות במדינת ישראל אינו נחשב כ"חזרה" פליטים" הדומה לקליטתם במדינות שלישיות שלפליטים אין כלפיהן כל תביעה היסטורית. אלא כ"קליטת בהתאם לכך "[בקביעת] המספר הכולל של פליטים פלסטינים שישראל תקבל, תיקח בחשבון כבסיס את הממוצע של המספרים הכוללים שיגישו המדינות השלישיות השונות".

ישראל

בכל שלושת המסמכים מופיעה קרן בינלאומית שתעניק פיצויים לפליטים הפלסטינים.

במסמך גוש שלום נאמר "ישראל תתרום לקרן זו חלק ראוי, בהתחשב בערך הרכוש הפלסטיני שנשאר בידיה". עקרון דומה מנחה את הסכם ג'נבה, בו נקבע בפירוט הליך בו ועדת מומחים בינלאומית תקבע את שווי הרכוש הפלסטיני שנותר בישראל, וקביעתה תשמש בסיס לתרומתה של ישראל לקרן הפיצויים הבינלאומית;

סיום הליך זה לא יוכרו עוד כל תביעות כספיות נוספות כלפי ישראל בהקשר לבית הפליטים. עם במסמך ג'נבה חלקם של הגורמים הבינלאומיים גדול יותר מאשר במסמכים האחרים, גם בנושא הפליטים. על פיו, תוקם לא רק קרן בינלאומית אלא גם נציבות בינלאומית ש"עליה תהיה האחריות המלאה והבלעדית לביצוע כל הבטי הסכם זה הנוגעים לפליטים" לישראל ופלסטין תכלול את האו"ם, ארה"ב, אונר"א, ארצות ערב המארחות את הפליטים, ואשר בנוסף האיחוד האירופי, שוויץ, קנדה, נורבגיה, יפאן, הבנק העולמי, רוסיה ואחרים.

ג'נבה, ההליך של פתרון שאלת הפליטים ימשך במשך חמש שנים, שבסיומן יאבדו הפליטים על פי מסמך את מעמדם החוקי כפליטים, גם אם יסרבו לבחור באחת האופציות שמציע להם ההסכם, וכמו כן באותו פרק זמן תפורק סוכנות אונר"א שטפלה בפליטים מאז 1949 יועברו למדינה המארחת. זוהי גישה קשוחה למדי, העלולה להפוך פליטים אשר יתנגדו להסכם וסמכויותיה לוותר על תביעותיהם האישיות לכעין נוודים חסרי אזרחות ונעדרי מעמד חוקי כלשהו.

ויסרבו

לגבי הסעיף בהסכם ג'נבה בדבר האופציה לפליטים לגור "באזורים מישראל שיועברו לפלסטין במסגרת חילופי שטחים" יש כמה נקודות הראויות לציון: בקביעת השטחים הישראליים שיועברו לפלסטין במסגרת חילופי השטחים כללו משרטטי המפות של מסמך ג'נבה שטחים סמוך להר חברון בהם שכן עד 1948 הכפר דוהיימה, לא חמושים רבים בזמן כיבושו ע"י צה"ל, ואשר על חורבותיו לא הוקם מעולם ישוב ישראלי. בו נהרגו אזרחים פליטי דוהיימה , בניגוד לכפרים אחרים, יוכלו לזכות בזכות השיבה במלואה והקמת הכפר כלומר במקום בו היה לפני 1948. הקמתו מחדש של דוהיימה עשויה להפוך לארוע סמלי רב משמעות. מחדש

עזה תמסור לידי הפלסטינים אדמות שחלקן לפחות השתייכו לכפרים פלסטינים שנחרבו ב1948- הרחבת רצועת והפליטים מהם גרים ברצועה. ובכל מקרה, בהתחשב בצפיפות הקשה במחנות הפליטים ברצועה, עשויה לעלות גם האפשרות לבנית ערים חדשות לגמרי בשטחים אלה המיודות לפליטים בכלל.

הגבול באזור לטרון, מסמך ג'נבה משאיר בידי ישראל את הכביש הראשי ירושלים-תל אביב ולבסוף, בשרטוט אך מוסר לפלסטינים את מרבית מובלעת לטרון בצורה שתאפשר שיקום של שלושת הכפרים שנהרסו בידי ישראל ביוני 1967.

אחריות היסטורית וזכרון העבר

במסמך איילון-נוסייבה, הכתוב בתמציתיות, מוזכרת "הכרה בסבל ובמצוקה של הפליטים הפלסטינים" ללא פירוט נוסף.

מסמך גוש שלום קובע במפורט "ישראל מכירה באחריותה המרכזית להיווצרות טרגדיה זו [של הפליטים] במהלך מלחמת 1948 ומלחמת 1967".

בשני המסמכים האחרים אין סעיף כזה. השותפים הישראלים למסמך ג'נבה מדגישים במפורש את העדר סעיף על אחריות היסטורית ישראלית כאחד ההישגים שהשיגו במו"מ עם שותפיהם הפלסטינים.

במסמך גוש שלום נכתב "שני הצדדים יקימו 'ועדת אמת' של היסטוריונים - ישראלים, ובינלאומיים - שתחקור ותפרסם את הנסיבות המדויקות של היווצרות הבעיה, על חלקיה, פלסטינים תוך שלוש שנים דו"ח אוביקטיבי מוסכם. דו"ח זה ישולב בספרי הלימוד של שתי המדינות".

במסמך ג'נבה קיימת מגמה דומה בנושא זה: "הצדדים יעודדו ויקדמו שיתוף פעולה בין מוסדותיהם הרלווטיים ובין הקהילות האזרחיות שלהם ביצירת נרטיבים היסטוריים ולקידום הבנה הדדית בנוגע לעבר - חלופים הדדיים - פורומים [המיועדים] להפיץ הערכה עשירה יותר של הנרטיבים הללו בתחומי החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

תנאים לקשרים ישירים בין בתי ספר, מוסדות חינוכיים והחברה האזרחית. תכניות אלה יכולות לכלול פיתוח דרכים מתאימות להנצחת הכפרים והקהילות שהיו קיימים לפני 1948".

שחרור אסירים ועצירים

לפי מסמך ג'נבה ישתחררו כל האסירים והעצירים הפלסטינים שבידי ישראל ללא יוצא מהכלל, בשלושה שלבים:

כל האסירים שנכלאו לפני 4 במאי 1994, העצירים המנהליים, הנשים והאסירים החולים ישוחרר מיד עם כניסת ההסכם לתוקף;

יתר האסירים ישתחררו אחרי 18 חודשים, מלבד כאלה ששמותיהם יפורטו בנספח מיוחד;

האחרונים [קרוב לודאי אלה הנכללים בהגדרה הישראלית הרחבה של "בעלי דם על הידיים" ] ישוחררו תוך חמש שנים מחתימת ההסכם.

בתכנית "עובדה" בערוץ 2 שודרו ב18- לנובמבר קלטות שצולמו במהלך הדיונים שהביאו חתימת מסמך ג'נבה, ועל פיהן סעיף האסירים היה נושא לויכוח קשה וממושך בין השותפים הפלסטינים. בשלב מסוים אף הצהיר יוסי ביילין כי אילו הובא הסכם כזה לממשלה בה הוא כיהן כשר משפטים הוא היה מתנגד לו בתוקף. אולם השותפים הפלסטינים ובמיוחד סופיאן אבו זיידה שניהל מן הצד הפלסטיני את הדיונים בנושא האסירים הודיעו במפגיע כי לא יתכן שהסכם קבע שמסיים את הסכסוך ישאיר אסירים פלסטינים כלשהם בכלא הישראלי.

בשני המסמכים האחרים אין אזכור לנושא זה.

נשק להשמדה המונית

במסמך ג'נבה נאמר: "ישראל ופלסטין יפעלו יחד עם שכניהן והקהילה הבינלאומית לבנית מזרח תיכון בטוח ויציב, חופשי מנשק להשמדה המונית קונבציונאלי או בלתי קונבציונאלי, בהקשר של שלום כולל, מתמשך ויציב, המאופיין בפיוס, רצון טוב ובויתור על השימוש בכח. לשם כך יפעלו הצדדים להקמת משטר בטחון אזורי."

במסמכים האחרים אין אזכור לנושא זה.

מים

במסמך איילון-נוסייבה אין התיחסות לנושא המים.

במסמך גוש שלום נאמר: "אוצרות המים של כל הארץ בין נהר הירדן והים התיכון שייכים לשני הצדדים. תוקם ועדה ישראלית-פלסטינית עליונה שתהיה אחראית למשק המים וחלוקתם. המים יחולקו על בסיס צודק ושווה, על פי היחס המספרי בין תושבי שתי המדינות. שני הצדדים ישתפו פעולה בפיתוח מקורות מים נוספים, כגון ע"י התפלת מי הים."

במסמך ג'נבה, כפי שהוצג לציבור הישראלי והפלסטיני, חסר סעיף בנושא חשוב זה. בטכסט שפורסם אמר כי הנושא זה הועבר לטיפול של צוות מומחים, שככל הנראה טרם סיימו את עבודתם.

הטכסטים המקוריים במלואם