בעקבות הפוגרום בחווארה, יו"ר העבודה מרב מיכאלי פרסמה הודעה חריפה: ‏ המחבלים שמסתובבים כעת בחווארה מציתים והורסים כל מה שנקרה בדרכם, יונקים את הלגיטימציה שלהם מחברים בכירים בממשלה הזו. לא סתם רובם מתמהמהים מלגנות את עורכי הפוגרום. את הגרורה הזאת שמאיימת על המדינה צריך לקטוע בהקדם, לפני שהיא תוביל אותנו לחורבן עד היסוד.

חבר בכיר אחר במפלגתה, יאיא פינק, פרסם קריאה:

כששמעתי הבוקר כמה נבחרי ציבור שלנו המצדיקים שריפת כפרים לא יכולתי כדתי, כיהודי וציוני לשתוק והחלטתי לעשות מעשה קטן - כל מי שאוהב את העם והארץ הזו ולא רוצה שנאבד צלם אנוש מוזמן לתרום ככל יכולתו ונעביר את הכסף לתושבים החפים מפשע שביתם נפגע אמש. תיקון עולם זו היהדות שלנו. תרמו עכשיו כל סכום למשפחות החפות מפשע שנפגעו אמש בפרעות בחווארה https://giveback.co.il/project/71541

אולם פינק צירף לקריאה זאת הצהרות על "פיגוע קשה מאוד שבו נרצחו שני יהודים צדיקים" ועל "כוחות הביטחון במרדף לתפוס את המחבל הנתעב". וכן הודיע כי העברת הפיצויים לתושבי חווארה תהיה כרוכה ב"בדיקת עברם הבטחוני של מקבלי הפיצוי".

על כך הגיבה יהודית הראל, פעילת שלום ותיקה: די. אני כבר לא יכולה יותר לשמוע ולשתוק על "הרוצחים המתועבים". הלב כואב על ההרוגים ועל הוריהם השכולים ואחיהם, אבל מי שהרגו אותם אינם "רוצחים מתועבים" כפי, שממהרים לכנותם גם חלק מ"יפי הנפש" שלנו!!! אלה הם לוחמי חירות פלסטיניים, שנלחמים בכובש אכזר ורב כוח, שהמתנחלים הם חיל החלוץ שלו, כולל שני האחים החייכנים ששילמו הפעם בחייהם. הכובש הישראלי חומד את ארצם ואת אדמתם של הפלסטינים ובכל מעשיו הוא מראה את כוונתו לדחוק אותם החוצה. איזו ברירה הותרנו לפלסטינים בגדה אחרי 56 שנות כיבוש צבאי אכזרי ושוד קרקעות בסיטונות מלבד להלחם על חירותם בנשק? המתנחלים בסביבות חווארה הפכו אותה למגרש הפוגרומים שלהם! כמה פעמים פשטו עליה הפורעים היהודים רק בשנה האחרונה, שרפו וניתצו ואפילו בזזו....? ומה בדיוק אפשר לצפות מהתושבים הפלסטינים במצב הזה? הכיבוש מוליד התנגדות מוצדקת שהולכת ומסלימה לנוכח הדיכוי המסלים ומביאה לשפיכות דמים ולשכול, ולטרגדיות אין סופיות ולכאב שלא נגמר. רק סיום הכיבוש שפירושו הסתלקות שלנו מכל השטחים הכבושים ישים קץ למעגל הדמים. די לכיבוש! מסתכלים לכיבוש בעיניים.

System Message: SEVERE/4 (<string>, line 31)

Unexpected section title or transition.

******************************************************************************************

חגי מטר:כמה מלים לכל מי שמפריע להם העיסוק בפוגרום מבלי גם לדבר על רצח האחים: 1. כן, זה נורא שרוצחים אזרחים. בטח אחים צעירים. מחריד ונורא. אם למישהו זה לא ברור - זה צריך להיות ברור. הלב יוצא להורים שאיבדו ככה במכה אחת שני ילדים. זוועה. 2. יש מערכת שלמה שנועדה לטפל ברצח כזה. צבא ושב״כ ומדינה שלמה שבנויה כדי להגן על יהודים. לפלסטינים לעומת זאת אין מי שיגן עליהם. הצבא לרוב או שותק מול אלימות מתנחלים או מצטרף אליה ומגבה אותה. במקרי קיצון אולי מחלצים אנשים מהבתים הבוערים שלהם שלא ימותו, ועדיין לא חושבים למשל לירות בפורעים, או אפילו לעצור אותם באיזשהו אופן רציני (שישה עצורים בלבד אמש, שכבר הספיקו להשתחרר). אפילו עכשיו ממשיכים לדבר על ״מצוד אחר המחבל״ אבל אף אחד לא מדבר על מצוד אחר מי שהרג את החובש הפלסטיני אתמול, או נגד מי שהציתו בתים של משפחות. לכן צריך לזעוק במיוחד נגד הפוגרומים. 3. יש הבדל בין טרור בודדים מקבוצה מדוכאת לטרור מדינה. אנשים בודדים שמחליטים לרצוח אנשים מהקבוצה המדכאת זה לא אותו דבר כמו התארגנות מסודרת, יזומה, של הצד החזק, בגיבוי חלקי או מלא של המדינה עצמה. הפוגרומים, כמו הפצצות חיל האוויר בעזה שמוחקות משפחות שלמות מעל פני האדמה, הם לא באג - הם פיצ׳ר בשיטת המשטר שיצרנו פה. 4. בהתאם, גם האחריות שלנו, הן כמי שמתוכם יוצאת המתקפה והן כבני הקבוצה החזקה, אינה זהה בשני המקרים. 5. ואי אפשר להתעלם מהכיבוש. אין פה ״שני צדדים״. אין פה שוויון. יש פה מעצמה אזורית עם אחד הצבאות החזקים והמתוחכמים בעולם, שנהנית מתמיכה בינלאומית אדירה, ורומסת מליוני בני אדם חסרי זכויות תחת משטר צבאי גזעני. האחריות האולטימטיבית לכל מה שקורה פה, כולל רצח האחים, היא על המדינה שמנציחה את העוול הזה ואת הדיכוי, ועל כולנו כאזרחיה, שמשרתים את המערכת הזאת ישירות בצבא, או דרך מסים, או דרך הצבעה למפלגות שלא מתעדפות את סיום הכיבוש. לפלסטינים כעם, או לרשות הפלסטינית, אין שום דרך למנוע את הרצח הבא או את זה שאחריו. גם אנחנו לא יכולים למנוע שום דבר באופן מוחלט - אבל אנחנו יכולים לבחור במסלול שמבוסס על שוויון וצדק לכולם.ן, ולקדם את ההיתכנות של שלום. זה עלינו.

System Message: SEVERE/4 (<string>, line 42)

Unexpected section title or transition.

******************************************************************************************

אין עוד טעם לזייף רגשות. הלב עם תושבי חווארה.

גדעון לוי

02 במרץ 2023.

עיתון הארץ

כשעומדים ברחוב הראשי של חווארה, הנמצאת בסוג של עוצר, ובריוני המתנחלים חולפים ביעף ועוצרים מדי פעם רק כדי להתגרות בתושבים, ומבעד לחלונות המסורגים מציצים פנים המומים ומבוהלים של נשים וילדים, לבך יודע בדיוק עם מי אתה. אין שום דילמה. בלבך, בנשמתך וגם בערכיך אתה עם הקורבנות.

אין לך שום דבר משותף עם הבריונים היוצאים ממכוניותיהם בהילוכם האדנותי ובכיפותיהם הענקיות ומסננים הערות שטניות לעבר קומץ התושבים החוששים לנשום בקרבתם אחרי הלילה ההוא. רק העברית עוד נותרה משותפת בין ישראלי יהודי עם שיירי חמלה ומצפון לבין אלה שפרעו בעיירה לילה קודם. גם עם הנשים בשביסיהן הענקיים, העומדות בכניסה לעיירה לא להן ודגלי ישראל בידיהן, הדגלים היחידים המותרים כאן, רכב של הצבא שומר עליהן, אין שום דבר משותף. מה לי ולהן? מה לי ולהם?

זה קורה בשטחים: גבך אל המפגינים, פניך אל החיילים, החיילים הם החברים של בניך והבנים של חבריך, ולבך עם מי שעומדים מאחוריך. הם הקורבנות והם הצודקים. שחור ולבן. האמריקאים אומרים: Where you stand depends on where you sit, אבל בחווארה זה הפוך: Where you sit depends on where you stand. אתה נמצא בחווארה, או בכל עיירה או כפר פלסטיני תחת הכיבוש, בגלל מה שלבך אומר לך.

אין עוד טעם לזייף רגשות. אין טעם לפזר סיסמאות נגד "האלימות מכל הצדדים". האלימות בשטחים איננה סימטרית, וגם לא הצדק. בדיוק כמו שהמתנחלים ועוזריהם אינם חשים שום רגש של חמלה כלפי קורבנותיהם, בנישול, בביזה ובפוגרומים, כך גם אין שום אפשרות לחוש חמלה או הזדהות אתם ועם מעשיהם. גם כאשר קורבנם קשה מנשוא, אי אפשר לשכוח מי הוא הקורבן האמיתי ולצד מי עומד הצדק.

לפעמים קשה גם להזדהות עם החיילים. איך אפשר להזדהות עם הקלגס, אפילו הוא בן עמך? הלאום, המורשת, השפה והתרבות המשותפים מאבדים את משמעותם מול ההתנהגות של חלקם. המדים והצבא הללו, שבילדותך הערצת, הוכתמו כליל.

אפילו הגבורה שעליה סיפרו לך בילדותך כבר איננה גבורתם. הלוחמים הפלסטינים אשר מולם אמיצים ונכונים להקריב יותר מהם. מי שמוכן למסור את נפשו תחת "סיר לחץ" ישראלי – עוד התנהגות ברברית כלפי לוחמי הצד השני – הוא אדם אמיץ המוכן להקריב הכל. איך אפשר שלא להעריך זאת, גם כשזה מכוון נגדך ונגד בני עמך.

הימין תקף השבוע את מארגני ההתרמה לקורבנות חווארה. בשמאל הציוני כמו בשמאל הציוני, מיד עטפו את המחווה הנאצלת עם בדיקה נלעגת של סוכני שב"כ בגמלאות ביחס ל"עבר הביטחוני" של מקבלי התרומות, אבל ניחא. המעשה נותר נאצל, למרות הגרוטסקה השמאל־ציונית.

איך אפשר לתקוף תרומות לניצולי פוגרום מעשה ידי עמך? ישראל, ששלחה משלחות סיוע לניצולי רעידת אדמה שלא היתה כמובן מעשה ידיה בטורקיה, אינה מוכנה לשגר ולו סיוע מינימלי לקורבנות של פורעיה, שזכו לשבחים מפורשים ומרומזים מכל רחבי הקשת הימנית? אפילו לא דחפור לפנות את מאות שלדי המכוניות המפויחות? אפילו לא פיצוי לחסרי הבית, שנהפכו לכאלה בגלל עיניו העצומות במכוון של הצבא הסבור שתפקידו להגן על הפורעים?

כשעומדים מול קורבנות הכיבוש, אין ספקות מוסריים. הבחירה בין החייל שירה בצוואר של הרון אבו עראם והפך אותו למשותק לשארית ימי חייו הקצרים מפני שניסה להציל גנרטור ובין קורבנו, חדה וברורה; לבך עם הרון, שמת בינתיים.