שחר וערן לא יתגייסו לצבא הכיבוש, במקום זה שניהם יגיעו לכלא הצבאי. בשלישי בבוקר נלווה את שחר וערן עד לשערי לשכת הגיוס, בהפגנת תמיכה וסולידריות.

https://m.facebook.com/events/2915241365394946

ביום שלישי, 31.08 בשעה 10:00 תתייצב שחר פרץ בתאריך שנקבע בצו הגיוס שלה ותצהיר על סירובה להתגייס לצה"ל שהיא צבא כיבוש המדכא את הפלסטינים. כתוצאה מכך היא תכלא בכלא הצבאי לתקופה לא ידועה מראש. בדרך כלל, הצבא נוהג לשלוח סרבניות וסרבנים לתקופת מאסר של כחודש ואז שוב לפקוד עליהם.ן להתגייס ושוב סרוב ושוב מאסר וכך הלאה.

בדרך הזאת הצבא מקווה להתיש ולשבור את הסרבנ.ית. אבל כאשר הסירוב איתן ומוצק ועקשני, ובחוץ יש תמיכה וסולידריות עם הסרבנים והסרבניות, בסופו של דבר זה נמאס לצבא והוא מסיים את המשחק ושולח את מתנגדי הכיבוש העקשנים הביתה. כמה זמן זה יקח – אי אפשר לדעת מראש.

הסרבן ערן אביב כבר נמצא באמצע ההליך הזה, הוא כבר ריצה שלוש תקופות מאסר בהן ריצה 54 ימים מצטברים בכלא הצבאי, וככל הנראה מצפות לו עוד כמה וכמה תקופות נוספות עד שזה ימאס לרשויות הצבא.

אנחנו נבוא לתמוך בשחר וערן ביום שלישי, ה-31.08 בשעה 10:00 בבוקר, נלווה אותם עד לשערי לשכת הגיוס תל השומר.

לפעילים.ות - ההגעה עצמאית, אבל אנחנו בתנועת מסרבות עוזרות בחיבור בין טרמפיסטים לנהגים. מי שנוסע.ת ברכב, מי שצריכ.ה טרמפ, מלאו את הטופס ואנחנו כבר נעשה את השידוך. https://tinyurl.com/arjv5v8y

לנציגי ונציגות התקשורת – לכם אמצעים להגיע בכוחות עצמכם לתל השומר. מאד מומלץ לכם להגיע ולסקר אירוע חשוב ומשמעותי, צעיר וצעירה בישראל 2021 אשר שוחים נגד הזרם ודוחים על הסף את העתיד שסומן עבורם בידי ממשלת ישראל (הנוכחית והקודמת) ואשר מעדיפים ללכת לכלא בגאווה וראש מורם.

קראו את הצהרת הסירוב של שחר

/https://tinyurl.com/tkr44p3x

System Message: INFO/1 (<string>, line 26)

Unexpected possible title overline or transition. Treating it as ordinary text because it's so short.

.

קוראים לי שחר פרץ, וב-31.8.21 אגיע לבקו"ם, אסרב להתגייס לצה"ל, ואשלח לכלא הצבאי.

לפני שש שנים, בקיץ בין כיתה ח' ל-ט', פגשתי לראשונה פלסטינים ופלסטיניות במחנה קיץ משותף. הכרתי אותם כחברים שלי, כילדים כמוני בעולם. היום, שש שנים אחרי, אסרב לפגוש את אותם חברים וחברות בתור חיילת. אסרב לפגוש אותם במחסום, כמספר על מסך המחשב בחיל המודיעין, כמטרה לפגיעה או כאיום שיש "לחסל". אסרב להפוך לאויבת שלהם, לזאת שהם מפחדים ממנה, לאחת מתוך החיילות הרבות שהם פגשו ויפגשו בחייהם, שפוגעות בהם ושמסמלות עבורם את הדיכוי, הכאב והאלימות.

גדלתי במקום שבו זכיתי לבחור כל יום מחדש מה אעשה. זכיתי לנסוע לבית הספר ולתנועת הנוער בבטחה ולישון טוב בלילות. זכיתי לזוז ממקום למקום בחופשיות ולהיות מוגנת במקלט כשיש אזעקה. זכיתי להגיד את דעתי בקול רם, ללכת להפגנות בלי שיעצרו אותי, ליזום פעולות מחאה ולעבור מחסומים בקלות. זכיתי להצביע בבחירות ולהשפיע על הממשלה שקמה כאן. זכיתי לחיות את חיי עם מלוא הזכויות שלי. אני יודעת היטב, שאותן החברות והחברים שפגשתי באותו הקיץ, לא גדלו וחיו כמוני. מהם מונעים את הזכות לנסוע ממקום למקום לפי הרצון והצורך שלהם ואת הזכות לחיות ללא הפחד שבלילה יעמוד איש עם נשק מול המיטה שלהם. מהם מונעים את הזכות לחיות בביטחון, את הזכות לבחור את מי שמקבל החלטות על החיים שלהם, ואת הזכות להעביר ביקורת ולהתנגד לעוולות שנעשות כלפיהם מבלי להיעצר, להיפצע או להיהרג. המשטר הצבאי מונע מהם לממש את הזכויות שלהם, גם את אלו שנראות לנו מובנות מאליהן.

רובנו בכלל לא מודעים לאיך נראים חייהם של הפלסטינים. גם אני לא הייתי מודעת. מסתירים אותם מאיתנו בבית הספר, בחומרי הלימוד, בחוגים אחר-הצהריים. מסתירים אותם מאיתנו בעיתונים ובחדשות, כאשר שוב ושוב קוראים להם בשמות כמו "מחבלים", "פעילי טרור" או "אויבים". גם בזמן מלחמות, כאשר "שוכחים" להזכיר את אלפי ההרוגים ועשרות אלפי הפצועים הפלסטינים. חשבתן פעם איך יכול להיות שמיליוני אנשים, מיום היוולדם, נתפסים אצלנו בראש כאיום קיומי על חיינו? איך יכול להיות שהתרגלנו להשלים עם המערכת הזו ולא להפנות מבט כנה כלפי המדיניות בעזה ובגדה המערבית? איך יכול להיות שאנחנו לא מכירות את מציאות החיים של אלו שגרים קילומטרים ספורים מאיתנו?

אני מסרבת לקחת כל חלק במערכת הגזענית והאלימה הזו, שכל יום מחדש מוחקת את חייהם של חברי הפלסטינים ובני עמם. שכל יום מחדש פורצת לבתיהן של משפחות, עוצרת ילדים וילדות, מונעת מעובדים להגיע לעבודתם ומחקלאים לעבד את אדמתם; מערכת שבמשך עשרות שנים סוגרת את האוכלוסיה הפלסטינית ללא יכולת לנוע בחופשיות, מצמצמת את האפשרות לשתות מים נקיים ולקבל טיפול רפואי ושוללת את זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

אפשר וצריך לחיות אחרת, לגמרי אחרת. וזאת הבחירה שלנו, כצעירים וצעירות בישראל - האם להתגייס לצבא ולשתף פעולה עם אותה המערכת? האם לגבּות את האלימות הנוראית הזו כלפי כל מי שלא יהודי? האם לאפשר את ההרחקה וההדחקה של העוול היום-יומי שאנחנו גורמים למיליוני בני אדם, וקוראים לו "עצמאות" או "ביטחון"? או האם לפעול אחרת - להחליט שאנחנו לא מוכנות יותר להרוג ולהיהרג, שאנחנו לא מוכנות יותר לתת יד לרמיסה של זכויות אדם; להתעקש על חיים בטוחים וטובים לנו ולפלסטינים, יחד; לקחת אחריות ולסרב להשתתף בתחזוקת המציאות המטורפת הזו. זו הבחירה שלי. אני בוחרת לסרב.

לידיעת כל הממונים על מה שנקרא "ההסברה הישראלית" – הנוסח הזה כבר תורגם לאנגלית והוא מופץ ברחבי העולם ובמיוחד זוכה לתמיכה משמעותית בקרב יהודים.ות צעיר.ות בארצות הברית וגם ברחבי אירופה.