הודעות לעיתונות 
איזה לקחים אימצה גרמניה?

איזה לקחים אימצה גרמניה?


החלטת הבונדסטאג הגרמני הרואה בפעילות ה-BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) פעילות אנטישמית, נראית לי פסולה, משני טעמים מרכזיים: האחד מתייחס ללקחי מלחמת העולם השנייה והשני לשאלת המאבק הלא-אלים מול המאבק האלים.

אני מבחין בשתי צורות של לקחים לזוועות המשטר הנאצי ומעשיו. יש כאלה שאימצו לקחים אוניברסאליים ויש שאימצו לקחים פרטיקולרים. האונבירסאלים שוללים את הגזענות – כולל האנטישמיות – נלחמים בה ונאבקים לשמירת זכויות האדם באשר הם והוצאתם מגדר הסוברניות של המדינות.

לעומת זאת ישראל הרשמית אימצה שני לקחים פרטיקולרים: "לעולם לא עוד", ו"לנו מותר הכול ולעולם אסור לבקר אותנו על מעשינו". על כן פותח כוח צבאי חזק מאוד האמור לדאוג לכך שלא תקרה שואה נוספת. הבעיה היא, שבעזרת הכוח הצבאי האדיר שלה, ישראל כובשת עם אחר ושוללת ממנו את זכויות האדם וזכותו להגדרה עצמית. כאשר בשם הערכים של זכויות האדם ושלילת הגזענות, מבקרים את ישראל על מעשיה, היא שולפת את הטיעון האנטישמי – "אותנו אסור לכם לשפוט על פי מעשינו". פה בעצם מסתתר הטיעון הבא: אם קודם הגזענות שלכם היתה נגדנו, עכשיו הגזענות שלכם אמורה להיות בעדנו.

בשנות השמונים הייתי ממקימי ארגון של פלסטינים וישראלים למען אי-אלימות. ניסינו לשלב בסכסוך את רעיונות אי-האלימות, בתקווה שבדרך לסיומו נצליח למנוע את הקורבנות הרבים שגובה המלחמה בין עמינו. האיש הבולט בקבוצה היה דר' מוברק עוואד, שבאותה תקופה הקים את המרכז ללימודי אי-אלימות במזרח ירושלים. הוא ניסה לשכנע את בני עמו לפנות לאי-אלימות במאבקם לעצמאותם ולזכויות האדם שלהם. ב-1988 גירשה ישראל את מוברק עוואד מהארץ...

אזכיר שני מקרים בהם ניסו הפלסטינים לעשות פעולות בלתי-אלימות וצה"ל בעזרת כוחו מנע אותן. ב-1988 הכין אש"ף את ספינת השיבה, שהיתה אמורה לשוט מקפריסין לחיפה עם פליטים פלסטינים ואנשי ציבור מהעולם. זה היה ניסיון של אש"ף לבצע פעולה בלתי-אלימה בדרישה לאפשר את חזרת הפליטים הפלסטינים לארץ. צה"ל הטביע את הספינה בנמל לימסול. ב- 2014 התקין צה"ל מגלי מתכות במחסום בו עברו ילדים פלסטינים בדרכם לבית ספר יסודי בחברון. הילדים ומוריהם סירבו לעבור דרך מגלי המתכות והחלו לקיים את שיעורי בית הספר ברחוב לפני המחסום. כעבור שלושה ימים חיילי צה"ל זרקו לעברם רימוני גז ושברו את מחאתם הלא-אלימה.

יוזמת ה-BDS היא יוזמה של פעילות לא-אלימה כנגד הכיבוש הישראלי. זאת קואליציה רחבה של ארגונים ואנשים בעלי עמדות שונות. ואכן יש ביניהם כאלה שאפשר להחשיבם כאנטישמים אבל היוזמה במהותה היא אנטי גזענית ונגד הפרת זכויות אדם. אלה בדיוק הלקחים האונברסאלים שהופקו ממלחמת העולם השנייה. דבר אחד ממשלת ישראל אינה יכולה לעשות כנגד יוזמת אי-האלימות הזאת - היא אינה יכולה לשלוח את צה"ל כדי לחסלה. אז היא מגייסת את הלקחים הפרטיקולרים וטוענת שביקורת על פשעיה של ישראל היא אנטישמיות. מאמציה של ישראל לחסום את כל הניסיונות למאבק לא-אלים כנגד הכיבוש, מותירים את האופציה האלימה. הם עומדים כנגד האינטרס הביטחוני של אזרחיה.

לחרדתי ממשלת ישראל נלחמת נגד אלה שאימצו את לקחי השואה האוניברסאליים. היא מאשימה באנטישמיות את אלה הדורשים ממנה לכבד את זכויות האדם של הפלסטינים. ונותרה השאלה הכואבת -איזה לקחים אימצה גרמניה מפשעי העבר שלה.

מאת: עמוס גבירץ