שייח סייח אל טורי עומד להיכנס לכלא לעשרה חודשים. זה יקרה ב-25.12.18, לאחר שבתי המשפט הטילו עליו עונש בעוון השגת גבול וכניסה למקרקעי ציבור בניגוד לחוק באדמות מדינה. והנה הפושע הזה זוכה לתמיכה של פעילי זכויות אדם ודו-קיום. כמובן נשאלת השאלה מדוע אנחנו תומכים באדם שבית משפט ישראלי רואה בו פושע הראוי למאסר של עשרה חודשים ולקנס של עשרות אלפי שקלים. כדי להבין זאת צריך לספר את סיפור המקרה:

נתחיל מ-1905, אז קנה אבי סבו של שייח סייח אדמה ממישהו משבט אל עוקבי באזור אל עראקיב. ב-1914 החלו בני שבטו, אל טורי, לצד מגורים במקום, לקבור את מתיהם בקטע קטן של האדמה. ב-1952 הגיע המושל הצבאי לכפרם ואמר לשייח של אותם ימים שצה"ל מתכוון לערוך תמרונים בסביבה ולמען ביטחונם עליהם לעזוב את המקום. הוא הבטיח שכעבור חצי שנה, לאחר שהתמרונים יסתיימו, יוכלו לשוב לאדמתם. כאשר רצו לחזור נאמר להם שיוכלו לחזור בתנאי שיחכרו את השטח מהמדינה. הם לא הסכימו. הרי זו אדמתם, מדוע שיחכירו אותה? מסתבר שהכנסת העבירה את חוק רכישת מקרקעין ב-1953, שבין השאר קבע, שאדמות שלא היו בשימוש בזמן שנקבע בחוק יעברו לרשות המדינה. וכך בעזרת כוחו של צה"ל וחקיקה, המדינה שדדה את אדמתו של שייח סייח, כמו אדמותיהם של רבים אחרים. ככל הידוע לי קורבנות החוק הזה היו רק ערבים אזרחי ישראל ולא יהודים...

להמשך הסיפור יש שתי גרסאות: המדינה טוענת שבסוף שנות התשעים שייח סייח ואנשיו פלשו לאדמה והקימו את כפרם. שייח סייח טוען שהם תמיד שמרו על קשר ושימוש באדמה.

בסוף שנות התשעים החלה המדינה להשמיד את גידולי התבואה של הכפר אל עראקיב ולהרוס בתים בכפר. ביולי 2010 הרסו בפעם הראשונה את הכפר כולו. מאז כבר הרסו יותר מ-130 פעמים את הבניה הקלה שהם מקימים אחרי כל הריסה. לצד ההריסות המדינה נוקטת באמצעים של תביעות משפטיות נגד השייח ואנשיו. במסגרת זאת נגזר עליו עונש מאסר וקנס כספי. כל זאת בזמן ששאלת הבעלות על הקרקע נמצאת בהליך משפטי ועדיין לא הוכרעה!

למדינה יש צבא ומשטרה ויש לה את הכוח לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה. רק שיש שני דברים בהם אינה יכולה לשלוט צדק ומוסר!

בכל משפט עומדים למשפט לא רק הנתבע אלא גם התובעים והשופטים. הנתבע עומד למשפט על הפשעים שביצע או לא ביצע. התובע עומד למשפט על איזה דברים הוא תובע ולפי איזה חוקים: האם צודק ומוסרי או לא. השופטים עומדים למשפט על פסיקתם. האם היא פסיקת צדק ומוסר או לא. האם הם פוסקים לפי חוקים נפשעים או, מתמרדים כנגדם.

שייח סייח עמד למשפט על שאינו מוכן להשלים עם שוד אדמותיו וגירוש אנשי כפרו מאדמתם, בידי המדינה כאשר גירשה אותם מכפרם ב-1952. הוא חזר לכפרו ולאדמתו והקימו מחדש. באה המדינה והרסה את הכפר ומנסה לגרש את שייח סייח ואנשיו מהכפר. ולשם כך תבעה אותו לדין והביאה להרשעתו בפלישה לאדמות ששדדה ממנו. שייח סייח הורשע והוטל עליו עונש של עשרה חודשים בכלא. הקלון הוטל על המדינה שתבעה אותו ועל השופטים שפסקו לפי חוקי הגזלן ונגד הצדק והמוסר.

מאת: עמוס גבירץ