הודעות לעיתונות 
זוכרים את החובשת רזאן א-נג'אר שנהרגה בגבול עזה

זוכרים את החובשת רזאן א-נג'אר שנהרגה בגבול עזה


סַלַמֶה זוכרת את רזאן א-נג'אר.

משפחתה של החובשת רזאן א-נג'אר גורשה מהכפר סַלַמֶה במהלך הנכבה ב-1948.

היום שלישי , 3.7.18 בשעה 18:00 ניפגש ליד מבנה סביל אבו נבוט, דרך בן-צבי 49, בדרך המחברת את יפו לכפר סלמה, המקום אליו קיוותה רזאן לשוב. ממש באותה שעה מארגנות ומארגני צעדת השיבה בעזה קראו להפגנה של נשים בדרישה להסרת הסגר ומימוש השיבה. הם קראו לסולידריות עם מאבקם האמיץ ואנחנו, עם אחרות בארץ ובעולם ניענה לקריאה.


בלדה לחובשת, עזה, מאי 2018

מאת עמוס מוקדי - בהשראת השיר "בלדה לחובש" מאת דן אלמגור

הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.

מנגד הגדר. שם סבא היה גר.

פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!

אני כבר מגיעה - ענתה רזאן נג'אר.

צלף ירה עלי! צעק אז הפצוע.

אני כאן, לצידך - ענתה רזאן נג'אר.

ברד של אש ניתך, ברד כדורי מוות.

מעבר לגדר – אש צלפים ניתכת.

הַשאירי אותי כאן - ביקש אז הפצוע.

עזוב שטויות - ענתה רזאן בשקט.

תצילי את עצמך - ביקש אז הפצוע.

אני איתך נשארת - ענתה לו החובשת.

והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.

והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.

אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע.

אחוז בי טוב - ענתה לו החובשת.

נפצעתְ גם את - מילמל אז הפצוע.

עזוב, זה לא נורא - ענתה לו החובשת.

האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע!

ביתנו לא רחוק, פחות מקילומטר.

אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.

רק אל תיפול – אמרה לו החובשת.

שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.

היום הוא יום מותי - ענתה לו החובשת.

פתאום חדל שאון, קולות אדם ברוח,

האש כמו פסקה, קבוצת צעירים ניגשת.

ניצלנו! הם הגיעו! - ייבב אז הפצוע,

אך לא שמע מילה מן החובשת.

אחות, אחות שלי! - ייבב אז הפצוע.

מעבר לגדר פני היורים קשוחות.

הו, אחותי, אחות שלי...

אחות, אחות...