|
|
||
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח. והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש. אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע. אחוז בי טוב - ענה לו החובש. נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע. עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש. האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע! רק לא להתייאש, רק לא להתייאש! בשנת 1956 כתב דן אלמגור את "בלדה לחובש", שיר המתאר את גבורתו של חובש היוצא להציל פצוע ונהרג בעצמו מכדורי האויב. בשנת 1968 הולחן השיר על ידי אפי נצר וזכה לפרסום ולהצלחה רבה בעקבות זכייתו במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון העברי בשנת 1969, בביצועו של יהורם גאון. באותה תקופה השיר הושמע לעיתים קרובות ברדיו, אם היו מי שהסתייגו ממנו בגלל דרמטיות היתר של ביצועו של גאון. כיום הוא מושמע בעיקר ביום הזכרון לחללי צה"ל ובטכסים של חיל הרפואה. בשינוי די קל של המלים, אפשר היה להפוך אותו לשיר על גורלה הטראגי של רזאן נג'אר, החובשת הפלסטינית שנולדה הרבה אחרי שיהורם גאון שר לראשונה את השיר הזה ואשר נהרגה מכדורי צה"ל ביום שישי האחרון בעודה מנסה לעזור לפצוע. די להחליף את המלה "חובש" ב"חובשת" ואת הזעקה "אחי, אחי שלי!" בבית האחרון ל"אחותי". מענין אגב לציין שבסרטון של יהורם גאון שנמצא כבר שנים רבות ביוטוב נראים החובש והפצוע מאחורי גדרות תיל, מראה דומה מאד לתמונות שמשודרות מדי שבוע מגבול עזה. אבל יהורם גאון כנראה לא ישיר את "בלדה לחובשת". וגם לא נטע ברזילי... https://www.youtube.com/watch?v=RAUaQH-MRes https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=465&wrkid=661 הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע. מנגד הנהר וגומא מרשרש. פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! אני כבר בא - ענה לו החובש. עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע. אני כאן, לצידך - ענה לו החובש. ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע. מעבר לנהר, לגומא הרוחש. הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע. עזוב שטויות - ענה לו החובש. תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע. אני נשאר איתך - ענה לו החובש. והם נותרו שניהם, והשדה פתוח. והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש. אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע. אחוז בי טוב - ענה לו החובש. נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע. עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש. האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע! רק לא להתייאש, רק לא להתייאש! אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע. רק לא ליפול - מילמל אז החובש. שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע. היום הוא יום מותי - ענה לו החובש. פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח, וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש. ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע, אך לא שמע מילה מן החובש. אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע. מעבר לנהר הגומא מרשרש. אחי, אחי שלי! אחי, אחי שלי! אחי!!! |
|
|
|
|
