רק מי שאיבד כל רגש אנושי בסיסי יכול להתנגד לשאיפתם של המוני צעירים מצרים, חילונים ברובם, לחיות במשטר דמוקרטי ולזכות בזכויות שהן מובנות מאליהן לאזרחי ישראל – הזכות להביע דעה באופן חופשי, להתארגן בארגונים פוליטיים כאוות נפשם ולבחור את ממשלתם והפרלמנט שלהם בבחירות דמוקרטיות. האינטרס העליון של מדינת ישראל הוא שבמדינות השכנות לה תשרור דמוקרטיה אמיתית הצומחת מלמטה, מרצונם וחלומם ושאיפתם ומאבקם הנחרץ של אלפים ומיליונים השוחרים חופש.

השלום בין ישראל ומצרים הוא כבר במשך שנים רבות שלום קר, שלום ללא נשמה, שלום עם משטר ולא עם בני העם המצרי. זאת, מסיבה ברורה ומוחשית – המשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני בידי מדינת ישראל. בנאומו ההיסטורי בכנסת לפני שלושים ושלוש שנים קרא נשיא מצרים אנואר סאדאת לסיום הכיבוש ולשלום בין ישראל לפלסטינים, וחתר להפיל את החומות הפסיכולוגיות בין שני העמים.

ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להמשיך בדיכוי אכזרי של הפלסטינים ובכך הקימו מחדש וביתר שאת את החומות האלה. החל מהטבח בסברה ושתילה, שהתרחש חודשים ספורים לאחר השלמת הנסיגה משטח סיני, ועד להרג ההמוני בהפצצות "עופרת יצוקה" על עזה, זכו אזרחי מצרים שוב ושוב לראות על מסכיהם מחזות זוועה אשר הפכו בעיניהם את השלום עם ישראל לתופעה מעוררת גועל.

כיום, המאבק המתנהל ברחובותיהן של ערי מצרים פונה בעיקרו לתוך מצרים פנימה בדרישה לשינוי עמוק במשטר ובחברה, וליחסים עם ישראל יש בו כרגע רק חלק שולי. רק אם תשכיל מדינת ישראל לסיים סוף סוף את הכיבוש ולהגיע לשלום עם הפלסטינים, היא תוכל לקוות לשמר ואף לחזק את השלום עם מצרים, יהיה מה שיהיה המשטר אשר יווצר שם בסיומו של המאבק העממי הנוכחי.

לפרטים: אדם קלר, דובר גוש שלום 054-2340749