המלחמה בעזה, ההרג, ההרס, שפיכות הדמים והסבל משני צידי הגבול הם מעשה של טמטום ורשעות. ממשלה פושטת רגל ואובדת דרך, שנגררה אחרי קצינים הרפתקנים ואחרי דמגוגיה לאומנית זולה, נגררה למלחמה הרסנית ומיותרת שלא תביא שום פתרון לשום בעיה – לא לתושבי הדרום תחת מטחי הטילים ולא לעוני ולסבל הנורא של עזה הנצורה. ביום אחרי המלחמה יישארו בדיוק אותן הבעיות - ורק יתווספו אליהו הרבה משפחות שכולות, פצועים, נכים לשארית חייהם, וגלי חורבות והריסות.

אפשר היה למנוע את ההתדרדרות וההסלמה. מדינת ישראל היא ששברה את הרגיעה ברגל גסה, בפשיטה על 'המנהרה המתקתקת' בליל הבחירות בארצות הברית לפני חודשיים - ומאז המשיך הצבא לשפוך שמן על המדורה ולהגביר את קצב ההסלמה, בפשיטות ומעשי הרג מחושבים בכל פעם שנחלש ירי הטילים על ישראל.

אפשר וצריך לשבור את מעגל הדמים, לחזור מיד אל הפסקת האש ולבנות אותה על יסודות איתנים יותר. מדינת ישראל זכאית בהחלט לדרוש הפסקה מוחלטת של הירי עליה ועל אזרחיה - אך מוטלת עליה החובה להפסיק כל התקפה מצידה, ולהסיר לחלוטין את המצור וההרעבה של מליון וחצי תושבי עזה.

הודעתו של שר הבטחון אהוד ברק כי הוא מפסיק את מסע הבחירות כדי להתרכז בהתקפה על עזה היא בדיחה מחוצף. המלחמה בעזה היא עצמה מסע הבחירות של ברק, ניסיון ציני לקנות קולות במחיר סבלם ודמם של תושבי שדרות ונתיבות, עזה ובית חנון. גם אנשי שלום כביכול כגון עמוס עוז, הנותנים הכשר ועידוד למתקפה, להרג ולהרס לא יוכלו אחר כך לרחוץ בניקיון כפיהם.

לפרטים: אדם קלר, דובר גוש שלום adam@gush-shalom.org

הערה: עמוס עוז שינה את עמדתו ויצא נגד המלחמה שלושה ימים לאחר פרסום הודעה זאת.