|
|
||
ברגע האחרון לכהונתו קיבל אהוד אולמרט החלטה לתקן חלק קטן מן העוול ולשחרר שני אנשים שבעצם כבר היו צריכים להשתחרר עם חתימת הסכם אוסלו ב-1993 – כאשר ממשלת ישראל החלה לנהל מו"מ עם שולחיהם ומפקדיהם הישירים של האסירים האלה. על כך ראוי אולמרט למידה מסוימת של שבח, ויש לקוות שלמעשהו היום יהיה המשך נרחב יותר בעתיד. שחרור 200 אסירים פלסטינים מתוך 11,000 הנמקים בבתי הכלא של מדינת ישראל, וביניהם שני אסירים הכלואים כבר יותר משלושים שנה, הוא תיקון חלקי מאד של עוול מתמשך. המונח הדמגוגי 'אסיר עם דם על הידיים' הוא מטעה לחלוטין. אילו היה מדובר באסירים פליליים רגילים שהורשעו במעשה רצח, היה כבר מזמן עונשם נקצב בידי נשיא המדינה. אילו היה מדובר במתנחלים ועוזריהם, כמו אנשי 'המחתרת היהודית' שרצחו פלסטינים והשאירו אחרים נכים לכל חייהם, הם היו זוכים כבר מזמן לחנינה – אילו היו בכלל נכנסים לכלא. שלא לדבר על מאות ואלפי חיילים וקצינים בצה"ל שעל ידיהם דם של אזרחים פלסטינים, כולל דמם של ילדים ותינוקות: רובם הגדול מעולם לא נשפטו, רוב אלה שנשפטו לא נכלאו, ואלה שנכלאו זכו לחנינה תוך פרק זמן קצר. מבצעי הטבח בכפר קאסם – המעשה המזוויע ביותר בתולדות המדינה, בו 49 אזרחים נרצחו בדם קר ובכוונה תחילה – שוחררו מהכלא תוך שנים ספורות. המונח 'דם על הידיים', כנימוק ותירוץ להחזיק אדם מאחורי סורג ובריח עשרות שנים, גם כאשר הוא זקן וחולה, מכוון אך ורק לאסירים פלסטינים. לפרטים נוספים: אדם קלר adam@gush-shalom.org |
|
|
|
|
