אזרחי ישראל היקרים,

אני חש בצורך לדבר אליכם במישרין, ובעיקר לצעירים שבכם, על מנת להגיע אל לבכם.

כדי לעשות זאת, ויתרתי על הכבוד הגדול לדבר בכנסת שלכם, כפי שעשו קודמיי בתפקיד. ככל הפרלמנטים בעולם מורכבת הכנסת מפוליטיקאים. אך הפעם אני מבקש לדבר אליכם בלי מתווכים.

אני בא אליכם כידיד נאמן. ידיד נאמן אמור להגיד לכם את האמת כפי שהוא רואה אותה. ידיד נאמן אינו מתחנף אליכם. הוא לא מעוות את האמת כדי שתרגישו טוב.

אני יודע שמדינאים זרים באים לביקור בארצכם ומרגישים בצורך להגיד לכם שאתם נהדרים, שהמנהיגים שלכם מצוינים, שההישגים שלכם מפוארים. אינני חושב שידיד נאמן צריך לנהוג כך.

כשאתה שיכור, ידיד נאמן אינו דוחף אותך לקחת את ההגה. ידיד נאמן מבקש ממך את מפתחות המכונית.

כשאתה שיכור-כוח, ידיד נאמן אינו מעודד אותך לנהוג בצורה בלתי-אחראית. ידיד נאמן מבקש ממך להירגע, לחשוב, לשקול את צעדיך הבאים.

זוהי מטרתי היום.

אני יכול להגיד לכם בכנות שתמיד הערצתי את מדינת-ישראל, שנולדה רק 13 שנים לפני שנולדתי אני.

אתם יצרתם מלא-כלום מדינה שוקקת-חיים. שנים מעטות בלבד אחרי השואה הנוראה, אחד מגדולי הפשעים בתולדות האנושות, קם העם העתיק הזה מהאפר וכונן את עצמו כאומה בין האומות. יצרתם דמוקרטיה משגשגת. ההישגים שלכם במדע, בחקלאות, בתעשיית ההיי-טק, באמנות ובתחומים אחרים עוררו את קינאת הרבים. החוסן הצבאי שלכם מוכר לכול.

איש אינו יכול להכחיש את הדמיון העמוק בין תולדות שתי האומות שלנו. מקבוצה קטנה של חלוצים, שנמלטו מרדיפות דתיות, התפתחנו לאומות רבות-כוח. התגברנו על מכשולים עצומים. בנינו תרבויות חדשות. בניתם, כמונו, "עיר מבהיקה על ההר", כפי שנוהגים לומר אצלנו. שנינו השגנו חרות ועצמאות במהלך מלחמה איומה, שאיימה על עצם קיומנו. שנינו נאלצנו להילחם מאז מלחמות נוספות רבות. שנינו יכולים להביט לאחור על עברנו בגאווה ובסיפוק.

אך שנינו יודעים שההיסטוריה שלנו מכילה גם צדדים אפלים. נהגנו באכזריות כלפי העמים שחיו בארצותינו לפנינו. יש לנו הרבה על מה להתנצל. אל לנו להתעלם מהרע, בעודנו חוגגים על הטוב.

בשעה שישראל עומדת מול אויבים, כמו כולנו, היא יכולה לצפות לעתיד בהיר. ואולם, עננים קודרים מאיימים על ציפיות אלה. צר לי לומר שאחדים מהעננים האלה הם פרי מעשיכם שלכם.

על אלה אני רוצה לדבר איתכם.

בארבע השנים האחרונות עקבתי בדאגה גוברת והולכת אחר ההתרחשויות בארצכם. אכן, אני חושש מאוד לעתידכם.

אין אומה, גדולה כקטנה, שיכולה לשגשג לאורך ימים בלי שלום. המלחמה היא קללת האנושות. היא משחיתה את רוחנו, מכלה את משאבינו, מפיצה מוות והרס. בימינו אלה, כאשר אמצעי הלחימה הולכים והופכים לקטלניים יותר ויותר, המלחמה מאיימת על עצם קיומנו.

ובכל זאת, נדמה שיש אצלכם רתיעה מוזרה מפני השלום. פעילי-השלום מושמצים כבוגדים וכאויבים. גם אני תוארתי כ"עוכר-ישראל", בגלל המאמצים שעשיתי, בראשית תקופת-הכהונה הראשונה שלי, לכונן שלום ביניכם לבין שכניכם.

נאמר לי שבמערכת-הבחירות שנערכה אצלכם זה עתה, כל המפלגות חששו להזכיר את המילה "שלום". קשה לי להאמין. הרי אתם זקוקים לשלום, אולי יותר מכל עם אחר!

אמרו לי גם שרוב הישראלים שואפים לשלום, אך מאמינים ש"השלום אינו אפשרי". אבל אין מצב כזה. לעולם אין השלום "בלתי-אפשרי", כאשר אנשים ונשים שואפים אליו בכל ליבם!

ההיסטוריה מלאה באויבים-בנפש שעשו שלום ביניהם אחרי מאות שנים של איבה. הסתכלו-נא בשלום שעשתה ארצי עם גרמניה ויפאן אחרי מלחמת-החורמה שהייתה בינינו. הסתכלו בשלום בין צרפת וגרמניה, שקם אחרי דורות רבים של מלחמה. אחרי הכול, גם ישראל עצמה חיה עכשיו בשלום עם גרמניה, זמן כה קצר אחרי השואה.

נכון, הסכסוך ביניכם לבין העם הפלסטיני הוא מיוחד במינו. הוא מסובך יותר מרוב הסכסוכים בעולם. אבל אני אומר לכם: השלום ביניכם אינו רק דרוש, הוא גם אפשרי!

השלום מתחיל ברגע שאתה רואה שהאויב שלך הוא אדם כמוך, כאשר אתה מסתכל בו בגובה העיניים.

זה צריך להיות קל ליהודים. האם לא נאמר בתנ"ך, הבסיס המוסרי של שני עמינו, שכל אדם נברא בצלם אלוהים? האם לא אמר לכם המורה הרוחני הגדול שלכם, הלל הזקן, שתמצית המוסר היא אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך?

נאמר לי שבאחרונה גואה אצלכם גל של גזענות, שהיו אצלכם אפילו מעשי לינץ', שנערים ונערות בארצכם מכריזים בגאווה שהם גזענים.

קשה לי להאמין. יהודים? גזענים? אחרי מאות השנים שבהן הייתם קורבנות הגזענות? בקושי 70 שנה אחרי השואה?

אני אדם בעל עור כהה. למרבה המזל, לא חוו אבותיי את הרוע בהתגלמותו, את העבדות. שלא כמו מיליונים של אפריקאים אחרים, לא נחטפה משפחת אבי מכפר מולדתה בקניה. אך זוועת העבדות חרוטה על לוח לבי. אני רואה עדיין בעיני רוחי את מראות האימים של מעשי הלינץ'.

אני זוכר גם את מצעדי החרות, שבהם התייצבו אנשים שחורים נחושים בגבורה מול האספסוף הגזעני, עם הרובים והכלבים. לעולם לא נשכח את האנשים הלבנים שהצטרפו למצעדים אלה. רבים מהם היו יהודים. אינני מסוגל להבין: איך יכול יהודי בישראל להיות גזען, ועוד להתגאות בזה? מה, לכל הרוחות, אתם לומדים בבתי-הספר שלכם?

לא באתי אליכם כדי לכפות עליכם תוכנית-שלום.

השלום לא צריך להיות כפוי. הוא צריך לזרום מלבכם, באישור שכלכם.

אך הייתי רוצה לחלוק עימכם כמה דברים שנראים לי מובנים מאליהם.

השלום צריך להיות מבוסס על מה שנקרא "פיתרון שתי המדינות". שתי מדינות לשני העמים, הישראלים והפלסטינים.

זה אינו רק הפיתרון הטוב ביותר. זה הפיתרון היחיד.

כל מי שמנפנף ב"פיתרונות" אחרים חי בעולם הדמיון. פשוט, אין פיתרונות אחרים.

צריכה לקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אבותיכם ואמותיכם לא הסתפקו בפחות ממדינה משלהם, וגם הפלסטינים לא יסתפקו בפחות. חרות ועצמאות הן זכויות-יסוד של כל אדם עלי אדמות. אתם צריכים להיות הראשונים להבין זאת.

מדינת פלסטין צריכה לכלול את כל השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967. שני הצדדים צריכים להסכים לחילופי-שטחים, ואלה צריכים להיות שווים.

ירושלים, עיר עתיקה ונהדרת זו שבה אנחנו נפגשים עתה, עיר הממלאת אותי בהתרגשות, צריכה להתחלק בין שני העמים. החלקים הערביים צריכים להיות לבירת פלסטין, החלקים היהודיים צריכים להיות בירת ישראל, ולזכות סוף-סוף בהכרת העמים.

העולם, ובמיוחד ארצות-הברית, צריכים להבטיח את ביטחון ישראל, וכך גם את בטחון פלסטין.

ברור לי שמיליוני הפליטים הפלסטינים אינם יכולים לחזור לישראל. אי-אפשר לתקן אי-צדק ישן תוך גרימת אי-צדק חדש לתושבים הנוכחיים. אך עלינו לעשות מאמץ בינלאומי גדול כדי לשלם לפליטים פיצויים נדיבים. ולאפשר לפחות למספר סמלי של פליטים לממש את "זכות השיבה" שלהם.

תנאי-שלום אלה מונחים על השולחן מזה זמן רב. הגיע הזמן – אכן, הוא הגיע מזמן – להפוך אותם לחוזה-שלום לצמיתות. יש לשתף במאמץ זה את המדינות הערביות האחרות, שגם תוכנית-השלום שלהן מונחת על השולחן מזה שנים.

המימשל שלי ימלא את חובתו בחתימת התחייבות חגיגית לערוב לביטחונן של ישראל ופלסטין כאחת.

מילה על ההתנחלויות.

ארצות-הברית הגדירה את ההתנחלויות תמיד כפוגעות בחוק הבינלאומי. זה נכון עכשיו כמו תמיד.

את הישראלים שיישארו בשטח הפלסטיני אחרי חילופי-השטחים המוסכמים הדדית, צריך להחזיר לישראל. בעדינות רבה, ככל האפשר. בחמלה רבה ככל האפשר. תוך תשלום פיצויים נדיבים ככל האפשר. אך אין הם יכולים להישאר במקומם ללא הסכמתה של ממשלת פלסטין.

רבים מהם התנחלו בשטחים הכבושים אך ורק כדי להפוך את השלום לבלתי-אפשרי. אסור להניח להם להגשים את מטרתם.

אני עומד כאן היום, בזמן כל-כך קרוב להשבעת שריכם החדשים, לפני שממשלתכם החדשה הספיקה לתפקד כראוי, מפני שאני חש בדחיפות רבה.

הזמן חולף, ההתנחלויות מתרחבות, סיכויי השלום מצטמצמים. על כן אנחנו צריכים לפעול עכשיו, מייד.

אם תמשיכו בקו הנוכחי, אתם תביאו עליכם אסון בטוח. אתם מהווים כבר עתה מיעוט בשטח שבין הים התיכון ונהר הירדן, והיחס ילך וישתנה לרעתכם. עוד מעט תהיה לפניכם הברירה בין הפיכת ישראל היפה למדינת-אפרטהייד מכוערת, לבין מדינה שישלוט בה רוב ערבי. כך או כך, זה יהיה סוף החלום הציוני.

אל תגידו לי - אל תגידו לעצמכם – שאתם לא יכולים לעשות כלום.

אתם אנשי העתיד. העתיד הוא החיים שלכם. עליכם מוטלת החובה להבטיח לעצמכם חיים במצב של שלום.

כן, אתם יכולים!!!