לא האמנתי שזה יכול לקרות לי.

מאז יומה הראשון של המדינה לחמתי למען הפרדת הדת מהמדינה, חקיקת חוקה, הנהגת נישואים אזרחיים, פירוק מישרד-הדתות. על אלה כתבתי מאות מאמרים ב"העולם הזה, נאמתי עשרות נאומים בכנסת, ניהלתי חמש מערכות-בחירות. הגשתי בכנסת את הצעת-החוק הראשונה להנהגת נישואין וגירושין אזרחיים, הגשתי הסתייגות למחיקת תקציב מישרד-הדתות.

אם כך, הייתי צריך לשמוח על ההצעות החדשות של אהוד ברק. מה זה לשמוח- לקפוץ לתיקרה מרוב שימחה. אז למה אני לא קופץ? איך זה שאני מרגיש ממש רע?

טוב, אז קודם כל לא טוב לראות שדבר כל-כך חשוב לעצם מהות המדינה הופך לגימיק - עוד גימיק - במישחק הפוליטי היומיומי העכור. ברור לגמרי שמישהו מטכנאי התעמולה של ברק ("רופאי ספין" בעגה האמריקאית) שלף את ההצעה מאיזו מגירה, הוריד ממנה את האבק והופ - יש "מהפכה חילונית אזרחית".

אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שה"מהפכה" הזאת נשלפת כתחליף לשלום. זוהי הכוונה המוצהרת. "אם לא ניתן להשיג את השלום," אומרים המקורות, "נעביר במקום זה את המהפכה האזרחית. למען השלום היינו זקוקים לדתיים. למען המהפכה האזרחית דרושה ממשלה עם הליכוד."

כלומר, או-או: או שלום, או מהפכה חילונית. או שלום עם הפלסטינים, או חקיקת חוקה. ואפשר להרחיב: או שלום עם הסורים, או נישואין אזרחיים.

או שלום עם עיראק, או פירוק מישרד-הדתות.

או שלום עם איראן, או הפרדת הדת מן המדינה.

זה נראה מגוחך, וזה באמת מגוחך. 33 השנים האחרונות הוכיחו שצדקו מי שאמרו ביום הראשון של הכיבוש) שהיה היום השביעי של מילחמת ששת-הימים(: מדינת-כיבוש אינה יכולה להיות דמוקרטית. מדינה השולטת על עם אחר אינה יכולה להיות ליברלית. כל כיבוש הוא ברוטלי, והברוטליות של החברה הכובשת מוכרחה לעבור מהשטחים הכבושים אל הבית ולהרוס בה כל חלקה טובה.

חוקה, הנחקקת בשעה שהכיבוש משתולל בשטחים הפלסטיניים, תהיה חוכא ואיטלולא, חוקה ואיטלולא. הדמוקרטיה החילונית, שעליה יוכרז בשעה שכנופיות של מתנחלים אחוזי תזזית המשיח מתפרעים בחסות צה"ל ברחובות חברון ובפאתי שכם, כאשר ראש-הממשלה מבטיח להילחם למען "קודשי האומה", כאשר אסירים פלסטיניים נמקים בכלא ללא מישפט ,תהיה פארסה.

בדרום-אפריקה ניסו לקיים דמוקרטיה ללבנים ומישטר של אפרטהייד לשחורים. הסוף ידוע. בריטניה היתה דמוקרטית בבית וקולוניאלית מעבר לים.

אך שום אוקיינוס אינו חוצץ בין כפר-סבא לקלקיליה. באין שלום תהיה מילחמה. המילחמה תהיה אכזרית משני הצדדים. לא אינתיפאדה שניה, כפי שנדמה לרבים, אלא עימות חמוש בין עם שלם, הלוחם על קיומו ממש, ובין צבא קולוניאלי, שראש-החץ שלו יהיו המיליציות של המתנחלים. אזרחים רבים בישראל יתנגדו למילחמה זו, חיילים רבים יסרבו לשרת בה, ובתוך המדינה יתלקח מאבק, ייאמרו וייעשו דברים קיצוניים. מי שחושב שבאווירה כזאת נכונן חברה אזרחית לדוגמה, אור לגויים, זקוק באופן דחוף לפסיכיאטר.

בעלי "המהפכה החילונית "אינם מסתירים כלל את תיקוותם שאכן תפרוץ מילחמה כזאת. רק היא תציל, לדעתם, את "ממשלת-השלום" של אהוד ברק. וכך אומרים המקורות הנ"ל: "אם יפרוץ מאבק אלים עם הפלסטינים, יהיה קל יותר לשכנע את הליכוד להצטרף לממשלת-חירום." כלומר: זה יעזור לאריאל שרון להצדיק את הצטרפותו לממשלה, כדי לנסות למנוע את שיבת בנימין נתניהו. כך יוצא המרצע מהשק. אריאל שרון, איש הדמים, גיבור קיביא, סברה ושתילה, יהיה המנוע במכונית ההישרדות של ברק. הקמת ההתנחלויות, הפקעת האדמות, סלילת הכבישים העוקפים ושאר פעולות-המילחמה, המתנהלות גם עכשיו במלוא התנופה, תגברנה עוד ועוד. מיליארדים נוספים יישפכו לתוך המאמץ הזה. על אופקים ושדרות לא יחשוב איש.

לא למדינה ליברלית כזאת אנחנו מתפללים. לא למהפכה חילונית כזאת ייחלנו . הפרדת הדת מהמדינה חיונית לעתידנו. אבל קודמת לה הפרדת המדינה מהכיבוש .