הם חברי קבוצה של אוהדי הרב מאיר כהנא (מנהיג הקבוצה הוא נכדו). כהנא היה רב אמריקאי שהגיע לישראל כדי לייסד כאן מפלגה שבית-המשפט העליון הגדיר אותה כגזענית ואנטי-דמוקרטית. היא הוצאה אל מחוץ לחוק. לאחר מכן נרצח כהנא על-ידי ערבי בארצות-הברית. עכשיו פועלת בישראל ובשטחים הכבושים מחתרת המורכבת מחסידיו.

זוהי אחת הקבוצות השייכות לתנועה חשאית, הידועה ברבים כ"תג מחיר" או "נוער הגבעות". היא מבצעת פעולות-טרור שונות, כגון הצתת מסגדים וכנסיות, תקיפות של חקלאים ערבים והשמדת עצי-הזית שלהם. איש מהמבצעים לא הועמד מעולם לדין.

הציבור הישראלי לא הקדיש תשומת-לב רבה למעשי-טרור אלה, אך בעת האחרונה קרו דברים שזיעזעו גם אזרחים שאננים. פצצת-תבערה הושלכה בלילה לתוך בית ערבי בכפר הקטן דומא ליד רמאללה. תינוק בין 18 חדשים נשרף למוות. אביו, אמו ואחיו נפצעו קשה. האב מת לאחר-מכן בבית-החולים.

מקרי-הצתה כאלה הם מעשים שבשגרה, אך עד עכשיו הצליחו המשפחות הערביות להציל את עצמן.

מעשה-זוועה אחר בוצע בירושלים – והפעם נגד יהודים. גבר חרדי תקף את מצעד-הגאווה השנתי במרכז העיר. הוא הצליח לדקור אחדים מן הצועדים והצועדות. אחת מהן – נערה בת 15 – מתה אחר-כך בבית-החולים. המפגע עשה בדיוק את אותו הדבר לפני עשר שנים, ושוחרר ממעצר לפני מספר שבועות בלבד. הוא חרדי קיצוני, אך נראה שלא היה לו קשר לאנשי כהנא.

זה היה יותר מדי. בשנים האחרונות לא הואשם יהודי במעשה-טרור. רבים מאמינים כי הפיגועים מבוצעים בשיתוף-פעולה עם אנשים בצבא-הכיבוש ובשב"כ. אולם הפעם הושמעו צעקות רמות, והשלטונות הגיעו למסקנה שעליהם לעשות משהו.

התוצאה: שלושה אנשים הושמו ב"מעצר מנהלי".

שיטת ה"מעצר המינהלי" היא ירושה מימי המנדט הבריטי. מדינת-ישראל שינתה רק פרטים קטנים.

הנוהל מאפשר למפקד צבאי לשים אדם במעצר ללא משפט. אמנם, הצו תקף לשישה חודשים בלבד, אך אפשר לחדש אותו שוב ושוב, ללא הגבלת זמן. יש להביא את האסיר כל מספר חודשים לפני שופט, אך השופטים מתערבים רק לעתים רחוקות. נאמר על השופטים שהם עומדים דום מבחינה נפשית כאשר מפקד צבאי בכיר מעיד לפניהם.

לאסירים אין הזכות לראות את העדות נגדם ולהתעמת עם המאשימים, גם אין להם הזכות להיות מיוצגים על-ידי עורכי-דין. ההסבר הרשמי הוא שאי-אפשר להעמידם למשפט מבלי "לשרוף" מודיעים ומקורות אחרים, שהם חיוניים למאבק בטרור ולהצלת חיים.

שיטת המעצר המנהלי נמצאת כל העת בשימוש נגד חשודים ערבים. כרגע נתונים בכלא מאות אסירים מנהליים ערבים. יש בהם רבים הכלואים שנים על גבי שנים. מאז ראשית הכיבוש, מאות אלפי ערבים נכלאו לפי נוהל זה. לפלסטינים צעירים זה מעין אות-כבוד.

כמעט ולא היו מקרים של כליאת יהודים במעצר מנהלי. בשנים האחרונות לא הופעל הנוהל בכלל נגד יהודים. שלושת הכהניסטים שנעצרו השבוע הם הראשונים מזה זמן רב.

אנשי השלטון הצבאי והאזרחי מסבירים שהמעצר המנהלי הוא אמצעי חיוני למלחמה בטרור היהודי, כלי שאין לו תחליף. אנשי כהנא ושאר המפגעים היהודים עברו אימונים קפדניים ויודעים שעליהם לשתוק בחקירה. מכיוון שהם בטוחים שלא יענו אותם, אין להם סיבה לדבר. הם צוחקים לחוקרים בפנים.

לאסירים ערבים אין, כמובן, לוקסוס כזה. הם יודעים שאם לא ידברו, הם עלולים לעבור עינויים. החוק הישראלי אמנם אוסר "עינויים", אך בית-המשפט מרשה לחוקרים להפעיל "לחץ גופני מתון", המשיג תוצאות מהירות.

למרות זאת נמקים מאות ערבים במאסר מינהלי בלתי-מוגבל, מפני שאין נגדם עדות קבילה המאפשרת להביאם למשפט, מבלי לחשוף "מקורות".

כרגע מוחזקים שלושת האסירים המנהליים היהודים בשלושה בתי-כלא שונים, ולדברי השב"כ יצטרפו אליהם בקרוב אסירים יהודים נוספים.

לפני שנים רבות, כאשר היית העורך הראשי של "העולם הזה", הוצאנו לאור במשך זמן-מה גם מהדורה ערבית. באחד הימים נעצר עובד ערבי – נקרא לו "אחמד" – והושם במעצר מינהלי.

התחלנו למחות בקול רם ולתבוע את שחרורו. אחד מראשי השב"כ הפתיע אותי וצילצל אלי. היחסים בין השב"כ לביני היו מתוחים מאוד, בלשון המעטה, מאז היום הראשון של המדינה. איסר הראל, ראש השב"כ ואחר-כך ראש כל שרותי-המודיעין, קרא לי "אויב המשטר מס' 1".

להפתעתי הגמורה, בכיר השב"כ הזמין אותי לשיחה. "אני עומד לגלות לך מידע סודי ביותר," אמר, "מפני שאני רוצה שתבין את הבעיות שלנו."

הוא גילה לי שאנשיו תפסו שליח שנשלח מירדן לישראל מטעם אחד מ"ארגוני המחבלים" כדי לבוא במגע עם פעילים מקומיים. אחד מהם היה אחמד שלנו.

"מה אתה מציע שנעשה?" שאל איש השב"כ. "איננו יכולים להעמיד את אחמד למשפט, מפני שאין לנו הוכחה שהוא חבר בארגון-טרור. אך ברור שהשליח לא נשלח לאיש סתם. אם נשאיר אותו חופשי, עלול הדבר לגרום למעשי-טרור קטלניים. הברירה הבטוחה היחידה היא לשים אותו במעצר מינהלי."

לא האמנתי שאחמד הוא "טרוריסט". עדיין התחבטתי מה לעשות כאשר נפתרה הדילמה מבחינתי. השב"כ הסכים לשחרר אותו, בתנאי שיעזוב את הארץ. הוא היגר לארצות-הברית וקיבל שם "כרטיס ירוק" (רישיון עבודה), אולי בעזרת השב"כ. באחת ההרצאות שלי בניו-יורק ראיתי אותו יושב בשורה הראשונה. התחבקנו.

אני מספר סיפור זה כדי להציג את הדילמה. אם יתנו לפשיסטים יהודים כאלה לפעול באופן חופשי, עלול הדבר לעלות בחיי ערבים ויהודים, ואולי אף לגרום לאסון גדול – למשל, אם יציתו את מסגד אל-אקצה. נראה שאין נגדם עדות קשיחה. אם יש ביניהם מודיעים של השב"כ, עדותם הייתה "שורפת" אותם.

יש המאשימים את השב"כ בחוסר-כישרון מזעזע בכל הנוגע לטרוריסטים יהודים, בעוד שהשרות יעיל מאוד כלפי ערבים. גרוע מזה, אנחנו חושדים שיש בשב"כ מסתננים רבים מטעם המתנחלים. מי ששולל מהשב"כ את מכשיר המעצר המנהלי מחליש אותו עוד יותר, או לפחות מספק לו תירוץ נוח לכישלונו המוחלט.

בילדותי הייתי עד-ראייה להתמוטטות "הרפובליקה הוויימארית" בגרמניה (שנקראה כך מפני שהחוקה שלה נוסחה בעיר ויימאר.) הבריונים הנאצים השתוללו ברחובות והיכו אנשים בעלי חזות יהודית, ואף החליפו יריות עם הקומוניסטים. הממשלה הייתה חסרת-אונים. חברי מפלגתו של היטלר הסתננו לצבא ולמשטרה. השופטים הענישו את הקומוניסטים בחומרה, ופטרו את הנאצים – שהיו פטריוטים בעיניהם – בעונשים קלים.

כעבור שנים, כאשר גרמניה הייתה כולה עיי חרבות, האשימו את הרפובליקה הווימארית בפחדנות, מפני שלא העזה להשתמש בכלים שהיו בידיה – ובהם חוקי-חירום בלתי-דמוקרטיים – כדי להילחם בנאצים בעוד מועד. האם הרפובליקה הישראלית מסתכנת עכשיו באותו הגורל?

זוהי דילמה אמיתית. היא מחייבת תשובה כנה ועניינית. לא התשובות הקלות המצויות במדריך הליברלי, אלא תשובות אחראיות, המתאימות לעולם האמיתי.

אני מאמין שהכהניסטים ושאר הקבוצות הפשיסטיות בישראל מסוכנים הרבה יותר מכפי שנדמה. אין זה קומץ של גידולי-פרא, כפי שמספרים לנו. זהו סרטן העלול להתפשט במהירות בגוף הלאומי שלנו.

אני כבר ראיתי את זה פעם.

זוהי דילמה קשה. לפחות בעיניי.

האם נסכים למעצרים מנהליים, ללא משפט וללא ערובות דמוקרטיות? אולי זה יציל את חייהם של ערבים ויהודים, ואולי אף ימנע אסונות גדולים?

או האם נדבק בעקרונות דמוקרטיים טהורים, נשחרר את כל העצירים המנהליים, ערבים ויהודים, ביודעינו שאחדים מהם יחזרו להרוג?

אחרי התלבטות קשה, אני בוחר באופציה השנייה. הן בשל סיבות מוסריות, הן בשל סיבות מעשיות.

מבחינה מוסרית, אינני מאמין שאפשר להילחם בחולירע באמצעות קדחת. מעצר מינהלי הוא מכשיר פשיסטי, גם כשהוא מופעל נגד פשיסטים.

זה גם לא יעזור. במקום הפשיסטים העצורים יבואו פשיסטים אחרים, אולי גרועים יותר.

יתר על כן, עצירת פשיסטים מעטים עלולה לשמש תירוץ לחוסר-המעש נגד הפשיסטים האחרים.

כדי להילחם בקדחת אנחנו זקוקים לרופאים טובים יותר. יש לטהר את השב"כ, המשטרה והצבא מהמשת"פים של הפשיסטים, ולהחליפם באנשים הנאמנים לרפובליקה. הטיפול ביהודים ובערבים צריך להיות שוויוני.

"ויהי מחננו טהור!"