נשמע מטורף? לגמרי לא. הבה נסתכל בעובדות.

איראן היא אחת המעצמות העתיקות ביותר בעולם, בעלת ניסיון פוליטי של אלפי שנים. פעם הייתה בעלת אימפריה חובקת עולם, ובה גם ארצנו הקטנטונת. לפרסים יש שם של סוחרים ממולחים, שאין דומים להם.

הם הרבה יותר מדי פקחים מכדי לבנות באמת פצצה גרעינית. לשם מה להם? הפצצה הייתה בולעת הון-עתק. והרי הם יודעים שלא יוכלו להשתמש בה לעולם. לא היא וגם לא ישראל, בעלת מצבור הפצצות הענק.

הסיוט של נתניהו, שבו איראן תוקפת את ישראל בפצצות גרעיניות, הוא חלום-הבלהות של מדינאי חובבן. ישראל היא מעצמה גרעינית, בעלת יכולת של מכה חוזרת. כפי שאנחנו רואים, המנהיגים האיראניים הם אנשים מציאותיים מאוד. האם הם היו חולמים על הזמנת מכת-נקמה ישראלית בלתי-נמנעת, שהייתה מוחקת מעל פני האדמה את תרבותם בת 3000 השנים?

(אבל אם אין לישראל היכולת לבצע מכה חוזרת קטלנית כזאת, יש להעמיד את נתניהו לדין על הזנחה פושעת.)

אפילו היו האיראנים מרמים את כול העולם ובונים בחשאי פצצה גרעינית, לא היה קורה כלום חוץ מיצירת "מאזן אימה", כמו זה שהציל את העולם מכליה בימי השיא של המלחמה הקרה בין אמריקה ורוסיה.

אנשיו של נתניהו טוענים שהדוגמה אינה תופסת: בניגוד לסובייטים בשעתו, המנהיגים הרוחניים של איראן הם אנשים משוגעים. אין שום הוכחה לכך. להיפך, מאז שעלו לשלטון ב-1979 לא עשו המנהגים האיראניים ולו מעשה אחד שלא היה סביר לגמרי. בהשוואה לשגיאות האמריקאים באזור שלנו (שלא לדבר על השגיאות הישראליות), המנהיגות האיראנית נהגה בהיגיון גמור.

אם כן, הם מכרו את הכוונות הגרעיניות הלא-קיימות שלהם תמורת תוכניותיהם הקיימות-גם-קיימות בתחום המדיני: הכוונה להשתלט על העולם המוסלמי.

הם חייבים תודה רבה לנתניהו.

מה עשתה הרפובליקה האסלאמית האיראנית בכל 45 שנותיה כדי לפגוע בישראל?

לא הרבה. ההמונים בטהראן נראו בטלוויזיה כשהם שורפים את דגלי ישראל וצועקים "מוות לישראל!" הם גם קוראים לנו בחוסר-נימוס "השטן הקטן", לעומת "השטן הגדול" האמריקאי.

בהחלט נורא. אבל מה עוד?

נכון, היא מעניקה סיוע לחזבאללה ולחמאס, אבל לא היא יצרה את שני הארגונים האלה. המאבק האמיתי של איראן הוא נגד הכוחות השולטים בעולם המוסלמי. איראן רוצה להפוך את מדינות האזור לשפוטות שלה, כפי שהיו לפני 2400 שנה.

אין לזה קשר רב לאסלאם. איראן משתמשת באסלאם כמו שישראל משתמשת בציונות (וכפי שרוסיה השתמשה בשעתו בקומוניזם) - כמכשיר להגשמת מטרותיה האימפריאליסטיות.

מה שקורה עכשיו באזור הערבי דומה ל"מלחמות הדת" באירופה של המאה ה-17. אז לחמו תריסר מדינות זו בזו בשם הדת, מי תחת דגל קאתולי ומי תחת דגל פרוטסטנטי, אך בפועל השתמשו כולן בדת כדי לקדם את מטרותיהן, שהיו ארציות בהחלט.

לפני עשרים שנה הרסה ארצות-הברית, בהנהגת חבורה של כסילים ניאו-שמרניים, את המדינה העיראקית, ששימשה במשך מאות שנים כמחסום להגנת העולם הערבי בפני איראן. עכשיו מתפשטת השפעה איראן, תחת דגל השיעה, בכל רחבי האזור.

עיראק השיעית היא עכשיו מושבה של איראן (עוד נחזור לדאעש). הנהגת סוריה, ארץ סונית הנשלטת על-ידי מיעוט דמוי-שיעי, תלויה בתמיכת איראן. בלבנון גוברים כוחה ויוקרתה של חיזבאללה השיעית. כך גם כוחה ויוקרתה של חמאס בעזה, שהיא דווקא סונית. וגם המורדים החותים בתימן, שהם בני הדת הזאידית (מין פלג שיעי.)

מצד שני מגינה חבורה של רודנים מושחתים ושייח'ים מימי-הביניים, כמו שליטי סעודיה, מצריים ומדינות המפרץ על המצב הקודם.

ברור שאיראן ובעלות-בריתה הן גל העתיד, ואילו סעודיה ובעלות-בריתה שייכות לעבר.

זה משאיר את דאעש, "המדינה האסלאמית" הסונית בסוריה ועיראק. גם זו מעצמה עולה. אך בניגוד לאיראן, שהתנופה המהפכנית שלה הולכת ודועכת, דאעש מקרינה תנופה מהפכנית ומושכת אוהדים מכל העולם.

דאעש היא האויבת האמיתית של איראן – וגם האויבת האמיתית של ישראל.

הנשיא אובמה ויועציו הבינו זאת לפני זמן-מה. הברית החדשה שלהם עם איראן מבוססת על מציאות זו.

עם עליית דאעש השתנתה המציאות לגמרי. השינוי מדגים את העיקרון הבריטי הישן, שהאויב שלך במלחמה אחת עשוי להיות בעל-הברית שלך במלחמה הבאה, וגם להיפך. אובמה, שהוא רחוק מלהיות נאיבי, בונה עכשיו קואליציה נגד האויב החדש והמסוכן הזה. ההיגיון אומר שהברית הזאת צריכה לכלול את בשאר אל-אסד, אבל אובמה עדיין פוחד להגיד זאת בקול רם.

אובמה ויועציו מאמינים גם שהסרת העיצומים הקטלניים מעל אזרחי איראן תגרום לכך שהם יתמקדו ב"עשיית כסף" ותפחית עוד יותר את הקנאות הלאומנית והדתית שלהם. זה נשמע הגיוני.

(נתניהו חושב שהאמריקאים הם עם נאיבי. אם הנאיביות היא שגרמה לארצות-הברית להפוך למעצמת-העל היחידה בעולם, אולי היא תכונה לא כל-כך רעה.)

אחת התוצאות של המצב היא שישראל מתקוטטת עכשיו עם כל העולם. הסכם-וינה לא נחתם רק על-ידי ארצות-הברית, אלא על-ידי כל מעצמות העולם. זה יוצר את המצב המתואר בשיר השמח: "העולם כולו נגדנו / אבל לנו לא איכפת..."

למרבה הצער, נתניהו - שלא כמו אובמה – תקוע בעבר. הוא ממשיך לראות באיראן כוח שטני, שאין לו מטרה אלא להשמיד אותנו. לכן אינו מסוגל ליצור איתו ברית חדשה נגד דאעש, שהיא מסוכנת לישראל הרבה יותר.

אין צורך לחזור לימי כורש הגדול (המאה השישית לפני-הספירה) כדי להבין שאיראן יכולה להיות בעלת-ברית קרובה. ביחסים בין מדינות, הגיאוגרפיה חשובה מהדת. ולראייה: לפני זמן לא רב הייתה איראן בעלת-הברית הקרובה ביותר שלנו באזור. אפילו לחומייני שלחנו נשק, כאשר לחם בעיראק. כוהני-הדת האיראניים שונאים את ישראל לא בגלל הדת שלה, אלא בגלל בריתנו עם השאה השנוא.

המישטר האיראני הנוכחי איבד מזמן את הקנאות הדתית המהפכנית שלו. הוא פועל על פי האינטרסים הלאומיים של איראן. הגיאוגרפיה עדיין מכרעת. ממשלה ישראלית חכמה הייתה יכולה לנצל את עשר השנים הבאות, שבהן לבטח תהיה איראן חופשית מנשק גרעיני, כדי לחדש את הברית עם איראן – בעיקר נגד דאעש.

זה יכול גם לשנות את היחסים שלנו עם סוריה של אסד, חזבאללה וחמאס.

אולם שיקולים מרחיקי-לכת כאלה רחוקים מתפיסתו של נתניהו - בנו של היסטוריון שחסרה לנו כל גישה היסטורית.

המאבק עובר עכשיו לוושינגטון. נתניהו יפעל שם במלוא כוחו כשכיר-חרב של שלדון אדלסון, בעל המפלגה הרפובליקאית.

זה מחזה עגום: מדינת ישראל, שנהנתה תמיד מהתמיכה הבלתי-מסויגת של שתי המפלגות הגדולות, הפכה לזנב של מפלגה אחת - הרפובליקאית.

תוך כדי כך איבדה ישראל את אחד האוצרות הגדולים ביותר שלה: הפחד מפני השדולה הפרו-ישראלית (איפ"ק) והאמונה שהיא כל-יכולה. מעתה והלאה לא תהיה השדולה הזאת אלא עוד אחת מני רבות.

מראה עגום עוד יותר הייתה התנהגות האליטה הפוליטית והתקשורתית שלנו. מראה די מבחיל.

כמעט כל המפלגות עמדו בתור כדי לנשק את ידו של נתניהו. הן מתחרות זו בזו בהבעת תמיכה כנועה. החל ב"ראש האופוזיציה", יצחק הרצוג המעורר רחמים, וכלה ביאיר לפיד, הכנוע עוד יותר, מיהרו כולם להביע תמיכה בלתי-מסויגת במעשי ראש-הממשלה.

התנהגות אנשי התקשורת הייתה מבחילה אף יותר. כמעט כל הפרשנים הבולטים, מימין ומשמאל, דיקלמו במקהלה את הגינויים נגד החוזה "המסוכן לישראל ולעולם". הם שפכו קיתונות של בוז וזעם על ראשו של אובמה המסכן. כאילו קראו כולם מ"דף מסרים" ממשלתי (וזאת הם אכן עשו).

זו לא הייתה השעה היפה ביותר של הדמוקרטיה הישראלית ושל "המוח היהודי" המהולל. רק דוגמה בזויה של שטיפת-מוח.

אחת הטענות של נתניהו היא שהאיראנים ירמו את האמריקאים הנאיביים ויבנו את הפצצה בחשאי. הוא טוען שזה אפשרי.

נו טוב, הוא צריך לדעת. הרי לנו יש ניסיון רב בזה...