כמעט כל התקריות המפחידות, שאירעו באירופה בזמן האחרון – בייחוד בפאריס ובקופנהגן – תקריות שבהן הותקפו יהודים, לא היה להן שום קשר עם אנטישמיות.

כל הפיגועים האלה בוצעו על-ידי מוסלמים צעירים, רובם ככולם ממוצא ערבי. התקריות היו חלק מהמלחמה המתמשכת בין ישראלים וערבים, שאין לזה שום קשר עם אנטישמיות. הפיגועים האלה אינם דומים לפוגרום בקישינב ואין להם קשר ל"הפרוטוקולים של זקני ציון".

בתיאוריה, אנטישמיות ערבית הוא מושג הסותר את עצמו, מה שנקרא "אוקסימורון". הערבים הם שמים. יתכן שהערבים הם אף יותר שמיים מהיהודים, שהתערבבו במרוצת הדורות עם גויים.

אך הוגה-הדעות הגרמני וילהלם מר, שהמציא כנראה את המונח "אנטישמיות" בשנת 1880 (אחרי שהמציא את המונח "שמיות" שבע שנים לפני כן) לא פגש ערבי בחייו. בעיניו, כל השמים היו יהודים, ומסע-הצלב שלו היה מכוון רק נגדם.

(אגב, אדולף היטלר, שהתייחס לגזענות שלו ברצינות, החיל אותה גם על שאר השמים. בניגוד לאגדה, הוא ממש לא אהב את המופתי הירושלמי, חג' אמין אל-חוסייני, שנמלט מהארץ לעיראק ומעיראק לגרמניה. אחרי שהיטלר פגש את המופתי פעם אחת לשם "הזדמנות-צילום" שאורגן על-ידי מנגנון-התעמולה הנאצי, לא הסכים היטלר לפגוש את המופתי שנית.)

אז מדוע מוסלמים צעירים באירופה יורים ביהודים, אחרי שהם הורגים את ציירי הקריקטורות המעליבים את הנביא?

המומחים אומרים שהסיבה הבסיסית היא שנאתם העמוקה למולדתם האירופית החדשה, שבה הם חשים (בצדק) מושפלים, מבוזים ומקופחים. בארצות כמו צרפת, בלגיה, דנמרק וארצות רבות אחרות, הזעם שלהם זקוק לשעיר-לעזאזל.

אך למה דווקא היהודים?

לכך יש לפחות שתי סיבות:

הסיבה הראשונה היא מקומית. המוסלמים בצרפת רובם ממוצא צפון-אפריקאי. בימי המאבק הנואש למען עצמאות אלג'יריה, כמעט כל היהודים האלג'ירים צידדו בשלטון הקולוניאלי הצרפתי נגד לוחמי-השחרור המקומיים. אחרי כניעת צרפת, כאשר היגרו כל היהודים וגם ערבים רבים מאלג'יריה לצרפת, הם הביאו איתם את הוויית המאבק ביניהם. עכשיו הם חיים זה לצד זה בגטאות הצפופים מסביב לפאריס ובמקומות אחרים, והשנאה השוררת ביניהם נמשכת. פה ושם היא גורמת לתקריות אלימות.

הסיבה השנייה היא הסכסוך הציוני-ערבי, שהחל עם העלייה ההמונית של היהודים לארץ-ישראל, נמשך בשרשרת הבלתי-פוסקת של מלחמות ופורח עכשיו במלוא הדרו. כל ערבי בעולם, וגם רוב המוסלמים האחרים, מעורבים רגשית בסכסוך הזה.

אך מה הקשר של יהודי צרפת לסכסוך הרחוק הזה? קשר עז מאוד.

בנימין נתניהו אינו מחמיץ שום הזדמנות להכריז שהוא מייצג את כל היהודים בעולם. בכך הוא מטיל על יהודי העולם אל האחריות למעשי ישראל.

מוסדות יהודיים בצרפת, בארצות-הברית ובכל שאר המקומות מזדהים בצורה גורפת עם מעשי ישראל, כגון מלחמת-עזה האחרונה, הממשיכה להסעיר את דעת-הקהל העולמית. בכך הם הופכים את עצמם מרצונם לקורבנות של פעולות-נקם. הנהגת היהודים בצרפת, קרי"ף, עשתה זאת רק לאחרונה.

לשתי הסיבות האלה אין כל קשר לאנטישמיות.

האנטישמיות היא חלק בלתי-נפרד של התרבות האירופית.

הובאו הרבה תיאוריות לתופעה זו, שהיא בלתי-הגיונית בעליל, והגובלת במחלת-נפש קולקטיבית.

אני מעדיף את התיאוריה הדתית. בכל רחבי אירופה ואמריקה שומעים ילדים נוצרים בשחר ילדותם את סיפורי "הברית החדשה". הם לומדים שההמון היהודי בירושלים דרש את דמו של ישוע, בעוד שהמושל הרומאי, פונטיוס פילאטוס, ניסה בכל כוחו להציל את חיי המטיף העדין ויפה-הנפש. המושל הרומאי מתואר כאיש הומאני והגון, בעוד שהיהודים מתוארים כאספסוף שפל, מכוער ובזוי.

הסיפור אינו יכול להיות אמת. בכל רחבי האימפריה הרומאית המושלים המקומיים צלבו עושי-צרות פוטנציאליים. התנהגות המנהיגות היהודית בסיפור אינו תואם את החוק היהודי. אבל "הברית החדשה" נכתבה זמן רב אחרי האירועים המתוארים בה, והיא נועדה לקהל הרומאי שהנוצרים ביקשו לנצר, תוך התחרות חריפה עם המיסיונרים היהודים.

זאת ועוד: הנוצרים הקדמונים חיו ככת נרדפת בירושלים היהודית (לפני החורבן), ושנאתם לרודפיהם היהודים חיה עד היום.

התמונה הזאת של היהודים הרעים, התובעים את צליבת ישוע, נחרטה עמוק בתת-המודע של ההמונים הנוצרים, והולידה שנאה ליהודים בכל דור ודור. התוצאות היו מעשי טבח ללא-ספור, גירושים המוניים, האינקוויזיציה, רדיפות בכל הצורות, פוגרומים, ובסוף השואה.

מעולם לא היו דברים כאלה בהיסטוריה המוסלמית.

לנביא מוחמד היו כמה מלחמות קטנות נגד שבטים יהודיים שכנים, שהולידו גם קללות, אך הקוראן מכיל הוראות קפדניות לגבי ההתנהגות כלפי היהודים והנוצרים, "עמי הספר". נקבע שיש להתייחס אליהם בהגינות ולשחרר אותם משרות צבאי תמורת מס-גולגולת. במרוצת מאות השנים היו מדי פעם, פה ושם, רדיפות של יהודים (ונוצרים). אך מצב היהודים בעולם המוסלמי היה טוב לאין שיעור ממצבם בעולם הנוצרי.

לולא כן, לא יכול היה להיות "תור הזהב", הסימביוזה המוסלמית-יהודית בספרד של ימי-הביניים. לולא כן, לא יכלה האימפריה העות'מנית המוסלמית לקבל בזרועות פתוחות את מאות אלפי היהודים שגורשו מספרד הקתולית של פרדיננד ואיזבלה. גדול הוגי-הדעות היהודי בעולם המוסלמי, הרמב"ם, לא היה יכול להיות הרופא והיועץ הפרטי שלך גדול הסולטאנים המוסלמים, צלאח-אל-דין אל-איובי.

הסכסוך הנוכחי התחיל כהתנגשות בין שתי תנועות לאומיות – הציונות והתנועה הלאומית הערבית, והיו לו רק נימות דתיות קלושות. כפי שידידיי ואני הזהרנו פעמים רבות, הסכסוך הלאומי הופך עכשיו לסכסוך דתי – אסון שתוצאותיו מי יצפה.

אך אין לזה שום קשר לאנטישמיות.

אם כן, מדוע כל מכונת-התעמולה הישראלית האדירה, ובכללה כל כלי-התקשורת שלנו, עומדים על כך שיש באירופה עלייה הרת-אסון של אנטישמיות? המטרה שקופה: לקרוא ליהודי אירופה "לעשות עליה".

בעיני ציוני מושבע, כל יהודי העולה לישראל מהווה ניצחון אידיאולוגי. לא חשוב שאחרי בואם לישראל, העולים – ובעיקר אותם הבאים מארצות כמו אתיופיה ואוקראינה – מוזנחים. כידוע, "הישראלים אוהבים את העלייה ואינם אוהבים את העולים".

בעקבות האירועים האחרונים בפאריס וקופנהגן קרא בנימין נתניהו בפומבי ליהודי צרפת ודנמרק לארוז את החבילות ולבוא לארץ, למען ביטחונם האישי. ראשי-הממשלה בשתי הארצות מחו בזעם על קריאות אלה. הרי נתניהו רומז בהן שאין הם מסוגלים או מוכנים להגן על אזרחיהם. אני מניח ששום ראש-ממשלה בעולם אינו אוהב נאומים של פוליטיקאים זרים הקוראים לאזרחיהם לנטוש את ארצם.

יש משהו מגוחך בקריאות אלה. כפי שציין ישעיהו ליבוביץ, ישראל היא עכשיו המדינה היחידה בעולם שבה נתונים היהודים בסכנת-חיים מתמדת. מכיוון שפורצת כאן מלחמה כל כמה שנים ומעשי-אלימות מתרחשים מדי יום, יתכן שליבוביץ צדק.

יתכן שבעקבות האירועים הדרמטיים, יהודים "צרפתים" רבים – שמוצאם מצפון-אפריקה – אכן ישתכנעו להגר מצרפת. לא כולם יבואו לישראל. ארצות-הברית, קנדה הצרפתית ואוסטרליה מהווים אלטרנטיבית מושכות.

יש הרבה סיבות טובות ליהודים לבוא דווקא למדינת-ישראל: אקלים נוח (לאו דווקא השבוע), השפה העברית, החיים בקרב יהודים, ומה עוד. אבל הבריחה מהאנטישמים אינה סיבה טובה.

האם יש אנטישמיות באירופה? אני מניח שכן.

בארצות אירופיות רבות יש תנועות ימניות, ישנות וחדשות, המנסות למשוך את ההמונים באמצעות שנאת "האחר". היהודים הם "האחרים" בהא הידיעה. זוהי קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות. היהודים שייכים ולא שייכים לארצות-מולדתם. יש להם מנהגים זרים ומוזרים (ועל כן מפחידים). כל התנועות הלאומיות שקמו באירופה במאות ה-19 וה-20 היו, פחות או יותר, אנטישמיות.

היהודים היו תמיד – ומהווים גם עכשיו – השעיר לעזאזל האידיאלי לעניים באירופה. המנהיג הסוציאליסטי הגרמני אוגוסט בבל, שלא היה יהודי, אמר בשעתו ש"האנטישמיות היא הסוציאליזם של הכסילים".

כאשר יש באירופה משברים כלכליים, וכאשר גדל והולך הפער בין העניים המקומיים לבין העשירים הרב-לאומיים, מעמיק הצורך בשעיר-לעזאזל. אבל אינני מאמין שהקבוצות השוליות האלה, גם כשאחדות מהן כבר חדלו מלהיות שוליות כל-כך, מהוות נחשול חדש של אנטישמיות.

יהיה הדבר כאשר יהיה, לפיגועים בפאריס ובקופנהגן אין שום קשר לאנטישמיות.