ובכן, ממש הכול.

מדינות מכירות זו בזו. מדינות לא צריכות להכיר באופי האידיאולוגי שלהן.

מדינה היא ישות ממשית. האידיאולוגיות שייכות לתחום המופשט.

כאשר הכירה ארצות-הברית בברית-המועצות, בשנת 1933, היא הכירה במדינה. היא לא הכירה באופי הקומוניסטי שלה.

כאשר הכיר אש"ף במדינת ישראל בהסכם אוסלו ובחילופי-המכתבים שקדמו לו, הוא לא נדרש להכיר באידיאולוגיה הציונית שלה. כאשר ישראל הכירה, בתמורה, באש"ף כבנציג העם הפלסטיני, היא לא הכירה באידיאולוגיה פלסטינית זו או אחרת, חילונית או דתית.

יש ישראלים (כמוני) המבקשים להשמיט את המילה "יהודית" מן ההגדרה הרשמית של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". ומהצד שכנגד יש המבקשים להשמיט מן ההגדרה את המילה "דמוקרטית". איש מאיתנו אינו חושב שאנחנו זקוקים לאישור הפלסטינים לכך.

זה פשוט לא עניינם.

אינני יודע מהי כוונתו האמיתית של בנימין נתניהו כאשר הוא מציג את הדרישה המגוחכת הזאת כאולטימאטום.

ההסבר המחמיא לנתניהו הוא שזהו עוד טכסיס כדי לחבל ב"תהליך השלום", לפני שהמשא-והמתן יגיע לדרישה שישראל תפנה את ההתנחלויות. הסבר פחות-מחמיא הוא שנתניהו באמת מאמין בזה, שהוא נשלט בידי תסביך-נחיתות לאומי עמוק וזקוק לאישור חיצוני ל"לגיטימיות". להכיר ב"מדינת-הלאום של העם היהודי" פירושו לקבל את כול הנרטיב הציוני, מתחילתו ועד סופו, החל בהבטחת הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו.

כאשר ג'ון קרי שוקל אם לכלול את הדרישה הזאת ב"הסכם המסגרת" שלו, מוטב לו שיחשוב על זה פעמיים.

למשל, איך זה ישפיע על שליחו המיוחד, מרטין אינדיק?

מר אינדיק הוא יהודי, הנושא שם יהודי (אינדיק הוא תרנגול-הודו באידיש). אם ישראל היא "מדינת-הלאום של העם היהודי" כולו, זה גם כולל אותו. אז איך הוא יכול לתפקד כמתווך אמין על שני הצדדים?

ומה צריכים להרגיש מיליוני היהודים האמריקאים דווקא כעת, כאשר מתרחב הפער בין ממשלות וושינגטון וירושלים? באיזה צד הם? האם כולם יונתן פולרדים?

הקול האמריקאי הבלתי-תלוי שנשמע פתאום בארצות-הברית, שאינו מציית עוד אוטומטית לאיפא"ק, דוחף את אנשי-הימין שלנו לפיתרונות מוזרים יותר ויותר. הדוגמה האחרונה היא הרעיון המזהיר של בנימין נתניהו: למה לא יישארו המתנחלים במדינה הפלסטינית העתידית כאזרחים פלסטיניים?

לאנשים הגונים רבים זה נראה כפיתרון ראוי.

במדינת ישראל יש כיום כ-1.6 מיליון אזרחים ערבים-פלסטיניים. למה שמדינת פלסטין לא תכלול 0.6 מיליון אזרחים יהודים-ישראלים?

הערבים הישראלים נהנים – לפחות בתיאוריה – מזכויות אזרחיות מלאות. הם בוחרים לכנסת. הם כפופים לחוק. מדוע שמתנחלים הישראלים לא ייהנו מזכויות אזרחיות מלאות בפלסטין, יבחרו לפרלמנט הפלסטיני ויהיו כפופים לחוק הפלסטיני?

בני-אדם אוהבים סימטריה. הסימטריה מקלה על החיים. היא מסתירה את מורכבות הדברים.

(כשהייתי טירון בצבא, אמרו לי שלא להאמין בסימטריה. הסימטריה נדירה בטבע. הזהירו אותי: כשאתה רואה שורה של עצים שהמרחקים ביניהם מדויקים, זה לא יער, אלא חיילי האויב המוסווים כעצים.)

הסימטריה של נתניהו כוזבת גם היא.

הערבים בישראל חיים על אדמתם. אבותיהם חיו שם לפחות 1400, אם לא 5000 שנים. השבוע טען סא'אב עריקאת שמשפחתו חיה ביריחו זה 10,000 שנה, בעוד שציפי ליבני היא בת של מהגר.

המתנחלים שבשטחים הפלסטיניים הכבושים הם, ברובם, עולים חדשים. הם לא יושבים על אדמת אבותיהם, אלא על אדמה פלסטינית שהופקעה בכוח – אדמה "פרטית" או אדמה "ממשלתית". האדמה הקרויה "ממשלתית" היא הרזרווה הקרקעית של הערים והכפרים, שנרשמה בתקופת התורכים על שם הסולטאן, ולאחר מכן על שם הממשלה הבריטית והירדנית. כאשר כבשה ישראל את השטח, היא התייחסה לאדמה זו כאילו הייתה שלה.

אך לא זאת הנקודה העיקרית. הנקודה העיקרית נוגעת לאופי המתנחלים עצמם.

הגרעין הקשה של המתנחלים, תושבי ההתנחלויות הקטנות והמבודדות, הם קנאים דתיים ולאומניים.

הסיבה שגרמה להם לעזוב בתים נוחים בישראל, ולחיות על גבעות-הטרשים של "יהודה ושומרון", הייתה אידיאליסטית. מטרתם הייתה למלא אחר מצוות הקדוש-ברוך-הוא, לספח את השטחים לישראל ולמנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית לעולם ועד.

הרעיון שאנשים אלה יהיו אזרחים שומרי-חוק באותה מדינה פלסטינית הוא הזוי ומסמר-שערות. רובם שונאים את הערבים, ובכללם את הפועלים הפלסטיניים העובדים בשבילם בלי שכר מינימום ובלי זכויות סוציאליות. הם מצהירים על כך בכל הזדמנות. הם תומכים בבריוני "תג מחיר", המטילים טרור על הכפרים הפלסטיניים השכנים, או לפחות אינם מגנים אותם בקול רם. הם מצייתים לרבנים הקנאים, המתווכחים ביניהם על השאלה אם מותר להרוג ילדים גויים, מפני שהם עלולים להרוג יהודים לכשיתבגרו. הם מתכננים את בניית בית-המקדש, אחרי שיפוצצו את המסגדים שעל הר הבית.

שאנשים כאלה יהיו אזרחים במדינה הפלסטינית? מגוחך!

מובן שלא כל המתנחלים הם כאלה. יש מתנחלים שונים לגמרי.

השבוע שודרה בערוץ 10 סידרה מצוינת על מצבם הכלכלי של המתנחלים. היא הייתה פוקחת-עיניים.

החלוצים האידיאולוגיים, שחיו באהלים ובצריפים, נעלמו מזמן. התנחלויות רבות מורכבות עכשיו מארמונות, שלרבים מהם בריכת-שחייה, בוסתנים וסוסים – דבר ש-99% מהישראלים אינם יכולים אף לחלום עליו. מאחר שכמעט כל המתנחלים באו לשם בלי פרוטה בכיס, ברור שכל ארמונות הפאר האלה נבנו בכספי המיסים שלנו. סכומי-עתק הועברו להם מדי שנה.

ריכוזי היישובים העירוניים שנבנו לאורך הקו הירוק והנקראים "גושי התנחלויות" הם עניין אחר. יתכן שיסופחו לישראל במסגרת "חילופי שטחים". אך לפחות שניים מהם מעוררים שאלות חמורות: אריאל, השוכנת כ-25 ק"מ בתוך המדינה הפלסטינית המדוברת, ומעלה-אדומים, המבתרת למעשה את הגדה המערבית לשתיים.

סיפוח שתי הערים הגדולות האלה למדינת פלסטין הריבונית הוא חלום באספמיא.

כאשר הבטיח נתניהו השבוע שלא לגרש אף מתנחל אחד מביתו ולא לעקור אף התנחלות אחת ממקומה, יתכן שחשב על שארל דה-גול, שלא גירש אף מתנחל אחד ולא עקר אף התנחלות אחת מאלג'יריה. הוא פשוט קבע תאריך ליציאת הצבא הצרפתי מאלג'יריה.

זה היה מספיק.