ואז היא פותחת את הפה, ומה שיוצא ממנו הוא מכוער ומאוס, המסר הגזעני של הימין הקיצוני. כאילו רואים מלאך פותח את שפתיו וחושף את שיניו של ערפד.

יתכן שאיילת שקד היא מלכת-היופי של הכנסת הנוכחית. שמה מקסים: גם איילה וגם שקד. אך היא היוזמת של אחת מן ההצעות המחרידות ביותר בכנסת הנוכחית. היא גם יו"ר סיעת "הבית היהודי" של נפתלי בנט, המפלגה הלאומנית-דתית של המתנחלים, הסיעה הימנית הקיצונית ביותר בקואליציה הימנית הנוכחית.

היוזמה האחרונה שלה היא הצעת-החוק האמורה להטיל מס-ענק על תרומות מטעם ישויות מדיניות זרות הניתנות לעמותות זכויות-האדם בישראל, אותן העמותות התומכות בחרם על ישראל (או רק על ההתנחלויות), בהעמדת קצינים ישראליים לדין בינלאומי על פשעי-מלחמה, ועוד.

כל זה בשעה שסכומי-עתק זורמים מחו"ל להתנחלויות ולתומכיהן. חלק גדול מסכומים אלה נתרמים למעשה על-ידי ממשלת ארצות-הברית, המשחררת אותם מהמס האמריקאי באמתלה של "תרומות פילנתרופיות". חלק מהכספים מגיע מידי מיליארדרים יהודים בעלי רקע מפוקפק.

מבחינה מסוימת, האיילה הזאת היא חלק מתופעה בינלאומית. בכל רחבי אירופה פורחות עכשיו מפלגות בעלות אופי פאשיסטי. קבוצות-שוליים בזויות מתרחבות לפתע והופכות למפלגות בעלות עוצמה ארצית. מהולנד עד יוון, מצרפת עד רוסיה מטיפות מפלגות אלה לתערובת של לאומנות קיצונית, גזענות, שנאת-זרים, איסלאמופוביה, אנטישמיות ושנאת-מהגרים. תערובת רעילה במיוחד.

נדמה שההסבר פשוט. בכל הארצות נפגעו האזרחים קשה מהמשבר הכלכלי. האבטלה גבוהה. צעירים אינם מסוגלים למצוא עבודה. הקרבנות מחפשים פורקן לזעמם. השעירים לעזאזל הם זרים, בני-מיעוטים, חסרי-ישע. כך זה היה מאז ימי-קדם. כך הפך צייר כושל בשם אדולף היטלר לדמות היסטורית.

לפוליטיקאים חסרי חזון וחסרי ערכים, זוהי הדרך הפשוטה ביותר להצלחה. זוהי גם הדרך הבזויה ביותר.

אחד מראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית אמר לפני יותר ממאה שנה ש"האנטישמיות היא הסוציאליזם של הברנשים המטומטמים." הגל הפשיסטי החדש היא בוודאי המרד של הבורים.

ישנה גם תיאוריה האומרת שכל התופעה הזאת היא פרי יוזמתם של המיליארדרים ברחבי תבל, המרכזים בידיהם חלק יותר ויותר גדול של אוצרות העולם. הפער בין האחוז העליון לבין כל השאר גדל מיום ליום, והנהנים ממנו מממנים את הימין הקיצוני כדי להסיח את דעת ההמונים הזועמים לכיוונים אחרים. זה הגיוני.

ואולם, לדעתי ההסבר הכלכלי הזה פשוט מדי. כאשר אותה התופעה מופיעה בעת ובעונה אחת בארצות כה רבות ושונות צריכות להיות לכך סיבות עמוקות יותר. משהו הנוגע לרוח התקופה.

אני סבור שאנו עדים להתמוטטות תרבותית בסיסית, משבר של ערכים. סוג כזה של מרד פורץ לעיתים קרובות אחרי שינויים חברתיים, הנגרמים על-ידי פריצות-דרך כלכליות וטכנולוגיות. זהו סימן של דיסונאנס ואבדן-התמצאות. ערב ההפיכה הנאצית כתב סופר גרמני בשם הנס פאלאדה ספר שזכה בהצלחה מסחררת בשם "איש קטן, מה הלאה?" הוא ביטא את הייאוש של ההמונים שירדו לפתע מנכסיהם. הרבה אנשים קטנים מסביב לעולם נמצאים עכשיו במצב הזה.

גם בישראל.

בשבוע האחרון היינו עדים למחזה שהיה מזעזע את הסבים והסבתות שלנו עד לעומק הנפש.

כ-300 אלף בני-אדם, רבים מהם יחפים בקור הצורב החריג, פסעו עשרות קילומטרים בכביש מרכזי. אלה היו פליטים שנמלטו מסודאן ומאריתריאה, דרך מצריים וסיני, וחצו את הגבול לישראל. (מאז הוקמה חומה, הזרם נפסק).

יש עכשיו כ-60 אלף פליטים אפריקאיים כאלה בישראל. אלפים מהם מצטופפים בשכונות-העוני העלובות ביותר של תל-אביב וערים אחרות, וגורמים שם להתמרמרות עמוקה בקרב התושבים. זה משמש קרקע-צמיחה נוח לגזענות. המסיתה המצליחה ביותר היא חברת-כנסת יפה אחרת, מירי רגב מהליכוד, המסיתה את התושבים המקומיים ואת הארץ כולה ומגיעה לשיאים של פרימיטיביות גסה.

הממשלה חיפשה פיתרון לבעיה ובנתה בית-כלא גדול באמצע המדבר בנגב, באזור של חום בלתי-נסבל בקיץ וקור בלתי-נסבל בחורף. אלפי פליטים שחורי-עור נשלחו לשם לשלוש שנים בלי דין ומשפט. יש הקוראים למקום מחנה-ריכוז.

עמותות זכויות-האדם בישראל – העמותות הנ"ל – עתרו לבית-המשפט העליון, וזה קבע שכליאת הפליטים היא בלתי-חוקתית. הממשלה חשבה שוב (אם אפשר לקרוא לזה "לחשוב") והחליטה לעקוף את בג"ץ. לא הרחק מבית-הכלא האסור נבנה כלא חדש, והפליטים נשלחו לשם למשך שנה אחת לנפש.

לא, זה לא בית-כלא, זה משהו שנקרא "מתקן שהייה פתוח". אנחנו טובים במציאת שמות כאלה. מכבסת-המלים עובדת.

מתקן-שהייה זה סגור בלילה, אך ה"שוהים" חופשיים בשעות היום. אבל המתקן רחוק מכל ישוב. ה"שוהים" צריכים להירשם שלוש פעמים ביום – כך שאינם יכולים להגיע לשום-מקום, שלא לדבר על מציאת עבודה.

מהכלא ה"פתוח" הזה יצאו 300 הצועדים האמיצים וצעדו כל הדרך לירושלים, יותר מ-150 ק"מ, כדי להפגין מול הכנסת. הצעדה ארכה שלושה ימים. ליוו אותם מספר קטן של פעילי זכויות-אדם ישראלים, רובם נשים, שפניהן הבהירות בלטו בקרב הראשים השחורים מסביבן. כל הכבוד!

מול בניין הכנסת הותקפו המפגינים על-ידי גברתני היס"ם. כל מפגין הוקף בחצי תריסר בריונים שדחפו אותו באלימות לתוך אוטובוס, שהחזיר אותו לכלא הלא-פתוח המקורי.

אני משתהה על אירוע זה מפני שאני מתבייש. מתבייש עמוקות.

הגזענות אינה תופעה חדשה בישראל. רחוק מזה. אבל תמיד, כאשר אנחנו מאשימים את האיילות שלנו בגזענות, הן משיבות שזו השמצה. יש סכסוך בינינו לבין הפלסטינים, דרושים אמצעי-ביטחון קפדניים, ואין לזה דבר וחצי דבר עם גזענות.

זוהי טענה מפוקפקת, אך לפחות יש בה קורטוב של היגיון.

עם הפליטים, לעומת זאת, אין לנו סכסוך לאומי. שום שיקולי-ביטחון אינם מעורבים בעניין.

זוהי גזענות, פשוטה כמשמעה.

הבה נדמיין לעצמנו שפתאום מתגלה בין סודאן ואריתריאה שבט יהודי אבוד. 60 אלף בני השבט רוצים לעלות לישראל.

כל המדינה הייתה נכנסת לאופוריה. בנתב"ג היו מגלגלים את השטיח האדום. כבוד הנשיא וראש-הממשלה היו שניהם מתייצבים במקום, מוכנים לשאת את נאומיהם הבנאליים ביותר. העולים היו מקבלים "סל קליטה", דיור ועבודה.

כלומר, זאת לא בעיה כלכלית, לא בעיית קליטה, שיכון ותעסוקה. זאת אפילו לא בעיה של צבע-העור. יהודים שחורי-עור מאתיופיה מתקבלים בברכה.

העניין הוא שהפליטים א י נ ם י ה ו ד י ם.

אין מקום לבני עמים אחרים. הם לוקחים לנו את מקומות-העבודה. הם משנים את המאזן הדמוגראפי. אחרי הכול, זוהי מדינה יהודית!

האומנם?

אילו הייתה זאת מדינה יהודית, האם הייתה מתייחסת לפליטים כך?

המון זיכרונות שוטפים את מוחנו. יהודים הנרדפים מארץ לארץ. ארצות-הברית האדירה דוחה פליטים יהודים המגיעים אל חופיה באוניה גרמנית, מוחזרים לגרמניה ומושמדים בסוף במחנות-המוות. השווייצים מחזירים לגרמניה הנאצית את פליטי מחנות-הריכוז המצליחים להגיע לגבולם.

זוכרים את "הסירה מלאה" – כשם הסרט שהזכיר פרק מביש זה?

אילו הייתה זאת באמת מדינה יהודית, האם הייתה מציעה שוחד לראשי מדינות אפריקאיות כדי שיקבלו את הפליטים, מבלי לשאול מה יקרה להם שם? בעיני פליטים מגיהינום דארפור, ארץ כמו זימבבווה היא מדינה זרה כמו ניו-זילנד (אלא אם כן מקבלים את התיאוריה ש"כל הכושים אותו הדבר!")

אילו הייתה זאת באמת מדינה יהודית, האם היה שר-הפנים, איש הליכוד, שולח את כוח הבריונים שלו לצוד פליטים ברחובות?

לא, זאת לא מדינה יהודית. התנ"ך מצווה עלינו להתייחס אל הגר שבתוכנו כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים!" (שמות כ"ג, ט').

אמן!