הטור של אורי אבנרי 

אדם בשם אף-אחד


פתאום ראיתי שיש כוכב חדש ברקיע הפוליטי של ישראל. עד שלשום לא ידעתי אפילו על קיומו.

סקר דעת-קהל שפורסם ב"הארץ" הציג שאלה מתקופת ניקסון: "מאיזה פוליטיקאי היית קונה מכונית משומשת?" התשובה הייתה מהממת: אף פוליטיקאי אחד לא הגיע אף ל-10%. מלבד אחד, שזכה באמונם של 34% מן הנשאלים: אדם בשם אף-אחד.

זאת לא הייתה השאלה היחידה שלגביה העדיפו הנשאלים את אותו מועמד מסתורי. כאשר נשאלו עם איזה מועמד (או מועמדת) היו מעדיפים לבלות ערב, 5% בחרו בשלי יחימוביץ, וגם בנימין נתניהו החלקלק זכה ב-20% בלבד. אף-אחד הוביל שוב, והפעם ב-27%.

למי מהפוליטיקאים אתה מאמין יותר? שוב הוביל אף-אחד ב-22%, ואחריו נתניהו ב-18%. למי איכפת ממך ומהבעיות שלך? 33% הצביעו על אף-אחד, ואילו שלי צלעה אחריו ב-17%, ונתניהו ב-9% בלבד.

לא פגשתי את האדם זה מעולם. אינני יודע אם הוא גבר או אישה, צעיר או קשיש. מדוע לא הקים מפלגה משלו? הרי מפלגה זו הייתה נוחלת ניצחון מוחץ!

מכיוון שעכשיו כבר מאוחר מדי להגיש רשימה חדשה, ברור לגמרי שנתניהו יהיה המנצח הגדול. הוא יהיה ראש-הממשלה הבא. פשוט אין לו מתחרה.

בשפות רבות, ובהן עברית, מדברים על "המשחק הפוליטי". אך עד כמה שאני יודע, איש לא המציא עדיין משחק כזה, אף לא לילדים.

החלטתי לעשות זאת כאן. אני מקווה שזה יעזור לאחדים מן הקוראים והקוראות לבלות את הזמן בערב משעמם, כאשר אין "ריאליטי" בטלוויזיה.

המשחק החדש דומה בצורתו ללגו. יש בו קוביות, שכל אחת מהן מייצגת את אחת המפלגות. המטרה היא להקים קואליציה.

מכיוון שיש בכנסת 120 חברים, עליך למצוא 61 ח"כים כדי להקים ממשלה. אך אתה תרגיש יותר בטוח אם יהיו לך לפחות 65, מכיוון שח"כים אחדים נמצאים בכל עת בחו"ל, ויהיה צורך להזעיק אותם הביתה בכל פעם שיש הצבעה קריטית. כידוע, הישראלים אוהבים לטייל בעולם, בייחוד אם מישהו אחר (הכנסת, לדוגמה) משלם עבור התענוג.

בשעה שאתה מקים את הקואליציה, כדאי לך להקפיד על העקרונות הבאים:

ראשית, המפלגה שלך צריכה להיות די חזקה בממשלה כדי שתוכל להתגבר על כל התנגדות בתוכה.

שנית, הקואליציה צריכה להיות מאוזנת, כך שאתה תמיד תהיה בדיוק האמצע בכל דיון.

שלישית, על הממשלה לכלול די חברים כדי ששום מפלגה יחידה לא תהיה די גדולה כדי לסחוט את הממשלה באיומי-פרישה ערב הצבעה חשובה.

בעבר היו מועמדים אומללים לראשות-הממשלה שלא הצליחו במכה הראשונה, והיה עליהם לבקש מנשיא-המדינה להאריך את הזמן שהחוק מקציב למלאכת מעשה המרכבה.

למעשה, זאת תהיה החשובה מכל ההחלטות שיהיה עליך לקבל עד לבחירות הבאות, חשובה אפילו מהחלטה על מלחמה, וכדומה. אם תרכיב קואליציה לא-נכונה, הממשלה שלך תקרטע, ואי-שם בדרך תתפרק.

הסקרים מראים שבפעם הזאת יהיה התפקיד שלך קל יחסית. תלוי רק בך אם תצליח או לא.

קודם כל, עליך למיין את הקוביות העומדות לבחירה.

הרשימה שלך, "הליכוד ביתנו", זו שהקמת יחד עם אביגדור ליברמן, צפויה לקבל בין 35 ל-40 מנדטים. כל שאר המפלגות תהיינה הרבה יותר קטנות. אין ולו מפלגה אחת הצפויה לקבל בין 20 ל-35 מושבים.

מפלגתה של שלי מרחפת בין 15 ל-20. ארבע מפלגות אחרות הנמצאות בטווח שבין 9 ל-15: "התנועה" של ציפי לבני, "יש עתיד" של יאיר לפיד, ש"ס ו"הבית היהודי" של נפתלי בנט.

נפתלי מי? בנט הוא ההפתעה הגדולה של בחירות אלה, איש שהגיח לפתע משום-מקום. הוא יזם היי-טק בעל כיפה פיצפונת, שהצליח להשתלט על המפד"ל הזקנה והחצי-מתה. אחרי שסילק את המנהיגים הקשישים, הוא הפך לבוס הבלעדי. תוך שבועות אחדים בלבד הכפיל את מפלגתו בסקרים, על-ידי כך שעקף את נתניהו מימין וביטא דעות העשויות להישמע פשיסטיות.

ממי לוקח בנט את תומכיו? מהליכוד, כמובן. בעבר כיהן בנט כראש-המטה בלשכתו של נתניהו, עד שעורר עליו את זעמה של שרה'לה, אשתו של הבוס (ויש אומרים: הבוס האמיתית). עכשיו נטוש קרב-איתנים. בנט מעליל על נתניהו שהוא תומך ב"פיתרון שתי המדינות" (דבר שאיש בישראל ובעולם אינו מאמין בו) ונתניהו תוקף את בנט על שהכריז שהוא כחייל לא היה מציית לפקודה "לגרש יהודי מביתו". (ה"בית" הוא, כמובן, התנחלות על אדמה פלסטינית.)

מכיוון שהליכוד עצמו הפך בפריימריס האחרונים להרבה יותר ימני, והצטרפות קלגסי ליברמן עוד הגביר מגמה זו, יהיה זה קרב מרתק: הימין-הקיצוני נגד הימין-הסופר-קיצוני. יש גם ימין-מגה-קיצוני, רשימתם של הכהניסטים, אך נראה שזו לא תעבור את אחוז-החסימה.

אילו קוביות אחרות מונחות על השולחן? מלבד הליכוד וחמש המפלגות בגודל "בינוני", יש שם עוד שש מפלגות קטנות. החשובה ביותר היא "יהדות התורה". מפלגה חשובה אחרת היא מרצ, המפלגה היהודית היחידה המודה בכך שהיא שמאלית. דומות בגודלן שלוש המפלגות ה"ערביות", ובהן חד"ש הקומוניסטית, שרוב בוחריה ערבים, אך שיש לה גם מועמד יהודי מצטיין.

וחוץ מהכול יש גם "קדימה" האומללה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת היוצאת, הנאבקת על חייה מול אחוז-החסימה. כך עוברת תהילת העולם.

עכשיו אתה יכול לגשת לעבודה. זכור: המטרה היא 61 ח"כים.

הברירה הטבעית ביותר שלך היא איחוד ימני. הליכוד-ביתנו, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה ישיגו, כנראה, ביחד משהו כמו 67 מנדטים. הן יכולות להקים ממשלה שתרחיב במהירות את ההתנחלויות, תסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית, תקיים כיבוש נצחי ותצפצף על כל העולם.

המגרעת: הרכב זה שם קץ להעמדת-הפנים שלך כאילו אתה דוגל ב"פיתרון שתי-המדינות" ושואף לשלום. אתה תעמוד עירום מול העולם. המעמד הבינלאומי של ישראל יצלול לתהום, והתוצאות עלולות להיות הרות-אסון.

וגם: כשאתה בוחר כך אתה חושף את עצמך לסחיטה מתמדת מצד ש"ס ויהדות התורה, העלולות לדרוש שוב ושוב סכומי-עתק לגטאות שלהן, כגון העלאת קצבאות-הילדים, שחרור מעבודה ומשרות צבאי ועוד סחיטות למיניהן. חוץ מזה, בממשלה כזאת לא תהיה ממוקם באמצע.

כדי למנוע זאת, כדאי לך אולי להוסיף כמה תבלינים "מרכזיים" לתבשיל. למחרת יום הבחירות יעמדו לפחות שלושה ראשי-מפלגות בתור לפני הדלת שלך: שלי, ציפי ויאיר.

ניסוח קווי-היסוד של הממשלה הבאה לא יהווה בעיה. אף אחד מהשלושה לא אמר דבר שיכול להפריע לך. בעצם, הם לא אמרו דבר על שום דבר. אז אתה יכול לבחור בחופשיות.

למה לא לבחור בכולם? זה היה יוצר "אחדות לאומית" (שהיא תמיד פופולארית). רק ה"ערבים" ומרצ היו נשארים בחוץ. קואליציה של 100 ח"כים.

אבל יש בעיה. בעצם, שתי בעיות.

קודם כל, בממשלה כזאת אתה תהיה במיעוט. יתכן שלא תוכל להפוך בקלות כל שיגיון שלך לחוק, ולא תוכל לזגזג כאוות נפשך.

שנית, איך תחלק את המשרדים? זאת הרי המטרה העיקרית של המנהיגים האלה , וכך גם של ראשי מפלגתך שלך.

יהיו לפחות שלושה מועמדים למשרד-הביטחון, ארבעה לאוצר ושניים למשרד-החוץ (אם בתי-המשפט לא ישלחו את ליברמן לכלא.)

כך מתחיל המשחק. איזו מפלגה להכניס, איזו להשאיר בחוץ?

לקחת את שלי ולסלק את בנט? או אולי להכניס את יאיר ולהוציא את ש"ס? להכניס את ציפי כעלה-תאנה, למען האמריקאים והאירופים הטורדניים ולמנוע את ה"דה-לגיטימציה" של מדינת ישראל? לשכוח משלי למרות שהיא אומרת שהיא אוהבת את המתנחלים?

כפי שאתה רואה, האפשרויות שלך הן כמעט בלתי-מוגבלות. יש לך עוד 25 ימים.

תהנה מהמשחק. ושיהיה בהצלחה!