האם אלה הם הטובים ביותר שאומה גדולה וגאה יכולה להוציא מתוכה? ממש מפחיד שאחד מאלה עלול להיבחר לתפקיד החשוב ביותר בעולם, עם אצבע על ההדק הגרעיני!

הבה נתרכז במועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר. (הרפובליקאים מחליפים את "בעלי הסיכויים הרבים ביותר" כמו שאדם רגיל מחליף גרביים.)

זהו ניוט גינגריץ'. זוכרים אותו? יו"ר בית הנבחרים שהיה לו רומן עם פקידה בשעה שהוביל את המאמץ להדיח את הנשיא ביל קלינטון מפני שהיה לו רומן עם פקידה.

אך לא זה העניין. העניין הוא שהענק האינטלקטואלי הזה – ניוטון לירוי גינגריץ', הנקרא על שמו על אייזק ניוטון, אולי גדול המדענים של כל הזמנים – גילה אמת היסטורית גדולה.

ניוטון המקורי חשף את חוק הכבידה. ניוט גילה אמת לא פחות מדהימה: שהפלסטינים אינם עם אמיתי, אלא עם שהמציאו אותו.

על כך אפשר לומר בסלנג הישראלי: בוקר טוב, אליהו. כך אומרים לאיש שגילה תגלית גדולה אשר, לרוע המזל, אחרים גילו הרבה זמן לפניו.

מאז ראשית ימיה הכחישה התנועה הציונית את קיומו של העם הפלסטיני.

הסיבה גלויה לעין: אם היה קיים עם פלסטיני בארץ שבה אמור היה להתגשם החזון הציוני, כי אז כרוכה הגשמת הציונות בעשיית עוול היסטורי (כפי שאכן קרא אחד-העם וחזר אחריו מקס נורדאו). אך מכיוון שאבות הציונות היו אנשים מוסריים מאוד, הם חיפשו מוצא מן הדילמה: הם פשוט הכחישו. הסיסמה המנצחת הייתה: "ארץ בלי עם לעם בלי ארץ".

אם כן, מי היו בני-האדם המוזרים שהם נתקלו בהם כאשר עלו לארץ? אז ככה, אלה היו פשוט אנשים שהזדמנו לשם במקרה, ובהחלט לא "עם". סתם עוברי-אורח. אחר-כך, כך למדנו בבית-הספר, אחרי שאבותינו כבר הפריחו את השממה והפכו ארץ צחיחה ומוזנחת לגן-עדן, באו ערבים מכל הארצות השכנות, ועכשיו יש להם החוצפה לטעון שהם עם פלסטיני!

במשך שנים רבות הייתה זאת הגירסה הציונית הרשמית. גולדה מאיר הכריזה, כידוע, ש"אין דבר כזה כמו עם פלסטיני!"

(על כך עניתי לה פעם בכנסת: "גברתי ראש-הממשלה, אולי את צודקת. אולי באמת אין עם פלסטיני. אך אם מיליוני בני-אדם חושבים בטעות שהם עם, ומתנהגים כמו עם, אז הם עם."

מכונת-תעמולה אדירה הועסקה בארץ ובעולם כדי "להוכיח" שאין עם פלסטיני. גברת בשם ג'ואן פיטרס כתבה ספר שבו הוכיחה באותות ובמופתים שהאספסוף הקורא לעצמו "עם פלסטיני" אין לו שום קשר עם הארץ. הם פשוט מתחזים ומסיגי-גבול. הספר נחל הצלחה עצומה – עד שבאו כמה מומחים וקרעו אותו לגזרים. הם הוכיחו שכל האוסף הזה של ראיות והוכחות אינו אלא קשקוש אחד גדול, והספר נשכח.

אני עצמי ביליתי מאות שעות מחיי בניסיון לשכנע את הקהל בארץ ובעולם שיש עם פלסטיני ושאיתו אנחנו צריכים לעשות שלום. עד שהגענו לאוסלו וממשלת-ישראל הכירה באש"ף, "נציגו הבלעדי של העם הפלסטיני". בזה תם הוויכוח.

עד שבא ניוט, וכמו ישו הנוצרי הקים את המת לתחייה.

נראה שניוט עסוק מדי מכדי שיקרא ספרים. נכון, פעם היה דווקא מורה להיסטוריה, אבל זה שנים רבות הוא עסוק בעניינים אחרים – תחילה בניהול הקונגרס, אחר-כך בצבירת הון-עתק כ"יועץ" לחברות-ענק, וכעת בניסיון להיבחר כנשיא.

שאלמלא כן, היה בוודאי נתקל בספרו המבריק של היסטוריון בשם בנדיקט אנדרסון, ששם ספרו מעיד על עצמו: "קהילות מדומיינות". הוא הוכיח שכל האומות המודרניות הן מומצאות.

הלאומיות היא תופעה היסטורית חדשה יחסית. כאשר ציבור מחליט להיות אומה, הוא צריך להמציא את עצמו מחדש. פירוש הדבר: להמציא עבר לאומי, על-ידי רקיחת עובדות היסטוריות (אמיתיות ומומצאות) כדי ליצור תמונה היסטורית רצופה של אומה הקיימת מאז ימי-קדם. חבר של שבט גרמני קדום בשם הרמן בגד במיטיביו הרומאיים והפך בדיעבד לגיבור "לאומי". פליטים דתיים נחתו בחוף אמריקה, השמידו את האוכלוסייה המקומית הפכו ל"אומה האמריקאית". בנים של קהילה אתנית-דתית מפוזרת הפכו ל"אומה יהודית". כולם עשו כך.

היה כדאי לניוט לקרוא גם את הספר של שלמה זנד, פרופסור באוניברסיטת תל-אביב ויהודי כשר למהדרין, שכותרתו מעידה על עצמו: "מתי ואיך הומצא העם היהודי?"

אז מי בכל זאת הם הפלסטינים? לפני כמאה שנה כתבו שני סטודנטים צעירים באיסטנבול, דויד בן-גוריון ויצחק בן-צבי (לימים נשיא המדינה), מסה על נושא זה. הם טענו שאוכלוסיית הארץ לא השתנתה מעולם. מדי פעם גורשו קבוצות-צמרת קטנות, אך אוכלוסיית הערים והכפרים לא זזה מעולם, כפי שמוכיחים גם שמות המקומות. כנענים הפכו לבני-ישראל, אחר-כך ליהודים ולשומרונים, אחר-כך לנוצרים ביזאנטיים. אחרי הכיבוש הערבי, הם אימצו לעצמם במרוצת הדורות את הדת המוסלמית והתרבות הערבית. אלה הם הפלסטינים של היום. (אני נוטה להסכים עם תיאוריה זו.)

גינגריץ' חוזר כתוכי על התעמולה הציונית הישנה – תעמולה שרוב הציונים נטשו אותה מזמן. הוא טוען שלא ייתכן שיש עם פלסטיני – ולראייה, מעולם לא הייתה קיימת מדינה פלסטינית. תושבי הארץ לא היו אלא "ערבים" תחת שלטון עות'מאני.

אז מה? שמעתי בשעתו את אותן הטענות מפי השליטים הקולוניאליים הצרפתיים: שאין עם אלג'ירי, מפני שמעולם לא הייתה קיימת מדינה אלג'ירית, ובכלל לא הייתה אי-פעם ארץ מאוחדת שנקראה אלג'יריה. האם יש מי שמוכן לקנות תיאוריה זו עכשיו?

השם "פלסטינה" הופיע בכתביו של היסטוריון יווני מלפני 2500 שנה. בתלמוד מוזכר "דוכס דפלסטין". כאשר כבשו הערבים את הארץ, לפני כ-1400 שנים, הם קראו לה "פילסטין", כשמה עכשיו. התנועה הלאומית הערבית נוצרה בכל רחבי העולם הערבי, ובכלל זה פלסטין, בעת ובעונה אחת עם התנועה הציונית. היא שאפה לשחרור מעול הסולטאן העות'מאני.

במשך מאות שנים נחשבה פלסטין כחלק מסוריה. לא היה הבדל ברור בין סורים, לבנונים, פלסטינים וירדנים. אולם אחרי התמוטטות האימפריה העות'מאנית, כאשר המעצמות האירופיות חילקו את העולם הערבי ביניהן, קמה מדינה בשם "פלסטיין" תחת מנדט בריטי, והעם הערבי הפלסטיני כונן את עצמו כאומה נפרדת עם דגל לאומי משלו. כך עשו גם רוב העמים באירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, מבלי לבקש רשות מניוט גינגריץ'.

יהיה זה אירוני אם חברי האומה הפלסטינית ה"מומצאת" יצטרכו להכיר באומה הישראלית/היהודית ה"מומצאת", כדרישת חבר האומה האמריקאית ה"מומצאת" – שהוא, אגב, ממוצא גרמני-אנגלי-סקוטי-אירי מעורב.

לפני שנים התנהל ויכוח סוער סביב ספרי-הלימוד הפלסטיניים. נטען שהם אנטישמיים ומסיתים לרצח. הוויכוח תם כאשר הסתבר שכל ספרי-הלימוד הפלסטיניים אושרו על-ידי שלטונות הכיבוש הישראליים, ושרובם בכלל עברו בירושלים מהמשטר הירדני הקודם. אבל גינגריץ' אינו מהסס להקים לתחייה גם את הגווייה הזאת. לדבריו, כל הפלסטינים – גברים, נשים וטף – הם טרוריסטים, וכל התלמידים הפלסטיניים לומדים בבית-הספר להרוג אותנו, הישראלים המסכנים וחסרי-הישע. הוי, מה היינו עושים בלי מגינים נחושים כמו ניוט! (חבל רק שהשבוע התפרסמה תמונה של ניוט לוחץ את ידו של יאסר ערפאת.)

ואנא, אל תראו לו את ספרי-הלימוד הנהוגים בכמה מבתי-הספר שלנו, בייחוד הדתיים.

האם זה בזבוז זמן לכתוב על שטויות כאלה?

נדמה שכן, אך אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמגיש הדייסה המקושקשת הזאת עלול מחר להיות נשיא ארצות-הברית של אמריקה. בהתחשב במצב הכלכלי שם, זה בהחלט אפשרי.

בינתיים עושה גינגריץ' נזק בל-ישוער לאינטרס הלאומי של ארצות-הברית. זוהי שעת מפנה היסטורי בעולם הערבי, וההמונים בכול כיכרות-התחריר תוהים על העמדה האמריקאית. התשובה של ניוט תורמת ליצירת אנטי-אמריקניות חדשה ועמוקה. זה לא טוב גם בשבילנו.

למרבה הצער, הוא לא המנהיג הימני הקיצוני היחידי המחבק את ישראל. באחרונה הפכה ישראל מוקד לעלייה לרגל של כול הגזענים בעולם. השבוע זכינו לביקור בעלה של מארין לה-פן, מנהיגת "החזית הלאומית" הצרפתית. נראה שביקור בישראל הוא עכשיו בבחינת חובה לכל פאשיסט שאפתני.

חז"ל טבעו את האימרה: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו. "

אז סליחה - הם לא המין שלי!

אם לצטט פתגם אחר: "עם ידידים שכאלה, מי זקוק לאויבים?"