למשל:

• מניין הוא יבוא?

המקביל לציבור השחור בארצות-הברית הוא הציבור המזרחי בישראל. הוא לא שייך לעם אחר, כמו האזרחים הערביים, אלא שייך לעם הרוב, ציבור פטריוטי הרואה את עצמו מקופח, ציבור של אזרחים מדרגה שנייה.

כדי להיות מקביל מושלם לאובמה צריך המועמד להיות חצי מזרחי וחצי אשכנזי, כשהחלק המזרחי בתדמיתו חזק מהמערבי. פעם קראתי לאנשים שמוצאים הוא ספרדי-אשכנזי מעורב בשם "אשכרדים". המושג לא נקלט, למרות שיש אצלנו היום מאות אלפי נשים וגברים המתאימים להגדרה זו.

ובכן, אובמה הישראלי היא מזרחי, בעל מוצא מעורב.

למען הנוחיות אתן לו שם דמיוני: "ברק חסון עובדיה".

• מה יהיה תפקידו?

ההישג הראשון של ברק אובמה הוא בגיוס מיליוני מצביעים, רבים מהם צעירים, שהפוליטיקאים נמאסו עליהם. הוא הלהיב אותם, המריץ אותם להצטרף לתהליך הפוליטי והפך אותם לפעילים, לתורמים ולמגייסים.

הוא הוכיח דבר חשוב מאין כמוהו: שלציבור הגדול הזה לא נמאס מהפוליטיקה, כפי שהיה נדמה, אלא מהפוליטיקאים. הם נוכחו לדעת שאין הבדל של ממש בין חברי המפלגות השונות, שהם ציניים, רודפי-שררה וכמעט כולם רודפי-בצע. כאשר ראו פוליטיקאי מזן אחר, הם נשאו אותו על כפיים.

זה בדיוק מה שדרוש לנו. הניסיון האחרון בתל-אביב הוכיח שזה אפשרי. כאשר יופיע על הבמה מנהיג מזן חדש, שאינו דומה לפוליטיקאים הוותיקים, הבוחרים עשויים לנהור אחריו.

הישראלים הם עם פוליטי, אולי יותר מכל עם אחר. אבל הישראלים עייפים מהפוליטיקאים שהם מכירים. הם רואים שאין הבדל של ממש בין מנהיגי שלוש המפלגות העיקריות, בין ראש-הממשלה המכהן ושלושת המועמדים לראשות-הממשלה. הם מאמינים ש"כולם אותו הדבר", ושגם ראשי המפלגות הקטנות אינם שונים בהרבה. אין הבדל באופיים, אין הבדל אמיתי בין מסריהם. הם לא הולכים להצביע, או שהם מצביעים להכעיס ונותנים את קולם לאיזושהי רשימה היתולית-למחצה, כמו מפלגת הגמלאים בבחירות האחרונות.

"ברק עובדיה" צריך למצוא את דרכו אל ליבם וראשם של מאות האלפים האלה, הוא צריך לתת להם תקווה ומניע, לשכנע אותם שניתן לשנות את הכול מקצה לקצה, וכך להלהיב אותם להתגייס לשינוי המערכת הפוליטית בישראל.

• מניין יבואו בוחריו?

הישגו הגדול השני של ברק אובמה היה הצלחתו בהקמת קואליציה חדשה של ציבורים שונים – לבנים, שחורים, היספאנים, אידיאליסטים ירוקים, ליברלים, בעלי מצפון חברתי, הומואים ולסביות, ובשלב האחרון - גם פמיניסטיות.

הכישרון לבנות קואליציה כזאת חיוני לברק עובדיה. ישראל אינה זקוקה לעוד מפלגה קיקיונית המייצגת משוגעים-לדבר-אחד. לשם כך יש גופים חוץ-פרלמנטאריים, שכל אחד מהם פועל בנישה משלו ומתרכז בנושא מסוים. מפלגה פוליטית, המבקשת לשנות את המערכת הפוליטית ולכוון את המדינה לאפיק חדש, צריכה לעצב רוב מסביב למסר הנוגע לכל תחומי החיים של המדינה והאזרח.

בישראל זה קשה עוד יותר מאשר בארצות-הברית. המשטר האמריקאי, המבוסס על שתי מפלגות גדולות, מעודד ריכוזים גדולים. המשטר שלנו, לעומת זאת, מעודד דווקא התפצלות לרשימות קטנות, מפלגות של נושא-אחד. הקואליציות מוקמות רק אחרי הבחירות, כאשר הדגש הוא על המפריד והמפצל ולא על המשותף והמאחד. די לחשוב על ש"ס.

כדי לחולל את השינוי הגדול יש צורך במחנה פוליטי גדול וחזק. על עובדיה תהיה מוטלת המשימה להרכיב קואליציה גדולה לפני הבחירות. זהו, בעצם, מעשה-בראשית של הקמת מפלגתו החדשה – או השתלטות על מפלגה קיימת ושינוי פניה עד ללא הכר, כפי שעשה אובמה.

מה יהיו המרכיבים של כוח חדש זה? המוני הדור הצעיר האשכנזי והמזרחי, הציבור ה"חברתי", האזרחים הערביים, הציבור הרוסי, הירוקים, החילוניים, הדתיים המתקדמים, הציבור ההומו-לסבי, הפמיניסטיות, וכמובן - פעילי-שלום.

אפילו הרקולס היה חושש מפני מטרה שכזאת. בגלל סיבות שאין כאן המקום לפרטן, נפערה תהום בין שוחרי ההתפייסות והשלום עם העם הפלסטיני, השייכים כמעט כולם לאליטה האשכנזית, ובין ציבור רחב של היהודים המזרחיים, שרובם הגדול מצביע כיום בעד המפלגות הימניות הישנות, בניגוד גמור לאינטרסים הכלכליים שלו. הציבור הרוסי מנותק, מנוכר וממורמר. הוא חי בבועה משלו, וכמעט כל דובריו ימנים-לאומנים-גזעניים. הציבור החילוני הגדול, הסולד מהממסד הדתי השתלטני ובמסר הלאומני-קיצוני של כמעט כל הדוברים הדתיים, אין בעד מי להצביע. גם מרצ הוריד את הדגל הזה מזמן לחצי התורן. (בבחירות העירוניות בירושלים הצביעו החילונים, באין ברירה, בעד לאומן חילוני.)

האם אפשר לחבר בין כל המסרים האלה, הנראים שונים זה מזה? בין המלחמה בשחיתות והדאגה לסביבה, השאיפה לשלום צודק ושאיפה לצדק סוציאלי, הדרישה לשוויון לאזרחי הערבים ולאזרחים יוצאי-רוסיה (היהודים והלא-יהודים), לשוויון האישה ולזכויות ההומו-לסביות, הדרישה להפרדת הדת מהמדינה והעמידה על זכויות האזרח, פטריוטיזם ישראלי בריא והערכים הכלל-אנושיים?

התשובה בגדול: בהחלט כן! כול השאיפות האלה נובעות מאותו המקור: השאיפה לצדק, לחברה מתוקנת, למדינה שכיף לחיות בה, למדינה שאפשר להתגאות בה.

האם זה אפשרי? יש הסבורים שאם יזכירו את המילה "פלסטינים", יברחו להם כל שאר הבוחרים. או שמוצאו המזרחי של המועמד יבריח את בני האליטה האשכנזית. או שהרוסים יירתעו מפני הערבים.

אני בטוח שהדבר אכן ייתכן – בתנאי שהמסר הכולל יהיה די משכנע, אם יהיה מאוזן וישים את הדגש על המאחד, אם כל אחת מהמטרות תמצא את מקומה הראוי במסר הכללי, אם יהיה ברור שדבר אחד תלוי בשני. (לפני 43 שנים אכן נעשה ניסיון כזה על-ידי מקימי "תנועת העולם הזה – כוח חדש", שהצליחו לפרוץ לתוך הכנסת, הישג שנחשב עד אז כבלתי-אפשרי. אבל הם הקדימו את זמנם בהרבה, והמאמץ הזה התפוגג.)

החיבור הזה אינו מכני. הוא צריך להיכלל במסר גדול אחד, כובש-לבבות. מסר פטריוטי, הומאניסטי, הפונה את הרגש והשכל כאחד. אובמה עשה זאת באמריקה. עובדיה צריך לעשות זאת בישראל.

• אילו תכונות אישיות דרושות לו?

באובמה מתקיים צירוף נדיר ביותר. הוא היה מועמד כמעט מושלם.

הוא חדש. הוא לא נגוע בשחיתות. הוא נואם בחסד, המשכנע בכל מילה. הוא לא מועד אף פעם. גם לא תחת לחצים כבדים. דעותיו שקולות ומאוזנות. הוא לא מתלהם. נראה שחייו האישים הם ללא דופי. הוא מקרין שלווה. הוא חי חיים צנועים. הוא הוכיח אומץ-לב אישי ומוסרי כאשר היה בין המעטים שהתייצבו נגד מלחמת-עיראק מהרגע הראשון. (כמה אנשים אצלנו התנגדו מהרגע הראשון למלחמת-לבנון הראשונה ו/או השנייה?) המסר שלו מאחד, ואינו מפלג. הוא לא אדם לעומתי, כרוב הפוליטיקאים. אין לו "יצר קטלני". הוא הביא עימו מסר של תקווה, מסר שכולו חיובי, מסר המאפשר לו למצוא מסילות גם ללב יריביו.

וחוץ מזה – אין מה לזלזל בזה – הוא יפה-תואר.

אנשים כאלה אינם גדלים על העצים. אבל צירוף כמעט בלתי-אפשרי של תכונות כאלה חיוני להצלחה במשימה הנראית כמעט בלתי-אפשרית. מהטמה גנדי היה כזה. אולי גם ישו הנוצרי. אולי הילל הזקן. אולי הנרי הרביעי, מלך צרפת. אבל בימיהם לא הייתה טלוויזיה.

דבר כזה יכול לקרות לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, ולכבוש את המדינה באחת. אך הסיכוי שזה יקרה הפעם, ב-42 הימים שנותרו עד לבחירות, קלוש.

הכנסת הבאה תהיה ללא ספק עלובה כמו זו הקיימת. היא לא תהיה מסוגלת להתמודד אף עם אחת המשימות הלאומיות והחברתיות הגדולות. היא תתמוטט הרבה לפני שתוציא את ימיה מזקנה.

המאמץ הגדול להכשרת הקרקע למחנה פוליטי חדש וגדול צריך להתחיל יום אחרי הבחירות.

ברק חסון עובדיה, אייך?