כמה מלים שהשמיע הנשיא בוש בנאומו בבריסל לא זכו בתשומת-הלב הראויה.

הוא דיבר על הצורך בהקמת "מדינה פלסטינית דמוקרטית ורצופת-שטח", ואז הוסיף שש מילים חשובות: "מדינה של שטחים מפוזרים לא תעבוד".

כדאי להשתהות על מלים אלה. למי התכוון? ומדוע השמיע את הדברים דווקא בבריסל?

אין אדם מזהיר מפני סכנה שאינה קיימת. אם אמר בוש מה שאמר, משמע שמישהו פועל, לדעתו, למימוש סכנה זו.

ולא קשה לנחש מי.

מזה שנים אני מזהיר מפני כוונה זו של שרון, המונחת ביסוד כל מפעל ההתנחלויות שהוא יזם וביצע. פרישת ההתנחלויות על מפת הגדה המערבית נועדה לחתוך את הגדה לאורכה ולרוחבה, כדי למנוע כל אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית אמיתית, רצופת-שטח ובת-קיום, מדינה ככל מדינות העולם.

אם יסופחו לישראל גושי ההתנחלויות שהוקמו, יבותר השטח הפלסטיני למספר מובלעות - לפחות ארבע, ואולי גם שש. רצועת-עזה, שכולה גטו מנותק, תהווה מובלעת נוספת. כל מובלעת תהיה מוקפת על-ידי התנחלויות ובסיסים צבאיים, וכולן תהיינה מנותקות מן העולם החיצון.

המודיעין האמריקאי מכיר, כמובן, מציאות זו. הוא רואה אותה בעיני הלוויין. אבל זה לא הפריע לנשיא בוש להבטיח לשרון ש"מרכזי האוכלוסייה" הישראליים בגדה יסופחו לישראל. "מרכזי האוכלוסייה" הם אותם גושי ההתנחלות, שהאמריקאים הגדירו אותם בעבר כ"לא חוקיות" וכ"מכשול לשלום". עוד בימי כהונתו אביו של בוש, הנשיא ג'ורג' בוש האב, החליט הממשל האמריקאי להקטין את ההטבות האמריקאיות לישראל כעונש על הרחבתם.

אז מה פתאום משמיע בוש הצהרה, שפירושה המעשי הוא שיהיה צורך לפרק כמה מגושי ההתנחלות האלה? ומדוע השמיע זאת דווקא בבריסל?

ברור שהדברים באו לסבר את אוזני מארחיו האירופיים. האיחוד האירופי מתנגד לסיפוח שטחי הגדה לישראל. בוש אמר מה שאמר כדי לצמצם את המחלוקות בין אמריקה לאירופה.

אמר אמר. ומה קורה בפועל בשטח?

ביום הראשון האחרון החליטה הממשלה בפעם השניה לבצע את תוכנית-ההתנתקות. מרוב התרגשות על כך, כמעט ולא שמו לב להחלטה השניה שהתקבלה באותה ישיבה: להמשיך בבניית החומה בגדה המערבית.

לכאורה, זוהי החלטה שגרתית. הרי הממשלה ממשיכה לטעון שזוהי "גדר בטחון" בלבד. ואכן, יש לה גם תפקיד בטחוני מסוים, ולכן היא מקובלת על דעת-הקהל בישראל. אך כיום כבר ברור לכל בר-דעת בארץ ובעולם שהחומה באה לסמן את הגבול העתידי של ישראל. משום כך הדגישו כל הדוברים הרשמיים השבוע שהחומה מנתקת רק 7-8% משטח הגדה.

כדאי להתעכב על המילה "רק". ההצעה האחרונה של הנשיא ביל קלינטון דיברה על סיפוח 3-4% משטח הגדה לישראל, תמורת סיפוח 1% משטח ישראל למדינה הפלסטינית. שבעה אחוזים מהרפובליקה הפדרלית הגרמנית הם הרבה יותר ממדינת סכסוניה. שבעה אחוזים משטח ארצות-הברית הם יותר מכל מדינת טכסאס הענקית. (תסריט למחשבה: המכסיקאים כובשים את טכסאס, בונים חומה בינה ובין שאר ארצות-הברית וממלאים אותה בהתנחלויות מכסיקאיות.)

אבל המשחק באחוזים מטעה. לא רק גודל השטח חשוב, אלא גם מיקומו.

בעניין זה נותרה המחלוקת בין ישראל וארצות-הברית בעינה. היא נוגעת בעיקר לשני מקומות, שבהם יביא תוואי החומה לביתור הגדה. אם תכלול החומה את אריאל, היא תשלח אצבע ארוכה אל תוך הגדה המערבית. אצבע זו תתחבר עם אצבע שניה, שתבוא ממזרח, היא תחתוך את הגדה לכל רוחבה מדרום לשכם. אצבע נוספת תישלח מירושלים למעלה-אדומים המורחבת, ובפועל תחתוך את הגדה לכל רוחבה באזור ירושלים.

האמריקאים עדיין אינם מסכימים לכך, ולכן נוקט שרון בשיטה אופיינית לו: בשני מקומות אלה נשאר חור בחומה. כלומר, שרון יבנה שם רק בבוא העת, כאשר יצליח בהזדמנות כלשהי לשדל את האמריקאים להסכים.

אבל חשבון האחוזים מטעה גם מבחינה אחרת. כיום מדברים רק על החומה "המערבית", האמורה להפריד בין הגדה לבין ישראל. על "החומה המזרחית" אין איש מדבר.

אך אין זה סוד ששרון מתכוון לבנות גם את החומה הזאת, האמורה להשלים את כיתור הגדה ולנתק אותה מבקעת-הירדן וחוף ים-המלח. זהו שטח ענק, הכולל כ20%- של הגדה, ושינתק אותה מכל מגע עם העולם. שרון יודע שאינו יכול לבצע זאת כיום, מפאת התנגדות ארצות-הברית והעולם כולו, וגם אין תקציב לכך. לכן הוא משאיר זאת לעתיד.

לעומת זאת כוללת החלטת הממשלה את דרום הר-חברון. שם אמורה החומה להיבנות כמעט על הקו הירוק. זה נראה ממש יפה, אבל גם בזה יש התחכמות: שרון איננו מתכוון לבנות את הקטע הזה של החומה בעתיד הקרוב. הוא דוחה זאת להזדמנות אחרת - ואז יציע תוואי שונה לגמרי, ובו אצבע החודרת עמוק לתוך הגדה צפונה ותכלול שורה של התנחלויות, ובעיקר את קריית-ארבע.

בתחבולות תעשה לך התנחלויות.

בינתיים יש לשרון די עבודה בתוך שבעת האחוזים של החומה שאושרו. את כל השטח הזה שבין החומה לבין הקו הירוק - השטח שסופח בפועל - הוא ממלא בהתנחלויות חדשות. בין השאר: עיר חדשה בשם "גבעות", העומדת להיבנות ממערב לבית-לחם, במה שנקרא

"גוש-עציון".

זהו שם שיקרי: גוש עציון המקורי היה מורכב מקומץ ישובים בקרבת הקו הירוק. הוא נתפש על-ידי הערבים במלחמת 1948, ואחרי שישראל כבשה אותו ב1967- הוקמו הישובים מחדש. אחר-כך הוקמה ממזרח להם עיר גדולה בשם אפרת (או אפרתה), ומעבר לזה עוד כמה התנחלויות, עד שקבוצת הישובים הקטנים הפכה לגוש מסיבי. עכשיו בא שרון לעבות את הגוש הזה עוד יותר.

התנחלות גדולה חדשה נוספת בשם המטעה "צופים צפון", העומדת לקום בין החומה והקו הירוק מצפון לקלקיליה. גם היא אמורה להגיע לממדים של עיר.

שכונות ענק, העומדות לקום כדי לחבר את גוש מעלה-אדומים לירושלים, ולהגיע למעשה עד יריחו.

באותו אזור מבטיח איש מפלגת-העבודה, שר-השיכון יצחק הרצוג, לבנות שכונות גדולות שיגיעו מהר-חומה למעלה-אדומים, ושגונה נוספת מתוכננת ממזרח לעיירה אל-ראם. הכוונה היא לנתק את ירושלים המזרחית סופית מהגדה המערבית.

כל זה קורה כאשר המדינה והעולם מתבשמים מתוכנית ההתנתקות - שכל כולה אינה אלא תוכנית לביסוס רצועת-עזה כאחת המובלעות של "המדינה המורכבת משטחים מפוזרים". (רצועת עזה היא, בסך הכל, 6% מהשטחים הכבושים.) מפלגת-העבודה היא שותפה מלאה למזימה זו.

מבחינת שרון, תכנית ההתנתקות באה בסך-הכל להקריב כמה התנחלויות קטנות בחלק נידח של השטחים הכבושים כדי לאפשר לו להגשים את תכניתו להשתלטות על מרבית הגדה המערבית.

עכשיו הכריז בוש שתכנית זו אינה מקובלת עליו. מארחיו האירופיים חייכו באדיבות. אולי האמינו לו, ואולי גם לא.