אהוד ברק מודיע שלא יחזיר את אבו-דיס, אם הרשות הפלסטינית לא תגיש לו תחקיר על אירועי הירי של יום השני האחרון. אין תחקיר, אין אבו-דיס. אינני יודע עם הרשות תגיש תחקיר כנדרש. אז כדי להציל את תהליך השלום אני מתנדב להגיש בזה תחקיר מעמיק משלי. להלן התשובות לשאלות הרלוונטיות.

• למה הם ירו? הם ירו מפני שהם מאמינים ש"הישראלים מבינים רק את שפת הכוח".

עובדה: החיזבאללה יורה, חיילים נהרגים ונפצעים, והופ - הישראלים מסתלקים מלבנון. אין אופוזיציה, אין אי-אמון בכנסת, אין מישאל-עם, ממש כל העם "4 אמהות". ולא סתם עוזבים, אלא בבהילות גוברת. אלמלא ירו בהם, הם היו נשארים שם עוד מאה שנה. לעומת זאת, בגדה וברצועה אין שום בהילות. בישראל שוררת ההרגשה שהמצב הנוכחי יכול להימשך לנצח. מה יש, מה בוער? יש שקט. שום דבר לא קורה, חוץ מהצגה של משא-ומתן מתמשך. לעומת זאת יש אופוזיציה בכנסת. יש הצעות אי-אמון. יש מישאל-עם. לתקשורת לא איכפת כלום, היא לא מדווחת בכלל על מה שקורה בגדה. וכל זה למה? מפני שלא יורים. אבל כשמתחילים לירות - הופ, יש תקשורת, יש מצלמות, יש תצלומים.

• האם ערפאת נתן את הפקודה? כמו שאמר קלארק גייבל

ב"חלף עם הרוח": "למען האמת, יקירתי, אני לא נותן "!DAMN אולי נתן פקודה, אולי רק נתן רמז, אולי התכוון רק להפגנות שקטות עם אבנים ובקבוקי-תבערה, וזה נשמט לו מהידיים. מה זה חשוב? במשך שנים מתייחסים בישראל לערפאת כאילו היה קבלן-מישנה לשמירה על ביטחון המתנחלים, "בלי בג"ץ ובלי בצלם". קציני פיקוד המרכז, בשחצנות שהפכה לסמל המיסחרי שלהם, מכריזים כל שני וחמישי שערפאת "ממלא" או "לא ממלא" את התפקיד שהטילו עליו. שליחי סוריה מפיצים בשטחים הפלסטיניים שערפאת אינו אלא משת"ף של ישראל, הדואג לביטחון ישראל תמורת הטבות אישיות. הפרופסור אדוארד סעיד ושאר שונאי ערפאת משווים את האיזורים הפלסטיניים המשוחררים לבנטוסטאן - איזור-החסות שהוקם על-ידי הממשלה הגזענית בדרום-אפריקה (לשעבר) לשחורים, בני שבט בנטו. היריות הוכיחו שזו שטות. שוטרי בנטוסטאן לא ירו בחיילי האפארטהייד. חיילי ערפאת (הקרויים "שוטרים") הם לוחמים פלסטיניים, מי שהיו אנשי צבא-השיחרור והמחתרת הלוחמת. גם בימים "כתיקונם" קשה לערפאת לרסן אותם, כשהם רואים את חיילי צה"ל יורים "כדורי גומי" בילדים מיידי-אבנים. כל עוד האמינו הפלסטינים שתהליך-השלום מתקדם, יכלו להתאפק. כשאמונה זה פגה, מתפוגגת גם ההתאפקות. השוטרים ופעילי-פת"ח הם בני אותם הכפרים, שאדמתם נשדדת לנגד עיניהם למען "כבישים עוקפים" ו"גידול טבעי" של התנחלויות. האצבע בוערת להם על ההדק. כשנתנו להם רובים, האמינו הכל שהולכים לקראת שלום, או-טו-טו. עכשיו התיקווה לשלום הולכת ומנעלמת, אבל הרובים נשארים.

• בשביל מה הם ירו? יש כאן תעלומה. לפי התיאור, הפלסטינים פתחו באש,

והפלסטינים הם גם אלה שנהרגו ונפצעו בהמוניהם. אף ישראלי אחד לא נהרג, וגם מיספר הפצועים מירי קטן, למרבה המזל. איך זה יכול להיות? יש כמה אפשרויות: (1) השוטרים הפלסטיניים לא יודעים לירות, (2) כולם עיוורים, (3) לפלסטינים יש רובים היורים אחורה, (4) הפלסטינים ירו שלא על מנת להרוג. כדאי שצה"ל יחקור נושא זה וימסור לנו את התוצאות.

• מה המסקנה? אנחנו הולכים לקראת מרחץ-דמים הדדי. עכשיו זה כבר לא נבואה.

אם לא נתקדם במהירות לקראת פיתרון סביר ומכובד שיתקבל גם על דעת הצד השני, אנחנו נעמוד בקרוב לפני שרשרת של אירועים אשר לעומתם תיראה האינתיפאדה ההיא כמישחק-ילדים, תרתי משמע.