שלושה אומרים: "אני אוהב ילדים."

אחד הוא אב לילדים.

אחד הוא פדופיל, המנצל ילדים לסיפוק יצריו המיניים.

אחד הוא קניבל, האוכל אותם.

המתנחלים אוהבים את הארץ. עובדה, הם מכריזים על כך יום-יום. הם מתיישבים על כל חלקה טובה. אבל אהבתם דומה לזו של הקניבל, האוהב את הילדים כשהם צלויים. מחשבה זו עלתה בראשי, כשעמדתי השבוע על גיבעה מצפון לרמאללה.

לפני היתה פרושה פינת-חמד, שלא הכרתיה קודם לכן. היא סמוכה לכביש ירושלים-שכם, אך היא מסתירה את חמודותיה. עמק מרהיב, שטוח, בין שני רכסים של גבעות תלולות. הוא מחולק מישבצות-מישבצות לחלקות קטנות, שבהן מגדלים ירקות בשיטה אורגאנית. החלקות מושקות ברשת תעלות המושכות מים ממעיינות מקומיים ומקורן, לטענת בני-המקום, עוד מהתקופה הרומית. המים מחולקים בין שבע חמולות על פי מיכסות שנקבעו לפני 400 שנה ולא השתנו מאז. בשוק של רמאללה עולה מחיר הירקות של כפר זה - דורא אל-קרע- על המחיר של כל תוצרת אחרת. על כל היופי הזה יעלה עכשיו הכורת. הכל בשם אהבת ארץ-ישראל.

הסיסמה היא "כביש עוקף", שתי מילים תמימות המחביאות מציאות אכזרית. לכאורה, מה רע בכביש? בסך-הכל משהו המיטיב עם התחבורה. פס צר של אספלט, שאינו מפריע לאיש. זה מה שחושבים כששומעים על סלילת "כביש עוקף" כלשהו. המציאות שונה לגמרי. ניקח, לדוגמה, את הכביש המסויים הזה, האמור לחבר את התנחלות בית-אל להתנחלות עופרה. 5.9 קילומטר אורך. 220 (מאתיים ועשרים!) מטר רוחב: 60 מטר לכביש עצמו, 80 מטר שולי-ביטחון בכל הצד. משמע: הפקעת שטח גדול, שכל מה שנמצא בו ייהרס - בתי מישפחות, שדות פורחים, מטעי עצים, צינורות מים.

אבל הנסתר רב מן הגלוי. הכביש יחצוץ בין שלושה כפרים פלסטיניים לבין חלק גדול מאדמותיהם. למעשה מצורפות אדמות אלה להתנחלויות. זה מחייב הסבר: לפני הבחירות ביקר אהוד ברק בהתנחלויות בית-אל ועופרה והבטיח פומבית שהן תישארנה לנצח. להלכה, זה סותר את כל השקפת-עולמו. הוא הרי דוגל ב"הפרדה" - כלומר, לספח רק "גושי התנחלות" גדולים, לא התנחלויות בודדות, שאנשיהן יפונו או ייהפכו לתושבי פלסטין.

בית-אל ועופרה שוכנות אמנם בלב אוכלוסיה פלסטינית, והן רחוקות מהקו הירוק. אבל שם נמצאת הנהגת המתנחלים הקיצוניים, שברק מעוניין להתחנף אליה. מה עושים? הופכים את שתי ההתנחלויות המבודדות האלה ל"גוש התנחלות" חדש, שיסופח לישראל. "הכביש העוקף" בא לשרת מטרה זו. אין הוא דרוש לתחבורה:

גם היום יש קשר נוח באמצעות הכבישים הקיימים. הכביש החדש יחסוך למתנחלים חמש דקות נסיעה. גם אם רוצים בכביש חדש, קיים תוואי הרבה יותר קצר, ואילו התוואי המתוכנן מתפתל בצורה חשודה. מהי, אם כן, המטרה האמיתית? פשוט מאוד: הכביש אמור להיות מסופח לישראל. כך, אוטומטית, יסופחו גם השטחים שבינו ובין ההתנחלויות. הכביש משמש כסכין החותך שטח גדול מהמדינה הפלסטינית העתידה. מיקרה זה שונה מאחרים רק ביופי המיוחד של הנוף. אבל מעשים כאלה נעשים עכשיו בכל רחבי הגדה המערבית. בעוד שברק מזבל לנו את השכל בדיבורים על הסכמי "מיסגרת" ו"קבע" והדיפלומטים נפגשים כל שני וחמישי, מנהל ברק קרב נחוש (מילה האהובה עליו) להגדלת "גושי ההתנחלויות". הכבישים ממלאים במערכה זו תפקיד מרכזי. הכביש העוקף (עוקף שלום) הוא כביש טורף וכביש חוטף.

במערכה הזאת של יצירת "עובדות בשטח" נוספות עוולות חדשות על העוולות הקודמות, ותוך כדי כך נהרסים ערכי-נוף בני אלפי שנים באופן בלתי-הפיך. זהו פשע חדש: טרהסיד, רצח-ארץ.