אין לבכות על חלב שנשפך, אומר הפיתגם. אבל על החלב הזה אני בוכה וגם רותח מזעם. 2.4 מיליון ליטר חלב נשפכו בהוראת הרבנות לביוב של גוש דן. לא הבנתי בדיוק מה חטא בנוזל הלבן. משהו הקשור בעובדים זרים, פסח ושבתות. אולי "תנובה" מבינה בזה. "תנובה", שהיתה פעם פאר ההתיישבות העובדת, סמל הסוציאליזם החילוני הציוני, ושהפכה מזמן לחברה חסרת עמוד-שדרה, הרועדת כעלה נידף בכל פעם שבד"צ מזקיף את אצבעו.

יש ויש על מה לבכות. עשרה מיליון כוסות חלב. אנחנו רואים בטלוויזיה את הילדים האתיופיים המתים מרעב, ונחרדים עד עומק הנשמה. קראנו שממש על מיפתן ביתנו, בשטחים הפלסטיניים, מאות אלפי ילדים סובלים מתת-תזונה. אבל הרבנים שופכים לביוב. נדמה להם שמותר להם הכל. שאנחנו לא נבכה על החלב שנשפך.

וגם לא על מאות המיליונים הנשפכים מקופת המדינה לכיסיהם. המיליונים שמוציאים בכוח מכיסיהם של משלמי-מסים עובדים, שרבים מהם מתפרנסים בקושי, גומרים את החודש בקושי. הפרייארים. אני מרגיש שאני חייב כאן הסבר. שכן אני הוא זה שתמכתי פומבית בהכנסת ש"ס לממשלה. אחרי הבחירות, כשהתברר הרכב הכנסת החדשה, הצעתי במדור זה לצרף את ש"ס לקואליציה, כמעט בכל מחיר. היה ברור לי שבלי ש"ס לא ניתן להגיע לשלום, לא עם הפלסטינים ולא עם הסורים. האמנתי אז שאהוד ברק באמת שואף לשלום, וקיוויתי שהוא מסוגל להשיגו. אמרתי לו בכנסת, למחרת ניצחונו: "קח את ש"ס!"

כוונת דבריי היתה פשוטה בתכלית. ובשפה גסה: כדאי לשלם לחרדים שוחד גדול מאוד תמורת תמיכתם בשלום. השלום דחוף יותר וחשוב יותר לאין שיעור מכל השערוריות החרדיות. עכשיו אני רואה שההנהגה החרדית שיכורת-הכוח עושה את השגיאה שתביא בסופו של דבר את שקיעתה.

כי הנה עברה שנה, השוחד שולם בריבוע והשלום רחוק יותר מכפי שהיה אז. האשמה רובצת על אהוד ברק. אך ברק הושפע, לפחות חלקית, מבגידת החרדים. הם כופפו את זרועו כל שני וחמישי, ורמזו שבבוא היום ישברו אותה: יצביעו נגד השלום. ברק אינו כזה גיבור שיהמר על עתידו ויילך לשלום יקר עם אסד ו/או ערפאת, כשהוא יודע שהרב עובדיה יוסף מחכה לו בפינה, בדרך למישאל-העם. ברק אינו מהמר. המהמרים האמיתיים הם החרדים. מהמרים טיפוסיים. יושבים ליד שולחן הרולטה, מרוויחים שוב ושוב רווחים קטנים, עד לרגע שבו הם מפסידים את הכל במכה אחת.

זה מה שיקרה קרוב לוודאי לחרדים. והנושא יהיה גיוס בחורי-הישיבות. מינוי ועדת השופט טל היה גדול תשלומי-השוחד לחרדים. ועדה לעולם אינה אובייקטיבית - מי שמרכיב את הוועדה קובע מראש מה תהיינה המסקנות. במיקרה זה לא היתה אף מראית-עין של אובייקטיביות. המסקנה היתה ידועה מראש: לא צימצום ההשתמטות אלא הגדלתה, לא חיסול השערוריה (כפי שהבטיח ברק לפני הבחירות) אלא מיסודה. תוך זמן קצר יחבוש כל צעיר חמישי כיפה במקום כומתה. לשון אחר: בחמישית מתקופת שרותו ישרת כל חייל חילוני במקום משתמט חרדי.

יתכן שזה היה נסבל בתקופה של שלום ושיגשוג, כשהצבא קטן וכשהציבור מבין שהשלום הושג בעזרת החרדים. אבל עכשיו הוא יידע שהשלום טורפד על-ידי החרדים, שבגללם מתחדשת סכנת המילחמה עם סוריה, שבגללם (באין שלום עם סוריה) עלולים להימשך הלחימה בגבול לבנון והסיכסוך עם הפלסטינים, העלול גם הוא לעבור לפסים של שפיכות דמים. צעירים שיידרשו לסכן את חייהם יחשבו על החרדים. אותם חרדים שאינם משרתים, שאינם מסתכנים, הצוחקים בסתר ליבם על הפרייארים החילוניים.

רק פתי מאמין שזה יעבור בשקט. תהיינה מרידות של מתגייסים. תתפתח תנועה של סרבני-גיוס על רקע חילוני. יתכן שזרעיה כבר נובטים בימים אלה בין תלמידי הגימנסיות. איננו מגדלים בארץ הזאת דור של פרייארים. שפיכת החלב היא סמל. סמל לשחצנות החרדים, סמל לזילזול שלהם בערכים אנושיים. כדאי לרב חרדי לחשוב על זה טוב-טוב. כדי שלא יצטרך לבכות, בבוא העת, על החלב שנשפך.