קללה פולנית: "שיעקרו לך את כל השיניים וישאירו רק אחת, כדי שתכאב!" יש מי שמציעים להגשים קללה זו -- נגד עצמנו. וזו הצעתם: בבואנו לעקור את כל מוצבי צה"ל מלבנון, נשאיר כמה מהם בשטח לבנוני. ובמקומות שבהם "הזזנו" את הגבול הבינלאומי, נשאיר את הגבול המוזז כמו שהוא. משמע: נשאיר רק קצת כיבוש על חלקיק של שטח. שן אחת שתכאב. נלך 16 שנים אחורה: אז נאלצה הממשלה להוציא את צה"ל מלבנון. אריאל שרון הצליח לעורר את האריה השיעי בדרום-לבנון מריבצו, אחרי ששימש במשך מאות בשנים כמרבד שהכל דרכו עליו.

הקנאים השיעים החדשים היכו אותנו שוק על ירך והכריחו אותנו להסתלק. אבל הרי לא יכולנו להסתלק סתם ככה, עם הזנב בין הרגליים, בלי התחכמויות. לא אנחנו. לכן החליטה הממשלה - בהנהגת פרס - להישאר בכל זאת ברצועה צרה אחת של הארץ המקוללת. הכל הריעו. איזו החלטה נבונה!

התרעתי נגד החלטה זו, ומצאתי את עצמי לבד במערכה. תחת הכותרת "לצאת וגם להישאר" כתבתי ("העולם הזה", 16.1.85): "נסיגה אל קו חדש לא תשים קץ למילחמה, אלא תגביר אותה." וכעבור חודש, ממש בשבוע הנסיגה, כתבתי: "נסיגה חלקית, טימטום שלם."

מה שלא עושה השכל, עושה הזמן? לאו דווקא. רוצים להסתלק סוף-סוף מהרצועה. אבל החוכמולוגים רוצים להתחכם שוב: לצאת כמעט לגמרי, להישאר רק קצת-קצת. מוצב פה, חצי מוצב שם. כך יתנו לחיזבאללה אמתלה להמשיך במילחמה. העולם יקבל זאת. ממשלת-לבנון תצטרך להכיר בכך. אסד ישפשף ידיים.

האוכלוסיה השיעית, שהיא הבסיס למילחמת-הגרילה, תמשיך להקריב את עצמה למען המטרה הקדושה של שיחרור המולדת. ובסוף, אחרי עוד כמה-וכמה קרבנות, והפעם גם אזרחים, ישראל תסתלק. כמו שהסתלקה מטאבה, שגם היא היתה שן כואבת.

אם ברק יבין זאת בעוד מועד וייסוג עד הגבול הבינלאומי ממש, מי יתפוס את השטח בצד השני? שר-הביטחון הלבנוני הציע למסור את השטח לצבא הסורי. בישראל החלה היסטריה: חס וחלילה! אסור להרשות לסורים להגיע לגבול! והרוחות לא נרגעו עד ששר-החוץ הסורי התנער בתוקף מכל העניין. ואיש לא שאל: מדוע, בעצם, לא רוצים הסורים להגיע לגבול?

גם בסרט הזה כבר היינו. ב-1976, בשיא מילחמת-האזרחים הלבנונית, פלשו הסורים ללבנון בהזמנת הנוצרים, כדי למנוע את השתלטות כוחות אש"ף על המדינה. כששעטו הסורים דרומה, פרצה בישראל היסטריה. ניצח עליה שר-הביטחון שימעון פרס, שרצה להביך את יריבו, ראש-הממשלה יצחק רבין. אנשי-פרס זעקו: צריכים לקבוע "קו אדום"! אסור בשום פנים להניח לסורים להגיע עד הגבול!

נזדמן לי לשוחח עם רבין בעיצומם של מאורעות אלה. רבין, שכנראה סמך עלי שלא אפרסם את דבריו, שפך את מרי שיחו. "איזה טימטום!" אמר. "הדבר הכי טוב בשבילנו זה שהסורים יישבו על הגבול. אז יהיה שקט, כמו בגבול הגולן." אבל רבין נכנע להיסטריה. ישראל פירסמה אולטימטום, הסורים עצרו במרחק רב מהגבול. ההמשך ידוע: את החלל הריק תפסו הפלסטינים, ודרום לבנון הפכה למיני-מדינה של אש"ף. רבותי, ההיסטריה חוזרת. משהו דומה קורה עכשיו. אם ישראל תיסוג עד הגבול הבינלאומי ממש, יהפוך חיזבאללה מן הסתם לגוף פוליטי-חברתי ויתרכז במאבק על השילטון בלבנון. הסורים לא יתפסו את השטח, מפני שגם הם מבינים את ההגיון של רבין: אם ישבו על הגבול, יצטרכו לשמור על השקט. אבל הסורים אינם מעוניינים בשקט, כל עוד לא יוחזר להם הגולן. כלל וכלל לא. הם יחפשו תחליף לחיזבאללה וימצאו אותו באירגונים הפלסטיניים שמרכזם בדמשק.

כך תקום בדרום-לבנון מיני-מדינה פלסטינית חדשה, שתהיה כפופה לאסד ותהיה עוינת לערפאת ולמדיניות השלום שלו. היא תפתח במילחמת-גרילה נגד הגליל. אפשר יהיה לומר אז על יועצי ברק מה שנאמר על יועצי המלך הצרפתי לואי ה-18: "הם לא שכחו כלום ולא למדו כלום."