האפיפיור לוקה בבריאותו. בין השאר גרם לכך תורכי צעיר, שניסה להתנקש בחייו לפני עשרים שנה ברומא. מניעיו לא הובהרו עד היום. על כך התבדח ידידי המנוח חאלד אל-חסן, שהיה דמות מרכזית באש"ף והצטיין בחוש-ההומור שלו. אלוהים, כך סיפר, הופיע לאותו תורכי בחלום וציווה עליו: "לך לעיר הקדושה והרוג את הפולני הארור הזה!" והתורכי הטיפש הזה, במקום ללכת לירושלים ולהרוג את מנחם בגין… עכשיו בא אותו פולני לירושלים. מעמד סימלי, שיש לו השלכה אדירה: כאשר יפסע ממלא-מקומו של ישוע בוויא-דולורוזה, יתגמד נסיונם של פוליטיקאים ישראליים להפוך את ירושלים לגטו יהודי. מיליארדים של נוצרים ומוסלמים יראו ויזכרו שהעיר קדושה גם להם.

האפיפיור ינסה גם ליצור איזון בין תביעות שני העמים בארץ. הוא מכיר בנוכחות הפלסטינית כשם שהוא מכיר בנוכחות הישראלית. הנה כי כן: עיר אחת, שני עמים, שתי פזורות עולמיות (היהודית והערבית), שלוש דתות. שום פיתרון שאינו לוקח בחשבון מציאות מסובכת זו לא יחזיק מעמד. על רקע היסטורי זה, מה שקורה עכשיו נראה כהצגת אבסורד של במאי משוגע. הוא ממציא גימיקים חדשים לבקרים, וכל גימיק מטורף מקודמו.

למשל: הגימיק של "מעטפת ירושלים".

עיירה בשם ענתא עמדה להימסר לשילטון הפלסטיני. אולמרט והמתנחלים למיניהם צעקו חמס (תרתי משמע). ברק התקפל, כרגיל. הטענה: ענתא נושקת להתנחלות פיסגת-זאב, המגינה על ירושלים.

כדי לעמוד על מלוא האבסורד של טענה זו, כדאי לזכור את ההיסטוריה הקרובה. ירושלים עיר-הקודש, זו הקדושה ליהודים ולאחרים, אינה אלא העיר העתיקה וסביבתה הקרובה. עיירה קטנה. מכיוון שהמקום היה צר, יצאה האוכלוסיה במאה וחמישים השנים האחרונות אל מחוץ לחומות והקימה שכונות כמו רחביה במערב ושייח'-ג'ראח במיזרח. הן לא קדושות יותר מאשר רמת-אביב ג' ושכונת-דניה בחיפה. כאשר כבש צה"ל את העיר העתיקה, עשתה ממשלת-ישראל מחטף היסטורי.

במסווה של "איחוד העיר" סיפחה לישראל לא רק את ירושלים הערבית, אלא גם שטחים נרחבים מאוד מצפון, מדרום וממיזרח לה. הגבולות הותוו במחשבה תחילה: נכללו שטחים ריקים, לא נכללו שטחים בעלי אוכלוסיה ערבית. אפשר לקרוא לזה "סיפוח סטאטיסטי" - כמה שיותר יהודים, כמה שפחות ערבים.

מבחינה גיאוגרפית, אין למפה זו שום הגיון. אבו-דיס ועזריה, הסמוכות להר-הבית, הושארו בחוץ. קלנדיה הרחוקה הוכנסה פנימה. שום נביא יהודי לא הטיף בקלנדיה, אבל נמצא שם שדה-תעופה קטן. הופ, גם היא קדושה.

ירושלים-שחוברה-לה-יחדיו-בירת-ישראל-לנצח-נצחים (להלן למען הקיצור: ישליביל"ן) אינה עיר קדושה, לא ליהודים ולא לזולתם. רק חלק זעיר ממנה קדוש למישהו. אבל את מוחנו מטמטמים מדי יום במסר הכוזב הזה: קלנדיה הקדושה, הר-חומה הקדוש, רמות הקדושה.

בזה לא נגמר הסיפור. הרי על העיר הנפוחה הקדושה הזאת, ישליביל"ן, צריכים להגן. אסור בשום פנים להניח לשילטון פלסטיני להתקרב אליה, שמא יסכן את ביטחונה. משום-כך, כל השכונות הערביות שלא הוכללו בגבולות ישליביל"ן מלכתחילה, כדי לצמצם את מיספר הערבים בעיר, אסור שיימסרו לשילטון פלסטיני. לא אבו-דיס, לא עזרייה, לא א-ראם, לא בית-חנינה, לא ביר-נבאלה. גם בכך לא די. כדי להגן על בירת ישראל הנ"ל, נוצרה סביבה רצועת-ביטחון חדשה: התנחלויות כמו פיסגת-זאב וגבעת-זאב, מעלה-אדומים וגיבעון-החדשה. עכשיו נולד רעיון המעטפת: אסור למסור לפלסטינים שום שטח קרוב להתנחלויות אלה. מכיוון שהן מגינות על ירושלים, צריכים להגן גם עליהן. ההמשך ההגיוני: צריכים להקים התנחלויות חדשות כדי להגן על התנחלויות אלה, וכל שטח שיהיה קרוב לחדשות אלה אסור לו להימסר, וכן הלאה. בסוף יגיע אזור-הביטחון של ירושלים לביירות, לבגדאד ולקאהיר. אבל לך תסביר את זה לאפיפיור. מוח של גוי.