"קווי בונו" (CUI BONO), "מי מרוויח מזה?" - זאת השאלה הלטינית הקלאסית שמציג כל חוקר מנוסה, בבואו לפענח תעלומה. מוזר שבמאות אלפי המילים שנשפכו על פרשת עזר וייצמן, לא הוצגה השאלה הפשוטה הזאת. מי מרוויח מזה? מי מרוויח מזה דווקא עכשיו? העיתוי, ללא ספק, מוזר. על המעשים שנחשפו חלה התיישנות. הדברים קרו מזמן. גם הניירות נגנבו מכספת עורך-הדין לפני שנים. אבל מישהו, שישב עליהם בסבלנות, מחליט למסור אותם דווקא עכשיו ליואב יצחק. ולא כדי שיפרסם אותם בכתבה עיתונאית, כפי שעושה עיתונאי רגיל, אלא כדי שיערוך מסיבת-עיתונאי, כפי שעושה מיפלגה היוצאת למסע פוליטי.

מדוע עכשיו? מדוע כך? הדבר קרה בדיוק כאשר הנשיא הטיל את כל כובד-מישקלו על כף-המאזניים למען הירידה מהגולן. הוא הכריז שיתפטר, אם הציבור יכריע במישאל-עם נגד השלום עם סוריה. למחרת היום יצא התיק ממחבואו. וכדי לטשטש את העקבות נתלה הקולר על צווארו של עופר נימרודי. באלה הימים נימרודי טוב לכל דבר.

אבל איש אינו מאשים את נימרודי בחשיפת פרשת העמותות. כאן נקבע העתוי על-ידי מבקר-המדינה. הוא חשף את העובדות, וגם הסיק את המסקנות. היועץ המישפטי לממשלה החליט תוך חמש דקות לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש-הממשלה ואנשיו.

לגמרי במיקרה, כל זה קורה כאשר המשא-והמתן - גם עם הסורים וגם עם הפלסטינים - הגיע לרגע-האמת. אהוד ברק צריך לקבל שתי החלטות היסטוריות: להחזיר את כל הגולן לסוריה ולהסכים להקמת המדינה הפלסטינית ולפשרה סבירה בירושלים. צריך אדם להיות אדם עליון כדי להתרכז בקבלת ההחלטות החשובות ביותר בתולדות המדינה כאשר הוא מתכונן לחקירה מישטרתית שתחרוץ את גורלו. עורכי-הדין יתפסו את מקום האלופים והמדינאים בחדר-העבודה של ברק. על השולחן ייערמו ניירות מישפטיים, לא מפות והסכמים בינלאומיים.

בעיתוני העולם מופיעות עכשיו ידיעות על ברק לצד הידיעות על הלמוט קול ויורשיו, ראשי המיפלגה הנוצרית בגרמניה, שקיבלו כספי שוחד בסך עשרות מיליוני מארקים מחברות זרות ומקומיות. לפני כן הופיע שמו של הנשיא וייצמן לצד שמו של הנשיא ילצין, שמסר את השילטון לידי מחרחר-מילחמה קטן תמורת חנינה לעצמו ולכל מישפחתו על כל הפשעים הכלכליים המייוחסים להם. נראה שמישפחת הקרמלין קיבלה שוחד בסכומים אדירים, ובתמורה מסרו את רכוש המדינה, ששוויו עשרות מיליארדים, לידי כמה שודדים (כמעט כולם יהודים).

מובן שפירסומים אלה מחלישים את יכולתם של ראשי המדינה לנהל משא-ומתן בינלאומי. זה ברור היטב לנשיא קלינטון, שראשי הימין הקיצוני בארצו כמעט הצליחו במזימתם להדיח אותו מתפקידו, אחרי שמימנו את חושפות נאופיו. זה ברור גם לראשי הקונגרס האמריקאי, שצריכים לתת את הכסף לשלום, וגם למנהיגים הערביים הנדרשים להסתכן למען השלום, כאשר לא ברור אם בני-שיחם הישראליים לא יישבו מחר בבית-הסוהר.

הימין הישראלי חוגג. בצדק. הוא מוכן בהחלט להניח ל"שמאלנים" למיניהם את ניהול מסע-הצלב נגד ברק, וייצמן ואנשיהם, בשם המוסר, המישפט ומיבחן בוזגלו. העיקר שישיגו את מטרתם: לקעקע את השילטון הזומם "לוותר על שיטחי-מולדת". מה לגייס יגאל עמיר חדש אם אפשר להרוס את ברק באמצעות המישטרה? אינני חסיד של "תיאוריית הקונספירציה", הגורסת שההיסטוריה נעשית על-ידי קושרי-קשר נסתרים המבצעים את זממם במחשכים. אני בהחלט נוטה לדיעה ההפוכה, המאמינה שיש בהיסטוריה מקום נכבד לטיפשות ולמיקריות. אינני רוצה לבדוק את הלב והכליות של כל המעורבים בפרשות אלה. אבל העובדה היא שכל המערכת הגדולה של כסילים וחכמים, גונבי-תיקים ושוטרים, מבקרי-מדינה ויועצים מישפטיים, עיתונאים וכאילו-עיתונאים, פרשנים ומפרישים - כולם ביחד הנחיתו לגמרי במיקרה מהלומה אדירה על הסיכוי לסיים את הסיכסוך ההיסטורי ולמנוע את המילחמות הבאות.