בראשית המאה ה-20 הטיפו כמה אידיאליסטים להקמת "ארצות-הברית של אירופה". צחקו מהם. אבל אחרי שתי מילחמת-עולם נוראות ועשרות מיליוני הרוגים קם האיחוד האירופי, קונפדרציה שמחקה את הגבולות והקימה כלכלה מאוחדת. היום אני מעז לנבא שהמאה ה-21 תקים את "ארצות-הברית של העולם" - סדר עולמי שבראשו יעמוד שילטון עולמי.

המאה שעברה - כמו זו שלפניה - עמדה בסימן המדינה הלאומית. הרעיון הלאומי ניצח באירופה, והתפשט בכל רחבי העולם. ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" (וכך גם המדינה הפלסטינית שתקום) הן בנות-הזקונים של הרעיון הזה.

לנו, שנולדנו לתוך מציאות זו, קשה לתאר שהמדינה הלאומית היא יצירה אנושית צעירה למדי. עוד בראשית המאה שלטו ברמה הצאר הרוסי, הקיסר האוסטרי והסולטאן העות'מאני, שכל אחד מהם שלט על עמים רבים, בעלי שפות שונות. המדינה הלאומית (להבדיל מהמדינה העירונית או המדינה המלכותית) לא נולדה במיקרה. היא נולדה מפני שהיתה דרושה. הטכנולוגיה החדשה יצרה מציאות אשר חייבה יחידה גדולה (במושגים של אז) מבחינה כלכלית, תרבותית וביטחונית. היה דרוש שוק מקומי גדול שיוכל לשאת את הכלכלה החדשה. היו דרושים אוכלוסיה ושטח גדולים כדי לשמש בסיס לצבא מודרני, שיוכל להגן על המולדת. הרעיון הלאומי סיפק את הצרכים האלה וגם נתן לציבור, נושא הדמוקרטיה ההמונית החדשה, את המניע הרעיוני והלכידות ששימשו כמלט מדבק למדינה זו.

ואולם בינתיים השתנו הצרכים האובייקטיביים עם התפתחות הטכנולוגיה. כיום השוק הוא גלובלי, וכך גם החברות הבינלאומיות חובקות-העולם. התיקשורת, ובכללה האינטרנט, היא עולמית. המאה ה-21 נפתחה בחגיגה גלובלית, שבה השתתפה האנושות כולה. האנגלית הפכה שפה עולמית. עשרות מיליונים נטשו את ארצותיהם כדי לעבוד במדינות המפותחות.

הפצצה הגרעינית הפכה את המילחמה המוכרת לבלתי-מציאותית. האדם דרך על פני הירח ומעשי-ידיו הגיעו אל המאדים. לא רק מדינות-ננס כמו דנמרק וישראל הפכו אנאכרוניסטיות, גם גרמניה וצרפת, המעצמות של ראשית המאה, אינו יכולות עוד להתקיים לבדן.

בשעה שאנחנו היינו עסוקים ביצירת מדינתנו הלאומית, כבר עבר העולם מסדר-יום לאומי לסדר-יום מרחבי. אירופה התאחדה, וחלקי-עולם אחרים ניסו לחקות אותה. (לפני 54 שנה ניסיתי להתאים רעיון זה למציאות שלנו ויצרתי את המושג "המרחב השמי"). אבל גם על הרעיון המרחבי כבר עבר הכלח.

התודעה האנושית צולעת תמיד אחרי המציאות האובייקטיבית. כך גם בראשית המאה ה-21: בעוד שהמציאות זועקת לאירגון עולמי, התודעה היא עדיין לאומנית. יש לכך גילויים מגוחכים. לדוגמה: באליפות העולמית של הכדורגל ניצחה צרפת, וגל של היסטריה לאומנית הציף אותה. אבל כוכבי הנבחרת הצרפתים היו זרים, ובראשם ערבי שצרפתים רבים רואים בשכמותו תת-אדם. זה לא הפריע להמונים הצוהלים. גם לא הפריע להם שחיילים צרפתיים השתתפו בקוסובו בפעולה שחיסלה את אחד מעמודי-התווך של המדינה הלאומית:

העיקרון של "אי-ההתערבות בעניינים הפנימיים" של המדינה. (ע"ע השואה). אין לדעת איך תתגשם המהפכה. יתכן שהאו"ם יקבל על עצמו את תפקיד ממשלת-העל הגלובלית. לשם כך יצטרך האירגון לעבור שינוי מהותי. במועצת-הביטחון צריך להתבטל הווטו השערורייתי של "החברות הקבועות", כדי שרוסיה, לדוגמה, לא תוכל למנוע פעולה כמו ההתערבות בקוסובו. בעצרת הכללית, הפרלמנט העולמי, צריך המישקל של כל מדינה-חברה להיקבע על פי גודל אוכלוסייתה, כך שסין ואיי-פיג'י לא יהיו בעלי אותו המישקל (כאילו היה בכנסת מישקל שווה לליכוד ולמולדת). לרשות האו"ם צריך לעמוד צבא סדיר, הסר למרות האו"ם בלבד, שיהיה מוכן להתערבות מהירה בכל שעת-חירום (כגון רצח-העם ברואנדה). בית-מישפט עולמי קבוע צריך לשפוט כל סיכסוך בני מדינות, כשם שבית-המישפט שלנו שופט סיכסוכים בין אזרחים.

לרשות בית-המישפט צריכה לעמוד מישטרה גלובלית, לאכיפת החוק. באירופה המאוחדת לא התפרקו המדינות הלאומיות, ולכל אחת מהן דגל, שפה ומסורת. כך גם בסדר העולמי החדש. אבל המדינה הלאומית תהיה כפופה לסדר עולמי מחייב, כשם שהאזרח כפוף לחוק מדינתו.

חזון בלתי-מציאותי? לגמרי לא. אני בטוח שכל זה יהיה מובן מאליו בראשית שנת 2100. חבל שלא אראה זאת בעיני.