רוצים לעשות מכה? לזכות בווילה נהדרת בגליל בחצי-חינם? להכפיל את כספכם תוך שנתיים-שלוש? להמר על בטוח? אז קנו בתים ברמת-הגולן. ומהר! מדינת-ישראל עומדת לרדת מהרמה. אם לא מחר, אז מחרתיים. כדי להקל על הירידה, ישחד ראש-הממשלה את המתנחלים בפיצויים אדירים.

החכמים מבין המתנחלים כבר מנסים לסדר את העניינים. הם מתעניינים באופן דיסקרטי ביישובים בגליל. הקיבוץ הארצי כבר מסדיר את ההעברה. אחרים שכרו עורכי-דין. לכל מיקרה שיבוא.

בבחירות האחרונות אמר הציבור את דברו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. רשימת "הדרך השלישית עם הגולן", שמנהיגי המתנחלים אימצו אותה אל ליבם, זכתה בדיוק ב-26,290 קולות, הרבה פחות מאחוז החסימה. (פנינה רוזנבלום קיבלה כמעט כפליים.)

גם כל שאר הרשימות שיצאו בקולי-קולות למען הגולן הוכו שוק על ירך. הציבור פשוט החליט שנמאס, שחשוב יותר לצאת מלבנון ולמנוע מילחמה עם סוריה, המסוגלת להמטיר טילים עם תחמושת כימית וביולוגית על כל ערי ישראל. אני מנסה לרחם על מתנחלי הגולן. זה לא קל.

נכון, הם לא קנאים כאנשי גוש-אמונים. הם לא מחזיקים בציציות של המשיח. הם פשוט חיפשו איכות-חיים והתאהבו בנוף נהדר. אבל זוהי בדיוק הבעיה. כל מתנחל בגולן ידע היטב שהוא יושב על אדמה שנגזלה בכוח מבני-אדם הנמקים במחנות-פליטים, במרחק של כמה עשרות קילומטרים מהם. כ-150 אלף גברים, נשים וילדים ישבו ברמת-הגולן לפני הכיבוש, כמו אבותיהם ואבות-אבותיהם. הוותיקים שבינינו זוכרים היטב את האורות המנצנצים על הרי הגולן מול טבריה.

לא מכבר פגשתי באירופה סופר פלסטיני, בן למשפחה פלסטינית ידועה, שברח ב-1948 ומצא את פרנסתו כמורה ברמת-הגולן. הוא תיאר לי את החיים השוקקים של הכפרים שם . נוסע חד-עין בגולן יכול לראות את שרידי הכפרים האלה חבויים מאחורי עצים ושיחים. דרושה מידה לא-קטנה של אטימות כדי למצוא "איכות-חיים" על הריסות חייהם של רבבות. לשם כך זקוקים המתנחלים לתירוצים. לדוגמה: "כל ממשלות ישראל שלחו אותנו". שלחו? איש לא נשלח, מלבד החיילים שהגנו עליהם. המתנחלים הגיעו לשם מרצונם, בחשק, כמהמרים המגיעים כיום לקזינו של יריחו. הם הפעילו לחץ אדיר על הממשלות, שנאלצו להתכופף ולסייע.

וגם זאת: "הסורים הפגיזו משם את הקיבוצים ומיררו את חייהם במשך כל השנים." לא בדיוק. ההיסטוריונים הישראליים קבעו מזמן: כמעט כל תקריות-הגבול התחילו ביוזמתנו, במאבק על אדמות "השטח המפורז". כבר נכתבו על זה ספרים. אריאל שרון (אותו אריאל שרון) היה מגדולי מייצרי-התקריות.

ועוד: "רמת-הגולן חיונית לביטחון ישראל." שטויות. בעידן הטילים האיראניים, העיראקיים והסוריים, הערך האסטרטגי של הגולן שואף לאפס.

אז מה נשאר? נשארים הצער והאכזבה של אלפי מישפחות, שבנו שם את חייהם. הן תיאלצנה להתחיל בחיים חדשים בישראל. אני חושב שהמדינה צריכה לעזור להם. אינני אומר: הם הימרו והפסידו, אז שישלמו את המחיר. לדעתי, נושאות ממשלות ישראל בחלק מן האחריות, מפני שעודדו את המתנחלים, השתמשו בהם לצורכיהן ונכנעו לכל גחמותיהם. הממשלה תצטרך לקנות את הנכסים ולפצות את המתנחלים בשיעור סביר. עם קצת מזל תצליח הממשלה למכור אותן לסורים. בתנאי שלא תניח לאריאל שרון, מלאך ההרס, להרוס את קצרין כפי שהרס את ימית.

יש מתנחלים החולמים עדיין על "חכירת השטח מסוריה" או על הישארות בשטח תחת שילטון סורי. 150 זה פאתטי. בסוריה ממתינים אלף פליטים בכליון-עיניים ליום שבו יחזרו הביתה - לבתיהם שייבנו מחדש או לבתי המתנחלים.

הרמה תחזור למה שהיתה לפני 1967: "הרמה הסורית". כך קראנו לה אז, וכך תיקרא שוב. אם הכל יהיה בסדר, נבקר בחרמון כפי שאנחנו מבקרים בנואייבה. מי יודע, אולי יקימו הסורים קזינו בקצרין, כמו שהקימו המצרים בטאבה והפלסטינים ביריחו.