אחרי שאריאל שרון הכריז על תוכנית " ההתנתקות החד-צדדית " , דווח בתקשורת שתנועת " שלום עכשיו " הציעה לפתוח במערכה ציבורית גדולה למען התוכנית. משרד ראש-הממשלה ביקש ממנה להימנע מזה, מחשש פן יגביר הדבר את התנגדות הימין הקיצוני לתכנית.

" שלום עכשיו " לא היתה הגורם ה " שמאלי " היחידי שהתלהב מהתוכנית. ראשי מפלגת-העבודה טענו שהתוכנית היא בכלל תוכניתה שלה, ועל כן היא צריכה להצטרף לממשלה ולעזור לשרון להגשים אותה.

הייתי אחד המעטים שהרימו מיד את קולם נגד התוכנית. טענתי שזוהי תוכנית ימנית-קיצונית, שנועדה לסלול את הדרך לסיפוח רוב הגדה המערבית, לקבורת האפשרות של תהליך-שלום ולהטעיית הציבור בארץ ובעולם.

הביטחון שלי נבע מהעובדה שאני מכיר את אריאל שרון. אני עוקב אחרי האיש זה 50 שנה ואף כתבתי עליו שלוש מסות ביוגרפיות. אני יודע למה הוא חותר ומהן שיטותיו.

עכשיו בא דב וייסגלס ואישר בפה מלא: כל מטרת התוכנית הייתה לשים קץ לתהליך-השלום. שרון זרק את תכניתו לחלל כדי למנוע כל משא-ומתן עם הפלסטינים לשנים רבות ולמנוע כל דיון על הגדה המערבית, בשעה שהוא מקים בה רשת של התנחלויות שתכליתה למנוע כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית ביום מן הימים.

דב וייסגלס איננו סתם פרשן. הוא דומה ל " קרדינל האפור " , מזכירו של הקרדינל רישיליה ששלט בצרפת לפני 400 שנה. טענו אז שהמזכיר הוא המנהל את העניינים מאחורי-הקלעים.

וייסגלס הוא פרקליטו וידידו של שרון זה עשרות שנים, שליחו המיוחד למשימות עדינות, האיש המסובב את קונדוליזה רייס סביב אצבעו הקטנה. בגן-החיות של שרון, הוא השועל.

דבריו הגלויים של וייסגלס הם העדות המכרעת. הם מביישים לא רק את הנשמות התמימות של " שלום עכשיו " והפחות-תמימות של פרס ושות' ממפלגת-העבודה – הם גם יריקה בפרצופם של ג'ורג' בוש וכל שאר מנהיגי העולם, העוסקים זה חודשים בתוכנית המגוחכת הזאת כאילו הייתה שיא היצירה המדינאית. ( " תוכנית היסטורית! " כדברי קולין פאואל האומלל.)

גילוייו של וייסגלס התחרו בתקשורת עם " פרשת האלונקה " – סיפור החושף גם הוא את השיטות של שרון ושות'.

שרון רוצה לשבור את אונר " א, סוכנות האו " ם המטפלת זה עשרות שנים במיליוני פליטים פלסטיניים. זהו גוף גדול, המעסיק כ25- אלף עובדים, וביניהם מורים, עובדים סוציאליים ורופאים – רובם ככולם פלסטינים, כמובן. הוא מעניק לפליטים מזון, חינוך, שירותי-בריאות וגם קורת-גג בעת הצורך. בלעדיו היו הפליטים שוקעים מזמן בתהומות של ניוון ורעב. באחרונה, כאשר צה " ל רומס ערים שלמות על תשתיותיהן, אונר " א מטפל גם בפלסטינים נצרכים שאינם פליטים.

עצם קיומו של גוף זה מפריע לשרון ולאלופיו, המבקשים לשבור את התנגדות הציבור הפלסטיני על-ידי הפיכת חייו לגיהינום. אחרי שניסו באופן שיטתי לשבור את הרשות הלאומית הפלסטינית, הם מבקשים עכשיו לשבור את אונר " א. כפי שדווח בתקשורת, שרון הורה לאלופים למסור למחלקת ההסברה של משרד-החוץ תצלומים צבאיים סודיים, כדי להוכיח שאונר " א הוא שותף של " ארגוני הטרור " .

למחרת היום הוצגו בטלוויזיה הישראלית תצלומי מזל " ט, המראים אנשים מכניסים לאמבולנס של אונר " א משגר של טילי קסאם. החל מסע-הסתה פרוע נגד אונר " א. הדיפלומטים הישראליים בניו-יורק דרשו מהאו " ם לפטר את המנהל הדני, פיטר הנסן.

כעבור יומיים התמוטט הכל. אונר " א טען שהאדם בתצלום אינו נושא כלל משגר קסאם, אלא אלונקה. הגנרלים הכחישו, אחר-כך גימגמו, אחר-כך הודו בחצי פה שאולי הייתה טעות: מפענחי התמונות באגף-המודיעין של צה " ל, אנשים בדרגות של סמלים וסגני-משנה, לא פירשו נכון את התמונה.

תשובה זו מחייבת חקירה. האם המומחים שיקרו במזיד או האמינו במה שאמרו? כל אחת משתי האפשרויות גרועה מהאחרת.

אם המומחים שיקרו, הם לא חרגו מן הנורמה הנלוזה. אפשר לומר שהם עשו מה שעושים אנשי-מודיעין בכל העולם: מספקים לבוסים את המידע שהם רוצים לשמוע. בוש רצה לתקוף את עיראק? הנה דו " ח מודיעיני על הנשק להשמדה המונית של סדאם. שרון רצה לחסל את אונר " א? הנה משגר-קסאם באמבולנס של הנסן.

לפני 50 שנה, כאשר שאלו אותי כתבים זרים אם להאמין להודעות הרשמיות של צה " ל, עניתי שצה " ל אינו משקר. אפשר להאמין להודעותיו, אלא אם כן הוכח ההפך. הימים ההם עברו מזמן. כיום, כשמוצגת לי אותה השאלה, אני מייעץ שלא להאמין אף למילה אחת של הודעות צה " ל, אלא אם כן הוכח ההפך.

לכן אין הפתעה בכך שאמ " ן משקר. באין-ספור עדויות של ראשי אמ " ן בממשלה ובוועדת החוץ-והביטחון של הכנסת הם הפיצו שקרים גסים והערכות כוזבות ביודעין. זה לא חדש.

אבל יש גם אפשרות שמומחי אמ " ן חשבו שהם מוסרים מידע אמיתי. וזה נורא עוד יותר.

אין צורך להיות מומחה כדי לראות שהאיש בתצלום אינו נושא משגר-קסאם. שום אדם אינו נושא כלי כבד כזה ביד אחת, כפי שנראה בתצלום. ברור שהוא נושא מכשיר קל. מבט שני גם מלמד מעבר לכל ספק שזוהי אלונקה. היא נראית כאלונקה והאיש נושא אותה כאלונקה.

אם המומחים טעו, מדוע זה על-כך נורא? זה נורא מפני שעשרות פעמים מפציץ חיל-האוויר " חוליות של משגרי קסאם " על סמך ההערכות של אותם המומחים, הערכות הנמסרות תוך שניות ומובילות למעשי-הרג תוך שניות. אחר-כך באות ההודעות של דובר-צה " ל, המודיעות בתרועה גדולה שחוסלה עוד חוליה. כמה עשרות בני-אדם, וביניהם ילדים, נהרגו על-סמך " פיענוחים ודאיים " כאלה?

ובינתיים, מזמינה ההודעה חיילים לירות באמבולנסים המובילים פצועים.

את פיטר הנסן פגשתי רק פעם אחת, בוועידה של האו " ם על בעיית הפליטים. הוא עשה עלי רושם של אדם הגון ומוסרי. אני מקווה שיישאר בתפקידו.

מיקרה אחד של הרג על סמך " קביעה ודאית " צריך היה לזעזע השבוע את העולם.

הילדה אימאן אל-חמס, תלמידה בת 13 ברפיח, הייתה בדרכה לבית-הספר. היא הלכה באותה הדרך שבה הלכה בכל יום.

לפתע ניתכה עליה אש תופת. הרופאים הוציאו מגופה 20 קליעים. מכיוון שלא כל כדור פוגע, יש להניח שנורו לעברה לפחות 100 כדורים – 100 כדורים על ילדה קטנה אחת. בילקוטה נמצאו ספריה ומחברותיה.

דוברי צה " ל מסרו את ההודעה השקרית השגרתית: הילדה נכנסה לשטח מסוכן, החיילים חשבו שהיא מחבלת, הילקוט שלה נראה כמטען-חבלה, וכו' וכו'.

אז מה קרה באמת?

ההסבר הפשוט ביותר הוא שהחיילים ערכו מטווח על הילדה, כנקמה על שני הילדים שנהרגו מטיל בשדרות. קשה לי להאמין בזה.

הסבר אחר, מפחיד לא פחות, הוא שהחיילים נמצאים במצב-קבע של פאניקה. כבר ראיתי בחיי חיילים במצב של פאניקה, היורים כמטורפים בכל דבר שזז. ייתכן שזה מה שקרה גם הפעם: הילדה זרקה את התיק והתחילה לברוח כאשר שמעה יריית-אזהרה, והחיילים בכמה עמדות, במקום לירות בתיק, ירו בה.

היחס הציני של הציבור כלפי הודעות מערכת-הביטחון גרם השבוע לטרגדיה אחרת.

ערב ראש-השנה פירסם השב " כ אזהרה למטיילים לבל יעברו את הגבול לסיני, מפני שצפויים שם פיגועים חמורים. הציבור הצביע אי-אימון ברגליו. למרות האזהרות הרשמיות החוזרות ונשנות, עברו רבבות לסיני במשך כל תקופת החגים. המטיילים חשבו, מן הסתם, שיש לממשלה כוונות פוליטיות. שכן אילו היו החששות אמיתיים, היו השלטונות סוגרים את הגבול.

מסתבר שדווקא הפעם היו האזהרות נכונות. בפיגועים ההמוניים נהרגו ונפצעו עשרות רבות.

שום ארגון פלסטיני לא היה מעלה על דעתו להתגרות בממשלת מצריים. לכן נראה שקרה כאן משהו חדש.

פעמים רבות הזהרנו שהמוני צעירים ערביים ומוסלמיים בעולם לא יבליגו לאורך ימים על ההשפלה היומית של האומה הערבית, כפי שהיא משתקפת בטלוויזיה. אדישות הממשלות הערביות והמוסלמיות נוכח המתרחש בשטחים הפלסטיניים נראית כרפיסות משפילה או כבגידה מחפירה.

התעללות שרון וקודמיו בעם הפלסטיני היא פצצת-זמן. פלישת בוש לעיראק סיפקה את הנפץ. הולכת ומתגבשת תנועת התנגדות ערבית-איסלאמית, שאינה מבחינה עוד בין עיראק ופלסטין, ובין ישראל, ארצות-הברית והממשלות הערביות.

זהו, כנראה, המסר של טאבה.