לפני כמאה שנה המציאה המשטרה החשאית של הצאר הרוסי את " הפרוטוקולים של זקני ציון " . המחברים לא היו מקוריים במיוחד – הם לקחו סאטירה שנכתבה עשרות שנים לפני כן על שאיפתו של נפוליון השלישי להשתלט על העולם, והחליפו את הקיסר הצרפתי ברבנים יהודיים. לפי המסמך המשופץ, היהודים זוממים להשתלט על העולם, ושלוחות הקונספירציה נמצאות בכל אתר ואתר.

בשעה שנכתבו הדברים, התיאור הזה היה מופרך למדי. ברוסיה האדירה, שכללה אז חלק גדול של פולין, לא הייתה ליהודים כמעט שום השפעה. בגרמניה אמנם בלטו יהודים בכמה תחומים – כגון הבנקאות, המסחר והתקשורת – אך הם היו רחוקים ממרכזי ההשפעה העיקריים. הקיסר הגרמני לא הניח ליהודים לקבל דרגות של קצונה בצבא או לשרת במשרות הבכירות במנגנון הממשלתי. יהודים שהצטיינו במדע התקשו אפילו להתמנות לפרופסורים.

בארצות-הברית אמנם החלו כמה יהודים להתעשר, אבל הם לא התקבלו לצמרת הכלכלה או לחברה הגבוהה.

עד כמה הייתה האגדה על העוצמה היהודית מופרכת התגלה כאשר הנאצים, שהמריאו על כנפי האנטישמיות, השמידו את יהודי אירופה. היהודים בארצות-הברית ובבריטניה לא הצליחו (ולמעשה גם לא ניסו) לדחוף את ממשלותיהם לפעול להצלת אחיהם. שתי הממשלות חששו להתערב, פן יספקו תחמושת לתעמולה הנאצית, שטענה כי רוזוולט וצ'רצ'יל הם משרתי היהדות הבינלאומית.

אחרי הפסקה נאותה של כמה עשורים קמו " זקני ציון " בשנים האחרונות לחיים חדשים. האינטרנט מלא עכשיו במסרים אנטישמיים, המתאימים את המסמך המזויף הישן למציאות החדשה. אבל הסיסמאות המגעילות הישנות לא השתנו כלל.

למראית-עין, עבודתם של האנטישמים קלה עכשיו יותר. מאז הומצאו ה " פרוטוקולים " השתנו הרבה דברים בעולם. השואה אמנם מחקה כמעט את יהדות אירופה, אך בעקבותיה קמה מדינת-ישראל, המגדירה את עצמה כמדינה יהודית. ובעיקר: יהדות אמריקה הגיעה לעמדת השפעה שלא הייתה כדוגמתה מאז תור-הזהב בספרד של ימי-הביניים.

הזיוף של ה " פרוטוקולים " כאילו הגשים את עצמו. " ארצות-הברית שולטת בעולם, " אומרים האנטישמים, " והיהודים שולטים בארצות-הברית. "

כדי להוכיח זאת, הם מצביעים על מלחמת-עיראק. ידוע שקבוצה של ניאו-שמרנים, כמעט כולם יהודים, הגיעה לעמדות-מפתח מכריעות בוושינגטון ודחפה למלחמה בעיראק. כמה שנים לפני כן הגישו חברי אותה קבוצה חוות-דעת פוליטית לראש-ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ויעצו לו איך לכלכל את מעשיו.

לדברי האנטישמים, היהודים האלה הכניסו את ארצות-הברית למלחמה תוך שימוש בטענות שקריות, כדי לחסל את האויב המסוכן ביותר של ישראל במזרח-התיכון, עיראק. עכשיו הם זוממים לחסל את שתי האויבות הנותרות, סוריה ואיראן.

על פני הדברים, יש אמת בטענות אלה. אבל רק על פני השטח. הניאו-שמרנים אמנם מאמינים שיש זהות בין האינטרסים הישראליים והאמריקאים, והם אמנם דחפו למלחמה זו. אבל אלף ניאו-שמרנים מסוגם של וולפוביץ ופרל לא היו מצליחים בכך, אלמלא פעלה בוושינגטון קבוצת-לחץ הרבה יותר חשובה, והרבה פחות בולטת: שדולת הנפט.

משפחת-בוש מייצגת את האינטרסים של שדולה זו, וכמוה סגן-הנשיא דיק צ'ייני. מאחוריהם עומדת העוצמה האדירה של חברות-הנפט, שבהן אין ליהודים השפעה ניכרת. מטרתן הייתה לא רק להשתלט על אוצרות-הנפט הגדולים של עיראק עצמה, אלא גם להקים בסיס צבאי-מדיני איתן בין אוצרות-הנפט הכבירים של הים הכספי ושל המפרץ הפרסי. הניאו-שמרנים רק סיפקו את הקישוט האידיאולוגי וההצדקה המוסרית. אפשר כמעט לומר שזהו תפקיד יהודי מסורתי.

קל לאנטישמים לחבר רשימות של שמות יהודיים בצמרת השלטון האמריקאי. כמו בגרמניה שאחרי מלחמת-העולם הראשונה, ימי " הרפובליקה של ויימאר " , בולטים היהודים בצמרת השלטון, בכלכלה, בתקשורת, במשפטים, ברפואה ובמדע. השדולה היהודית מתפארת בפה מלא (ואולי בפה גדול מדי) שהיא יכולה להפיל כל סנטור וחבר-קונגרס המשמיע ביקורת על ישראל. היא גם הוכיחה את זה בפועל. מישהו אמר שאם שדולת איפא " ק תבקש להעביר בקונגרס החלטה לבטל את עשרת הדברות, 80 סנטורים ו400- קונגרסמן יחתמו עליה ביום הראשון. האנטישמים קוראים לקונגרס " שטח ציוני כבוש " .

הדבר בולט במיוחד לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בימי הנשיא ביל קלינטון, כמעט כל הצוות שעסק בנושא זה היה מורכב מיהודים. בפגישתם עם פוליטיקאים ישראליים אפשר היה לנהל את השיחה באידיש. עם עליית ג'ורג' בוש לשלטון, חל שינוי עמוק: היהודים הליברליים בצוות התחלפו ביהודים שמרניים. גם עכשיו, כמעט כל העוסקים בנושא הישראלי-פלסטיני מטעם ממשלת ארצות-הברית הם יהודים.

הפרסומים האנטישמיים מבליטים את העובדות האלה – הנכונות כשלעצמן – להוכחת השתלטות היהודים על העולם. אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת.

נכון שהשדולה היהודית גדולה וחזקה, אבל יש חזקות ממנה. מזכירים בהקשר זה את שדולת בעלי-הנשק, שדולת הרופאים, שדולת עורכי-הדין ועוד. בזירה הפוליטית בולטת עכשיו בעיקר שדולת הנוצרים האוונגליסטים. למגינת לבם של האנטישמים, גם שדולה זו מסורה לחלוטין לישראל. אכן, אוונגליסטים נוצריים, בעיקר בארצות-הברית ובבריטניה, המציאו את הציונות המודרנית זמן רב לפני שבנימין זאב הרצל וקבוצה של יהודים אימצו לעצמם את הרעיון הזה.

הקהילות היהודיות גאות בהשפעתן העצומה. זה מובן, אם זוכרים שאך לפני שני דורות לא התקבלו יהודים לרוב המועדונים החשובים בארצות-הברית (דבר שגרם לקומיקאי היהודי גרושו מרקס להכריז: " לא אצטרף למועדון המוכן לקבל אותי! " ) עלייתם הייתה אכן מדהימה, והיא נבעה מעבודה קשה, כשרון ארגוני ונכונות לתרום כסף.

אך מי שמצוי בהיסטוריה היהודית עלול גם לחשוש שמא הכלה יפה מדי. אחרי תור-הזהב בספרד בא גירוש ספרד. אחרי הצלחתם המסחררת של יהודי גרמניה באו הנאצים. כיום האנטישמים בארצות הברית הם קבוצת-שוליים צעקנית ומנודה, אך טעות היא להתעלם מן הסכנה.

מה יקרה, למשל, אם מלחמת-עיראק תכניס את ארצות-הברית לבוץ כל-כך עמוק, עד שתיראה בעיני האמריקאים כאסון לאומי? כאשר יתחיל החיפוש אחר שעירים לעזאזל, הניאו-שמרנים היהודיים בולטים ממש בשטח.

מה יקרה אם הטרור האיסלאמי הקנאי יימאס על האמריקאים? האם לא יימצא אז מי שיטען שאמריקה נכנסה להתנגשות חזיתית עם העולם המוסלמי בגלל ישראל?

ואם תיקלע אמריקה למשבר כלכלי עמוק, האם לא יצופו שמות יהודיים כשמו של המנהל הכל-יכול של הבנק המרכזי?

לא צריך להגזים בסכנות אלה. הן עדיין נקודה קטנה באופק. אך הייתי מייעץ למנהיגי המוסדות היהודיים באמריקה לנהוג קצת באיפוק. שיכרון הכוח מביא להגזמות מסוכנות. ולממשלת ישראל הייתי מייעץ שלא לשים את כל הביצים שלנו בסל אחד. כדברי החכם התנ " כי: לא לעולם חוסן.