פחד גדול רודף את השב " כ: ששוב ירצחו את ראש הממשלה בישראל. בימין הקיצוני, שאינו טורח להסתיר את הערצתו ליגאל עמיר ולמעשהו, יש מי שחולמים על מעשה דומה. עמיר הצליח לרצוח את תהליך-אוסלו, אז למה שעמיר חדש לא יצליח לרצוח את תוכנית פינוי ההתנחלויות ברצועת-עזה?

אבל יש בשב " כ פחד גדול עוד יותר: שקבוצת-טרור יהודית תפוצץ את המסגדים בהר-הבית.

לפני שנים קמה מחתרת יהודית שהתכוננה לעשות זאת. היא נתפסה לפני שיכלה לבצע את זממה. עכשיו קיימת תכונה דומה.

לדעת השב " כ נועד המעשה לשים קץ לתוכנית-ההתנתקות של אריאל שרון. פגיעה במסגד אל-אקצה ו/או בכיפת-הסלע תצית את העולם הערבי והמוסלמי כולו. היא עלולה לגרום לתהפוכות עמוקות, להפיל משטרים ערביים, אולי לחולל מהפכה פונדמנטליסטית במרחב כולו. במצב כזה לא יחשוב עוד איש על פינוי התנחלויות.

כל זה נכון, אבל אינו יורד לשורשי המזימה. פיצוץ המסגדים בירושלים הוא מעשה החורג בהרבה מכל מצב אקטואלי – זהו מעשה מהפכני גם מבחינת הדת היהודית. בעיני המפוצצים הפוטנציאליים, זהו העיקר.

בישראל מחלקים את כל ההיסטוריה היהודית לשלושה " בתים " , כשהכוונה היא לבתי-מקדש. לפי המיתוס, הבית הראשון הוקם על-ידי שלמה המלך, ונחרב על-ידי נבוכדנצר, מלך בבל, ב586- לפני הספירה. היהודים היו בגלות בבל כ50- שנה עד שהותר להם לחזור לארץ ולהקים את בית-המקדש מחדש. ב516- לפני-הספירה הושלם הבית השני, שופץ על-ידי המלך הורדוס ונהרס על-ידי טיטוס ב70- לספירה.

היישוב העברי החדש, שהחל עם עליית הבילו " יים ב1882-, רגיל לכנות את עצמו " הבית השלישי " . כאשר

נכנס משה דיין להיסטריה במלחמת יום-כיפור, הוא דיבר על " חורבן בית שלישי " . אבל זהו כינוי סמלי בלבד – איש מאבות התנועה הציונית ואיש ממקימי מדינת-ישראל לא חלם על הקמת בית-מקדש חדש.

הסיבה לכך נעוצה בהתרחשויות מלפני 1934 שנים. כאשר צרו הרומאים על ירושלים, ערב כיבושה וחורבנה, ברח ממנה אחד מגדולי הרבנים, יוחנן בן-זכאי, בארון-מתים. הוא בא אל המצביא הרומאי והשיג ממנו את הרשות להקים מרכז דתי ביבנה, בין יפו לאשדוד.

זאת הייתה מהפכה בדת היהודית.

" הבית הראשון " היה דבר עלוב למדי. בניגוד לתיאור התנ " כי, אין שום אסמכתא היסטורית לעצם קיומה של מלכות דויד או שלמה. ירושלים הייתה עיירה קטנה ויהודה לא הייתה אלא נסיכות פעוטה. הדת היהודית, כפי שאנחנו מכירים אותה, התגבשה רק בגלות בבל, ומאז חיו שני שלישים של " היהודים " (כפי שנקראו מאז) מחוץ לארץ-ישראל.

" בית-המקדש השני " היה גם הוא תחילה מבנה די עלוב, כפי שהעיד נביא בן התקופה, אך במשך הזמן התפתח. הורדוס המלך, בנאי גדול שביקש להרשים את העם ששנא אותו, הרחיב את בית-מקדש והפך אותו למבנה מפואר.

כבר קודם לכן התפתחה מסביב לבית-המקדש אצולה של כוהנים, ששלטה בציבור היהודי בארץ. ביטוייה הפוליטי הייתה מפלגת " הצדוקים " . מולה התייצבה מפלגת " הפרושים " , שדגלה בפירושים הרבה יותר חופשיים של כתבי הקודש ובקיומו של העולם הבא. במאבק הזה התפתחה היצירה הדתית ונכתב התנ " ך. מכיוון שאצולת המקדש שלטה בציבור היהודי בארץ, תופס בית-המקדש בתנ " ך מקום מרכזי. לזבחים יש בו חשיבות עצומה, יחד עם מצוות רבות אחרות הקשורות במבנה זה, מקום מושבו הסמלי של אלוהים.

ישו הנוצרי, מרדן יהודי, התקומם נגד ההווי המסחרי שהתפתח בבית-המקדש, וכך עשו רבים מהפרושים. שושלת החשמונאים, שהתבססה על הכוהנים, ראתה בפרושים את אויביהם והוציאה אותם להורג בסיטונות.

כל זה השתנה כאשר נחרב בית-המקדש. המבנה נעלם, ויחד עמו פולחן הקורבנות. האצולה הירושלמית נעלמה, הכוהנים ירדו מנכסיהם. הדת היהודית שינתה כיוון.

מעתה שלטו הרבנים, יורשי הפרושים, בציבור היהודי ובדתו. גם לפני חורבן " הבית השני " חיו רובם הגדול של היהודים בחו " ל, ואחרי החורבן הצטמק היישוב היהודי בארץ עוד יותר. ירושלים הפכה לחלום, והנכסים הרוחניים הגדולים של היהדות – המשנה, התלמוד וכל מה שבא אחריהם – נוצרו מחוצה לה.

הדת היהודית שלאחר-החורבן היא דת של חוקים ומצוות. היא לא קשורה לשטח כלשהו. ארץ-ישראל וירושלים הפכו סמלים ללא ממשות טריטוריאלית. היהדות אף לא חייבה את המאמינים לעלות לרגל לארץ פעם בחייהם, כפי שהאיסלאם מחייב את מאמיניו לעלות לרגל למכה.

עד לעליית הציונות המודרנית גם לא ניסו היהודים אי-פעם להתרכז בארץ-ישראל. חצי מיליון היהודים שגורשו בשנת 1492 מספרד התפזרו בכל רחבי הממלכה העות'מנית המוסלמית, אך רק יחידים באו לארץ-ישראל שהייתה גם היא מחוז עות'מני. קריאת נפוליון ליהודים להקים מדינה יהודית בארץ נפלה על אוזניים אטומות. הוגי הציונות המודרנית, הרבה זמן לפני בנימין זאב הרצל, היו דווקא נוצרים, אנגלים ואמריקאים, שפעלו מתוך מניעים דתיים נוצריים.

במאות השנים האחרונות הפכה היהדות האירופית-אמריקאית יותר ויותר לדת בעלת מסר מוסרי אוניברסלי. הוגי-דעות יהודיים האמינו שיש ליהודים תפקיד להביא את המוסר האוניברסלי לכל עמי העולם, ושזוהי מהותה האמיתית של הדת היהודית.

הציונות קמה כחלק מהמהפכה הלאומנית באירופה, וכתגובה על אופייה האנטישמי. היא המציאה את התורה שהיהודים הם לאום כשאר לאומי אירופה, ושהלאום הזה צריך להקים את מדינתו בארץ שמקראה אז פלסטינה. לא במקרה עוררה תורת הרצל התנגדות קיצונית וקולנית מצד כמעט כל גדולי הדת היהודית של זמנו, חסידים ומתנגדים, אורתודוכסים ורפורמים כאחד.

אך כאשר הפך היישוב הציוני בארץ למדינה, קרה משהו גם ליהדות. החיבור לטריטוריה, לקרקע, שינה את פני הדת, כפי שחולל שינוי בכל שאר תחומי החיים. אין זה מוגזם לומר שהדת היהודית עברה בארץ מוטציה, שהחריפה בקצב גובר בעשורים האחרונים.

הדת בעלת המסר האוניברסלי הפכה לדת של שבט. דת המוסר הפכה לדת של אתרים קדושים. ישעיהו ליבוביץ, יהודי דתי מהסוג הישן, ראה בתורת המתנחלים דת פגנית של עובדי-אלילים.

הפולחן החדש של בית-המקדש הוא שיאו של תהליך זה. ההכנות המעשיות להשמדת המסגדים ולחידוש בית-המקדש, על קורבנותיו ופולחניו, הן בבחינת גת-כריתות לדת היהודית של אלפיים השנים האחרונות. זוהי מהפכה דתית בעלת ממדים היסטוריים.

אם תשתלט המגמה הזאת על מדינת-ישראל, חוששני שלא תביא להקמת בית-המקדש, אלא ל " חורבן בית שלישי " . בית-המקדש השני – וקיום העם היהודי בארץ – חרבו מפני שקומץ של קנאים מטורפים, הדומים מאד למתנחלים הקיצוניים בימינו, השתלט על היישוב היהודי של אז וגרר אותו למלחמה משוגעת, חסרת-סיכוי. עכשיו זה עלול לקרות שוב.

ערב יום-כיפור כדאי לחשוב על זה.