בדיחה הונגרית: בימי מלחמת ששת-הימים פגש הונגרי אחד את ידידו. "מה אתה כל-כך מאושר?" שאל. "שמעתי שהישראלים הפילו היום שלושה מיגים מתוצרת סובייטית!" השיב הידיד. למחרת היה הידיד עוד יותר מאושר. "שמעתי שהישראלים הפילו היום שמונה מיגים!" התמוגג. ביום השלישי היו פניו נפולות. "מה קרה? הישראלים לא הפילו היום מיגים?" שאל האיש. "הפילו," ענה הידיד, "אבל שמעתי היום שהישראלים הם יהודים!" זהו כל הסיפור על רגל אחת.

האנטישמי שונא יהודים מפני שהם יהודים, בלי קשר למעשיהם. שונאים יהודים מפני שהם עשירים וחיים חיי-מותרות, או מפני שהם עניים וחיים בליכלוך. מפני שכמה מהם מילאו תפקיד מרכזי במהפכה הבולשביקית, או מפני שכמה מהם התעשרו כקורח על חורבן הקומוניזם. מפני שצלבו את ישו או מפני שהרעילו את תרבות המערב ב"מוסר הרחמים הנוצרי". מפני שאין להם מולדת או מפני שהקימו את מדינת-ישראל. זהו טיבעם של כל הגזענים והשוביניסטים: שונאים אדם מפני שהוא יהודי, ערבי, אישה, שחור, אינדיאני, מוסלמי, הינדו. לא חשוב מה טיבו האישי, מה מעשיו, מה הישגיו. אם הוא שייך לגזע, לדת או למין הנתעב, הגזען שונא אותו.

מכאן נגזרות כל התשובות הנוגעות לאנטישמיות. לדוגמה: האם כל מי שמותח ביקורת על ישראל הוא אנטישמי? בהחלט לא. מי שמותח ביקורת על ישראל בשל מעשים מסוימים שלנו, אין להאשים אותו באנטישמיות. אבל מי ששונא את ישראל מפני שהיא מדינת-יהודים, כאותו הונגרי בבדיחה, הוא אנטישמי. לא תמיד קל להבחין בין שני הסוגים, מפני שאנטישמים ערמומיים מתיימרים למתוח ביקורת כנה על מעשי ישראל. דווקא מי שמאשים את כל מותחי הביקורת באנטישמיות פוגע במלחמה באנטישמיות.

הרבה אנשי-מוסר מובהקים, מטובי האנושות, מותחים ביקורת על התנהגותנו בשטחים הכבושים. תהיה זאת איוולת אם נאשים אותם באנטישמיות. האם אדם יכול להיות אנטי-ציוני מבלי להיות אנטישמי? בהחלט כן. הציונות היא תורה פוליטית, ודינה ככל תורה פוליטית אחרת. אפשר להיות אנטי-קומוניסט מבלי להיות אנטי-סיני, אנטי-קפיטליסט מבלי להיות אנטי-אמריקאי, אנטי-גלובלי, אנטי-כל-דבר. גם כאן לא תמיד קל לקבוע תחום ברור, מפני שהאנטישמים מתחפשים לא-פעם כסתם "אנטי-ציונים". אסור לעזור להם על-ידי מחיקת הקו המפריד. האם אדם יכול להיות אנטי-שמי וציוני?

בהחלט כן. כבר מייסד התנועה הציונות המודרנית, בנימין זאב הרצל, ניסה לגייס את תמיכת האנטישמים הרוסיים, והבטיח לעזור להם להיפטר מהיהודים. לפני מלחמת-העולם השניה

הקים אצ"ל מחנות-אמונים בפולין, בחסות המפקדים האנטישמיים של הצבא הפולני, שביקשו להשיג את אותה המטרה. כיום מקבל הימין הישראלי בברכה את תמיכת הפונדמנטליסטים האוונגליים בארצות-הברית, שיהודי אמריקה רואים בהם (על פי סקר שפורסם השבוע) אנטישמים מובהקים. תורתם אומרת שערב שובו של ישו, כל היהודים בעולם יתנצרו או יושמדו.

האם יהודי יכול להיות אנטישמי? לכאורה זוהי סתירה פנימית. אבל ההיסטוריה מכירה דוגמאות של יהודים, שהפכו לשונאי-יהודים מובהקים. גדול האינקוויזיטורים, טורקוומדה, היה ממוצא יהודי. קארל מארכס כתב דברים חמורים על היהודים, וכך גם אוטו ויינינגר, סופר יהודי חשוב בוינה של ראשית המאה שעברה. הרצל, בן דורו ובן עירו, כתב ביומניו כמה וכמה הערות שנודף מהם ריח דומה.

האם אנטישמי הוא מי שמותח על ישראל ביקורת יותר קשה מאשר על מדינות אחרות, העושות מעשים דומים? לא בהכרח. אמנם, צריכה להיות אמת-מידה מוסרית אחת לכל בני-האדם ולכל המדינות. מעשי הרוסים בצ'צ'ניה אינם טובים ממעשינו בשכם, ואולי הם גרועים אף יותר. ההבדל הוא שהיהודים מצטיירים בעולם כ"עם הקורבנות", וגם אנחנו עצמנו טיפחנו תדמית זו, שהייתה נכונה בשעתה. לכן מזדעזע העולם יותר כאשר הקורבנות של אתמול הפכו למקרבנים של היום. מאיתנו דורשים רמה מוסרית יותר גבוהה מאשר מעמים אחרים. ובצדק. האם חזרה אירופה להיות אנטישמית?

בהחלט לא. מספר האנטישמים באירופה לא גדל, ואולי אף פחת. מה שגדל הוא עוצמת הביקורת על מעשי ישראל כלפי הפלסטינים, המצטיירים כ"קורבנות של הקורבנות".

המצב בפרברי פאריס, המובא לעתים קרובות כדוגמה להתגברות האנטישמיות, הוא תופעה שונה לגמרי. כאשר ערבים מצפון-אפריקה מתקוטטים עם יהודים מצפון-אפריקה, זוהי העתקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני לאדמת אירופה. זהו גם המשך לשנאה שנוצרה בין יהודים וערבים באלג'יריה, כאשר היהודים תמכו בשלטון הצרפתי והמוסלמים ראו בהם משת"פים. אז מדוע אמרו רוב האירופים, בסקר שנערך לא מזמן, שישראל מסכנת את שלום העולם יותר מכל מדינה אחרת?

יש לזה הסבר פשוט: האירופים רואים מדי יום על מרקעי הטלוויזיה שלהם את מעשי החיילים שלנו בשטחים הפלסטיניים הכבושים. עימות זה מסוקר יותר מסכסוכי-דמים אחרים בעולם (אולי מלבד העימות בעיראק, לפי שעה), מפני שישראל מעוררת עניין רב יותר. אולי גם מפני שאנחנו נראים להם מערביים יותר מאשר מוסלמים או שחורים באפריקה, יותר קרובים ומוכרים. ההתנגדות הפלסטינית, הנקראת בישראל "טרור", דומה בעיני האירופים להתנגדות הצרפתים לכיבוש הגרמני.

מה עם גילויי האנטישמיות בעולם הערבי? אין ספק שסממנים אנטישמיים מובהקים חילחלו באחרונה לשיח הערבי. די להזכיר את הוצאת "הפרוטוקולים של זקני ציון" בשפה הערבית. זהו ייבוא של אנטישמיות אירופית מובהקת. ה"פרוטוקולים" חוברו על-ידי המשטרה החשאית של רוסיה הצארית.

בניגוד לדברי-ההבל של "מומחים" מסוימים, מעולם לא הייתה קיימת אנטישמיות מוסלמית בקנה-מידה רחב, כמו זו ששלטה באירופה הנוצרית. במהלך מאבקו על השלטון לחם הנביא מוחמד גם בשבטים יהודיים שלא קיבלו אותו, ולכן יש גם בקוראן כמה הערות שליליות על היהודים. אין לזה שום דמיון לאנטישמיות הארסית הנוצרית, המשתקפת בתיאור צליבת ישו ב"ברית החדשה", תאור שהרעיל את העולם הנוצרי וגרם לאסונות נוראים. ספרד המוסלמית הייתה גן-עדן ליהודים, ומעולם לא הייתה שואה יהודית בעולם המוסלמי. גם פוגרומים כמעט ולא היו.

מוחמד ציווה להתייחס בסובלנות ל"עמי הספר" (יהודים ונוצרים), בתנאים שהיו לאין ערוך יותר ליברליים מאשר החוקים שחלו על היהודים באירופה. מעולם לא כפו המוסלמים בכוח את דתם על יהודים או נוצרים. ולראייה: כמעט כל היהודים שגורשו מספרד על-ידי הנוצרים השתקעו בעולם המוסלמי ושיגשגו שם. אחרי מאות שנים של שלטון מוסלמי נשארו היוונים והסרבים נוצרים אדוקים. כאשר יהיה שלום בין ישראל והעולם הערבי, סביר להניח כי פירות-הבאושים האנטישמיים ייעלמו מן העולם הערבי (כשם שייעלמו, אני מקווה, פירות-הבאושים של שינאת-הערבים אצלנו.)

האם דבריו של ראש ממשלת מלזיה, מחטיר בן-מוחמד, על שלטון היהודים בעולם אינם אנטישמיים?

כן ולא. דווקא דברים אלה מדגישים את הבעיה באיתור האנטישמיות. מבחינה עובדתית, האיש צדק באומרו שהשפעת היהודים בעולם גדולה בהרבה מהאחוז שלהם באוכלוסיית העולם. נכון גם שיש ליהודים השפעה רבה על מדיניות ארצות-הברית, מעצמת-העל היחידה בעולם, וגם בתקשורת האמריקאית והעולמית. אין צורך להזדקק ל"פרוטוקולים" הנ"ל כדי להכיר בזה ולנתח את הסיבות שגרמו לכך. אבל הצלילים עושים את המוסיקה, והצלילים של מחטיר היו בהחלט אנטישמיים.

האם צריכים להתעלם מן האנטישמיות? בהחלט לא. הגזענות היא מין וירוס, הקיים בכל עם, ואולי גם בכל אדם. ז'ן-פול סארטר אמר שכולנו גזענים, וההבדל הוא רק בין מי שמודעים לכך ונלחמים בזה, לבין מי שנכנע לייצר הרע. בימים כתיקונם יש בכל ציבור מיעוט קטן של גזענים קנאים, אך בשעות משבר הם מרימים ראש ועלולים להתרבות במהירות. זוהי סכנה מתמדת, וכל עם חייב להילחם בגזענים שבקרבו.

אנחנו ככל העמים. כמעט כל אחד מאתנו יכול למצוא בתוך עצמו, אם יפשפש, איזה כהנא קטן. יש בנו גם גזענים חשוכים, והעימות ההיסטורי שבו אנחנו מצויים מגביר את כוחם והשפעתם. אנחנו מצווים להילחם בהם, ולהניח לאירופים ולערבים להילחם בגזענים שלהם.