לא להאמין - אבל למפלגת-העבודה יש מצע מדיני. כמו כובע צילינדר להומלס.

מתברר שהמצע הזה הוא כבר בן חודשיים. פשוט לא ידעתי על קיומו, עד שנשמה טובה אחת שלחה לי אותו בפקס. זוהי אותה מפלגת-העבודה השוקלת עכשיו אם להאריך את כהונת שמעון פרס כיו"ר המפלגה לשנה או לשנתיים. שמעון פרס, זה ששירת כשר-החוץ של שרון, והמשתוקק עכשיו לחזור לממשלה.

אז מה יש למפלגה הזאת להציע? רק דברים טובים. הנה, כבר בהתחלה: "ההתנחלות ושליטה על עם פלסטינאי מביאים לפגיעה בביטחון המדינה ובאזרחיה. המאזן הדמוגרפי בין הים לירדן מסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. לכן, ההיפרדות המדינית והדמוגרפית בין שתי היישויות הלאומיות היא יסוד מוסד בכל הסדר."

מה אין בסעיף הזה? אין מילה על מוסר וצדק. מוסר וצדק לא הולכים בשוק, וכל שומר נפשו ירחק מהם. אין מילה על העוול של הכיבוש. גם עוול לא הולך בשוק. כל פרסומאי טוב יאשר שצריכים לדבר רק על זה שהמצב רע ליהודים. הפלסטיניות עושות יותר מדי ילדים.

אז מה התרופה? היפרדות. "אנחנו פה והם שם". לא חיים ביחד בשתי מדינות ידידותיות. לא התפייסות. בוודאי לא גבול פתוח. אפילו לא כחזון לעתיד. רק היפרדות. הוגה-הדיעות האמיתי של המפלגה היה ונשאר אהוד ברק. "השלום בין ישראל למדינה הפלסטינאית ייכון רק במשא-ומתן מדיני. עם זאת, כל עוד נמשכים מעשי הטרור נגד ישראל, תנקוט ישראל ללא הרף וללא תנאי את כל האמצעים - ."

זוהי כל תורת שרון על רגל אחת. אם כל חטאת אינה מציאות הכיבוש, אלא ההתנגדות לכיבוש. כל זמן שיש התנגדות לכיבוש, הקרויה "טרור", צריכים להגביר את הדיכוי. וכל זמן שיש טרור, אין טעם לנהל משא-ומתן. אגב, כדאי לשים לב לשתי המלים "עם זאת". הן נורא שימושיות. אנחנו רוצים בשלום ו"עם זאת" עושים את ההפך.

האם יש למפלגת העבודה "עקרונות הסדר השלום"? בטח יש! הראשון הוא "הפסקת מעשי הלוחמה והטרור לסוגיהם". לא הפסקת הכיבוש, חלילה. זה יכול לחכות. קודם כל צריכים להפסיק את הטרור. שרון במיטבו. "הגבול הבטוח והמוכר בין ישראל והמדינה הפלסטינאית ייקבע על בסיס גבולות ה-4 ביוני 1967." יופי. אבל מיד בא המשך: "ויכלול שינויים המתחייבים מצרכי הביטחון ומצרוף גושי התיישבות יהודית לריבונות ישראל לפי העיקרון של חילופי שטחים בין שתי המדינות."

אז לא ממש הקו הירוק. יש "צרכי ביטחון", שייקבעו כמובן על-ידי ממשלת ישראל. איזה? הרחבת המותניים הצרים של המדינה? סיפוח בקעת-הירדן? שטחים אחרים? ואשר ל"גושי ההתיישבות היהודית" - זוהי הלגיטימציה של ההתנחלויות, החל מהתנחלות קדומים בלב השומרון (שהוקמה על-ידי שמעון פרס הנ"ל) וכלה בקריית-ארבע (שהוקמה על-ידי יגאל אלון).

"ירושלים רבתי תהיה בירת ישראל". חד וחלק. "ירושלים רבתי" היא מושג מוכר. היא כוללת את כל ירושלים המזרחית. אבל הלוליינות המילולית של פרסומאי העבודה מתגברת על זה בקלות: "ההסדר בירושלים המזרחית יושתת על העיקרון: 'אשר ליהודים - ליהודים, ואשר לערבים - לערבים". אז השכונות הערביות בירושלים המזרחית תהיינה גם בירת ישראל וגם "לערבים". ברור? ברור! "לא תהיה שיבה של פליטים פלסטינאים לשטחי מדינת ישראל." זוהי הקביעה הכי חד-משמעית בכל המסמך, וזוהי גם ההתייחסות היחידה לארבעה מיליון פלסטינים. הם לא נחשבים. להם לא צריך להציע כלום. שום פתרון, ולא כל שכן התנצלות או הכרה מילולית. נעשה שלום עם חצי העם הפלסטיני, ושהאחרים ילכו לעזאזל. אבל על מנהיגי העם הפלסטיני להכריז, כמובן, שזהו "סוף הסכסוך", כפי שנאמר בסעיף הבא. אהוד ברק לא יכול היה לנסח את זה יותר טוב.

"סידורי ביטחון מיוחדים יבטיחו את האינטרסים הביטחוניים של מדינת-ישראל". כמובן. לפלסטינים הרי אין אינטרסים ביטחוניים. ואם יש, למי איכפת. והעיקר: "הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי." כלומר, הפלסטינים יאשרו שמדינת-ישראל שייכת ליהודי ברוקלין ולפלשמורה באתיופיה, אך ישראל לא תאשר שמדינת-פלסטין שייכת לפליטים בצברה ושתילה. עד כאן "עקרונות הסדר השלום". ומה עם "הצעדים החד-צדדיים" של שרון? אל דאגה, הם תופסים מקום של כבוד גם במצע המדיני של מפלגת העבודה. "באין הסדר מדיני, תנקוט ישראל באופן חד-צדדי צעדי ביניים שישרתו את מטרותיה המדיניות, הביטחוניות והכלכליות", ובראש וראשונה "היפרדות חד-צדדית". ברצועת עזה, למשל. "גדר הביטחון תשופר ותשוכלל".

ישראל תשאיר בידיה את "השליטה האווירית והימית". כלומר, עזה תישאר בית-סוהר גדול. אך גם זה לא מספיק: "רצועת הביטחון בין רצועת-עזה ומצריים תעובה ותחוזק". כלומר: להרוס עוד שכונות ברפיח, כדי לנתק את רצועת-עזה מכל מגע עם העולם. יש גם גירסה אלטרנטיבית: "לאחר הפסקת הטרור בעזה וממנה" יקרו כל מיני דברים טובים. אז זהו סדר-הדברים: לא פינוי ההתנחלויות שיביא להפסקת הפיגועים, אלא להפך: קודם כל הפסקת הפיגועים, ואחר כך פינוי ההתנחלויות. אשרי הפלסטיני שיאמין. מה נשאר? הגדר, כמובן. זו שהומצאה מלכתחילה על-ידי ראשי מפלגת-העבודה, ושהפכה בידי אריאל שרון למפלצת טורפת. מה יש למפלגת-העבודה להגיד על זה עכשיו? "תיבנה ללא דיחוי גדר-ביטחון רציפה לאורך הקו הירוק. גדר-הביטחון תכלול בתוכה ישובים ישראליים הנמצאים בסמיכות מיידית לקו הירוק." ישובים ישראליים? הרי מדובר בהתנחלויות על אדמה פלסטינית. ומה זה "סמיכות מיידית"? קילומטר? עשרה קילומטר? אלפי-מנשה? אלקנה? גוש-עציון? אפרתה? מעלה-אדומים? אריאל? קדומים? ובמה זה שונה מהנחש המתפתל של שרון?

אבל לא נורא. כי בינתיים ייעשו "צעדים משמעותיים להקל על חיי התושבים". כמו בכל נאום של שרון. נשארת רק שאלה אחת: מי יתפתה לבחור במצב כזה? לא אנשים ממחנה-השלום. גם לא בוחרים מה"מרכז" הקיים רק בדמיון. מי שמחפש גימיקים מילוליים להסוות את המשך הכיבוש ימצא אותם בשפע אצל שרון. בשביל זה לא צריך את פרס. למה לקחת חיקוי כשיש המקור? זה לא מצע מדיני. זה מצע לשכב עליו במיטה הנוחה של ממשלת-שרון.