הוא עושה זאת שוב. והוא מצליח שוב. מפריח כמה בלונים צבעוניים, והעולם כולו מרותק ומשתאה.

אריאל שרון זקוק להסחת-דעת. הפופולריות שלו צונחת בסקרים. יוזמת ז'נבה עלתה לסדר-היום הישראלי והעולמי. חקירות-השחיתות המתנהלות נגדו חזרו לכותרות העיתונים. קציני-צבא וראשי שירותי-הביטחון תוקפים אותו מכל עבר. מאשימים אותו באי-עשייה, בחוסר-תוכנית, בקיפאון. אז הוא מפריח בלונים: רמזים על "צעדים חד-צדדיים". סנסציה! "לא נהיה בכל מקום שאנחנו יושבים בו עכשיו." תדהמה! "הזזת ישובים". סערת-רוחות!

את אהוד אולמרט הוא דחף קדימה, כדי שיזהיר בכל טוק-שואו רם ותחת כל עץ רענן מפני "מדינה דו-לאומית". תוכניתו, כך הכריז, תבטיח את קיומה של "מדינה יהודית" ש-80% מתושביה יהיו יהודים. מכיוון שגם עכשיו יותר מ-78% מאזרחי ישראל הם יהודים, זה לא משאיר הרבה מקום לסיפוח שטחים המאוכלסים בפלסטינים.

לשכת שרון הדליפה שאולמרט מדבר על דעת שרון, שרון מבטיח הכרזה סנסציונית בשבוע הבא. עולם כמרקחה. יוזמת ז'נבה כמעט נשכחה. כל הפרשנים עסוקים בניחושים פרועים: למה הוא מתכוון? מה הוא עומד לעשות? האם יהיה פילוג בליכוד? האם הכריח בוש את הפיכת אולמרט מנץ דורס ליונה הומיה נראתה משכנעת, מפני שבאותה עת, לגמרי במקרה, הוא נאלץ להסכים לדרישה האירופית לסמן את מקומות-המוצא של מוצרי ישראל המגיעים לשוק האירופי.

הדבר בא למנוע את חדירת מוצרי ההתנחלויות לאירופה. המתנחלים פתחו במסע-הסתה נגדו. ברחובות ירושלים הודבקו כרזות, המראות את אולמרט כשהוא מחתים את מוצרי ההתנחלויות בטלאי צהוב נאצי ועליו המילה "יהודי" בגרמנית. (ליתר ביטחון מופיע בכרזה גם התמונה שלי, כמי שנותן פקודות לאולמרט.)

אז עכשיו ברור: אולמרט הוא יונה. מין אליהו הנביא, המבשר את בואו של שרון המשיח. ראשי מפלגת-העבודה כבר מוציאים את חליפות-השרים מהניילונים. או-טו-טו יצטרפו לממשלה במקום שרי הימין הקיצוני. שמעון פרס יגשים את חלומו ויהיה שוב מיניסטר.

מי היה מאמין! שרון הוא דה-גול הישראלי, השלום יוצא לדרך! כל זה מאשר את הכלל האמריקאי הישן: בכל רגע נולד פרייאר חדש. כבר אמרנו תריסר פעמים: אל תשימו לב למילים היוצאות מפיו של שרון, שימו לב למעשי ידיו. אין שום משמעות להצהרותיו. הן נועדו לענות לצרכים הטאקטיים של הרגע. אבל מעשיו חשובים מאוד.

ומעשיו הרי גלויים לעין: החומה מתקדמת בקצב קדחתני. לפי מיטב המסורת של שרון, היא יוצרת "עובדות בשטח". השטח הפלסטיני נחתך לחתיכות. ממש לנגד עינינו נוצרות עוד ועוד מובלעות פלסטיניות מנותקות, שאינן אלא בתי-סוהר גדולים. ובשעה שצה"ל מסלק קרוון ריק אחד ממאחז "בלתי חוקי", מדרבנת הממשלה את התרחבות ההתנחלויות בכל האמצעים. זוהי פעילות נמרצת, שכל מערכות השלטון עוסקות בה.

רק אדם המנותק לחלוטין מן המתרחש בשטחי הכיבוש יכול לטעון שיש "קיפאון". רק מי שחי בעולם הווירטואלי של התקשורת יכול לחשוב שלשרון "אין תוכנית". יש לו תוכנית. ועוד איך!

התוכנית היא כפי שהייתה זה עשרות שנים. דברי שרון ואולמרט אינם סותרים אותה, אלא להפך. הנה עיקריה:

• "צעדים חד-צדדיים":

לא יהיה שלום עם הפלסטינים. הם ייכלאו מאחורי החומות והגדרות, והכיבוש יימשך בצורה אחרת.

• "מדינה בעלת רוב יהודי של 80%":

יסופחו כל השטחים שאין בהם אוכלוסייה פלסטינית צפופה. ה יכלול כמחצית הגדה המערבית (איזור C לשעבר), ובכללה כל הכבישים החשובים, כל ההתנחלויות העיקריות, כל ביקעת-הירדן, הרבה מן המטעים והשטחים המעובדים של הכפרים הפלסטיניים (אך לא את הכפרים עצמם).

• "ויתורים מכאיבים":

ישראל תוותר על ריכוזי האוכלוסייה הערבית, הערים וגושי הכפרים הפלסטיניים (לשעבר שטח A ו- B ) ומרבית רצועת-עזה. כל המובלעות ביחד יהוו כ-45% מהגדה. יחד עם רצועת עזה זה בסך-הכל %10-12 משטח פלשתינה-א"י לפני 1948.

• "מדינה פלסטינית":

שרון מוכן – ואכן, מעוניין – לקרוא למובלעות אלה "מדינה פלסטינית". זה ישחרר את ישראל מכל אחריות לאוכלוסייה זו, ואם תגווע ברעב או תסתלק מרצון – מה טוב.

• "הזזת ישובים":

עשרות ההתנחלויות הקטנות, שנבנו בתוך ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית, יועברו לשטחים שיסופחו לישראל.

• "הטרור יימשך":

זה לא יסיים את המלחמה. לשרון ודומיו אין כל עניין בסיומה. מבחינתם, היא יכולה להימשך לנצח. הפלסטינים יהיו תמיד אשמים. אבל ההיערכות החדשה תהיה הרבה יותר נוחה מבחינה צבאית, מכיוון שלא יהיה עוד צורך להקדיש כוחות להגנה על התנחלויות מבודדות.

זהו ההיפך מיוזמת ז'נבה, המבוססת על האמונה שניתן להשיג הסכם עם הפלסטינים. זהו גם ההיפך מ"מפת הדרכים", ששני הצדדים עדיין משלמים לה מס-שפתיים אך מתייחסים אליה כאל גחמה של הנשיא בוש, שגם בוש עצמו זנח אותה.

שרון קיבל אותה בשעתו בצירוף 14 הסתייגויות, שרוקנו אותה מתוכנה. בפועל לא עשה אף את הצעד הראשון לאורך הדרך הזאת. (כך גם הפלסטינים.) תוכנית-השלום של שרון ואולמרט היא הכרזה על המשך המלחמה בעם הפלסטיני. היא מתגרה בארצות-הברית ובדעת-הקהל העולמית.

איך תשפיע על דעת-הקהל בישראל? יתכן שתצליח להסיח לאפיק אחר את הגל הגואה של הגעגועים לשלום, שבאו לידי ביטוי גם ביחס ליוזמת ז'נבה. שרון ואולמרט מנגנים על שתי מגמות חזקות בציבור: (א) היחס הגזעני לערבים, הגורם לאי-האימון באפשרות של שלום איתם, ו(ב) הרצון במדינה יהודית, שלא יהיו בה גויים בכלל וערבים בפרט. יגידו על יוזמת שרון שזה בסך-הכל ספין תקשורתי. שזו עוד הכרזה של שרון שאין לה קשר עם המציאות. אבל מי שיסייר לאורך החומות והגדרות המוקמות בשעה זו, ילמד שהן כבר יוצרות מציאות חדשה.